21/11/2014
הגאון מהכפור - ראיון עם Dan Swano
כתב : שגב רום
מרואיין: המפיק והמוזיקאי Dan Swano

יש רגעים בחיים שאתה לא יודע מתי הם יחזרו אלייך. רק לפני שנייה אני זוכר את עצמי, בן 15 בקושי, יושב עם חבר ששולף אייפוד בהתלהבות (מה שהיום קוראים לו "אייפוד קלאסי" וכבר לא מייצרים) ומראה לי שיר שלוקח שעה לגלול את המילים שלו עד הסוף. אותו אפוס מטורף היה Crimson של Edge of Sanity, 40 דקות אורכו כשלפניו ואחריו, ל-Dan Swanö היו עוד הרבה יצירות מופת אחרות. חלקן קיצוניות עם אותה להקה או כתרומתו המכריעה ל-Bloodbath שהיום מתקמבקת בגלגול אחר, בחלקן נטש את הכבדות עם Nightingale המלודית וזאת מבלי שספרנו הופעות אורח או חברויות חולפות בעשרות רבות של להקות אחרות.

לצד עיסוקיו כמוזיקאי, Swanö משמש כבר למעלה מ-20 שנה כמפיק ברמה הגבוהה ביותר שתחת ידיו הונפקו קלאסיקות כדוגמת שני האלבומים הראשונים של Katatonia ו-Dissection (כל אחת), ועוד ועוד. היום אני כמעט תשע שנים אחרי אותו רגע, הרבה מים זרמו בנהר ופרט ל-Nightingale, ל- Swanöיש גם פרויקט מטאל חדש בשם Witherscape. ברגע של סגירת מעגל אישית, שוחחתי ארוכות עם אדם שהפך לאישיות ולשם דבר בסצינת המטאל העולמית והרי התוצאות:


היי Dan כבוד בשבילי לשוחח איתך! מה שלומך? איפה אני תופס אותך?

אתה בדיוק תופס אותי באולפן, עשיתי ראיונות מאז הבוקר. אני ממקסס את האלבום של הסופרגרופ השוודי, The Project Hate MCMXCIX. אלה ימים די שקטים ויש לי גם זמן לכתוב שירים לאלבום הבא של Witherscape כשאני ממתין לחלק מהעבודה שתסתיים.

בימים אלו אתה חוזר להתמקד ב-Nightingale, שזוכה לתחייה מחודשת עם האלבום החדש Retribution, הראשון מזה שנים לא מעטות. מה תוכל לספר לנו עליו?

האלבום סוף סוף מתגבש, אחרי תקופה ארוכה של ניסיון לכתוב את האלבום הבא, מה שנכשלתי בו בתחילה. בתהליך העבודה הזה, הייתה הפעם הראשונה בה באמת הרגשתי שאנחנו צריכים להשליך את כל מה שכתבנו ולעשות הכל מהתחלה, טוב יותר. כמובן שזה לקח זמן. בערך ב-2011 הרגשתי שהשירים שלי מוכנים ואחי Dag אמר שהוא לא מרוצה ממה שהוא כתב. הסכמנו ששיר אחד שלו, "Chasing the Storm Away", צריך להיכלל באלבום. לאחר מכן חזרתי אני והלכתי לכתוב עוד. בסופו של דבר היינו מוכנים להקליט תופים ביולי הקודם והכל לקח בערך שנה. בניגוד למה שאנשים חושבים, היינו פעילים מאוד – בהופעות, בחזרות ומה לא.

נדמה ש-Retribution אינו שם מתבקש לאלבום של הלהקה. האם יש לו משמעות או מסר מסוימים? יש איזשהם אירוע או דמות שהוא מבוסס עליהם?

חיפשתי הרבה זמן אחרי שם ולא היה לי רעיון. בשלב מסוים, ראיתי שהיה ציור שהיה תלוי בחדר השינה שלי, משהו שאשתי לוקחת איתה כבר הרבה שנים. אפשר לראות שם את הים, סופות וסלעים שעליהן יש פנים מעוותות של בני אנוש. הציור הזה נקרא Retribution וזה נשמע קיצוני מדי בשבילנו אבל הרעיון בא לידי ביטוי בעטיפה. אם תתבונן, תראה את הנקמה של אמא אדמה על היחס שאנחנו נותנים לה, כל האסונות הגרעיניים, כריתת העצים ביערות הגשם. אין מילה נעימה למה שקורה. יום אחד זה מה שיקרה לנו. רציתי שהעטיפה תהיה מורבידית והארץ תמלא מים. היה ברור שזה יעלה שאלות וזה מתקשר לשיר שהזכרתי.

מה השתנה במוזיקה של הלהקה מאז תחילתה כפרויקט שלך ועד הצלחתה הנישתית כיום, כלהקה מלאה בהובלתך לצד אחיך Dag?

מבחינה מוזיקלית, זה אלבום קלאסי של השירים בסגנון שלי. אם תיקח את כל השירים שכתבתי מאז The Closing Chrorincles ועד המעט שעשיתי ב-White Darkness, זה היה נשמע בערך אותו הדבר. יש גיוון אבל בסך הכל מדובר ברוק מלודי כמו שאני אוהב. יש אווירה מסוימת שאני מחפש וגם השיר של אחי מתחבר בדיוק לשם. זה לא ממש מטאל, קצת פרוגרסיב, באיזור הזה. לא משהו שמעריצי דת' מטאל כבדים מדי יאהבו.

הקמת את הלהקה לגמרי לבדך כש-Edge of Sanity הייתה בשיא הצלחתה. מה הביא אותך לעשות פתאום משהו שונה בתכלית? איך בעצם זה קרה?

אני חושב שרוב האנשים רואים את זה הפוך לגמרי. אני כותב רוק מלודי מאז שהייתי בערך בן שמונה. השאלה שצריכה להישאל, למרות שזה לא ברור מאליו, היא למה לעזאזל התחלתי לעשות דת' מטאל. מעולם לא היה אנדרגראונד ברוק, היית חותם בלייבל גדול רק אם היית להקת ענק כמו Europe או Bon Jovi. דווקא במחתרת הצלחנו לחתום בלייבל עם Edge of Sanity. יחד עם תנועת הת'ראש הצליחו לייבלים כמו Black Mark, Earache, Century Media ו-Nuclear Blast ואלבומים כאלה היו פשוט זולים יותר. לא היינו צריכים לבזבז שבועיים על שירת רקע, למשל, אלא לעשות אלבום שלם בשלושה ימים.

זה היה מצליח והיינו יוצאים לסיבובי הופעות בלי שום תאורה מתקדמת או דברים בסגנון הזה. תמיד הייתי בלהקות רוק והייתי עושה חזרות עם Edge of Sanity, שלוש שעות אחר כך עם Unicorn שהייתי חבר בה, סוג של להקת פאנק רוק. הייתי לובש חולצות מתאימות לחזרה ההפוכה. הייתי בן 17 כשחתמנו בחברת תקליטים ואחרי כמה שנים עוד במסגרת אותה להקה, התחלנו לחקור את הרוק הגותי שבא לידי ביטוי גם לקראת הסוף ב-Edge of Sanity וגם באלבום הראשון של Nightingale. גם אם אני פונה ימינה או שמאלה לאיזורים חדשים, אני לא סוטה מהרוק לעולם.

עבור רבים, מאז שנפרדת מ-Bloodbath ושחררת את White Darkness כשנה לאחר מכן, נחבאת מעט אל הכלים, עד ש-Witherscape הגיעה. מה עשית במהלך אותן שנים?

הרבה קרה בחיי האישיים – באמצע 2012 עברתי לגרמניה, לקח זמן להתחיל מההתחלה. התחתנתי במהלך השנה הזו. קורים דברים יחסית רגילים בחיים שלי חוץ מעבודתי בתחום המוזיקה.

ואולפני Unisound הוותיקים שלך עברו גם הם לגרמניה?

בהחלט. זה הדבר שלי. ארגנתי הכל מחדש בצורה אפילו יותר מסודרת מבשוודיה.

תוכל לספר לנו איך הפרויקט הזה קם וגם קצת על השותף שלך Ragnar Widerberg?

הייתי אמור להוציא אלבום סולו יחסית קיצוני באיזור 2007, אבל אז אבי נפטר וזה תקע אותי מבחינה יצירתית. עבדתי והפקתי אבל לא הצלחתי לכתוב עם כל העיסוק בהלוויה ובסיוע לאמי. לא השתקמתי מזה עד שפגשתי את Ragnar, בחור עם ראש באמת פתוח. לי קשה לפעמים לעבוד עם אנשים אבל הוא פשוט בא בגישה מאוד חיובית עם הרבה שירים כתובים ובלי להקה.

עד שחזרת לחזית העשייה עם מוזיקה חדשה משלך, מדוע בחרת במשהו כבד? האם הקונספט של האלבום לא התאים, מבחינתך, ל-Nightingale?

קיבלתי ממנו דיסק עם רעיונות וכשהקשבתי לזה, זה היה נהדר אבל פשוט לא ל-Nightingale. התחלתי לשקול להקים איתו פרויקט כי היה לו חצי אלבום. הסתבר לי שהייתי צריך רק להשלים אותו כי החומר שהוא כתב נתן לנו מתווה של אלבום מטאל עם קצת גראולינג והרבה ניחוח של שנות השבעים. כתבתי ריפים טובים שהשתלבו בצורה נהדרת. ככה השגנו חוזה ב-Century Media, שחררנו את האלבום הראשון, ממש בימים הקרובים ישוחרר האלבום החדש של Nightingale ובחודש הבא, EP חדש של Witherscape. החיים יפים!

ב-Witherscape אתה משלב את כל ספקטרום היצירה שלך, מדת' מטאל ועד כמעט בלדות, כשקולך משתנה ומתאים את עצמו בכל שלב. מה, לדעתך, הפרויקט עושה יותר – מחזיר עטרה ליושנה או מוסיף דבר מה חדש?

הייתי אומר שאני חותר לקחת את כל ההשפעות שלי בחיי באותה נקודה ולשים אותן באותו מקום. יכולים להיות רגעים שקטים, כאלו רועשים אבל דבר אחד בטוח – אין תיפוף דת' מטאל קלאסי בשום שלב. לא בסגנון של At the Gates, לא דאבלים בסגנון האמריקאי. רק תיפוף רגיל למדי. הגיטרה תהיה בכיוון רגיל, לא שבעה מיתרים ולא משהו מוזר כזה. הבס נוטה לסגנון של Voivod שמנגנת משהו משלה עם די והותר ספייס. מתקבל סאונד שיחסית דומה לאלבום הסולו שלי Moontower. יש גם מקטעים מלודיים שהופכים את זה למשהו אחר שיכולים היו לעבוד עם להקות אחרות. חלק מהשירים המבולגנים הייתי יכול, בזמן אחר, לשים באלבום של Bloodbath או Edge of Sanity אבל בחרתי בכסות הזו מזווית קלה יותר. פשוט מטאל רגיל וכך אנחנו רוצים שיראו אותנו.

האם באלבום כזה עם עלילה ודמויות, לך כסולן יש יותר מקום להתבטא?

היו לי רעיונות בעבר לתכנון דמויות שונות שאגלם בקולי, אבל זה מורכב. אני יודע שזה מוזר, אבל לא איכפת לי כל כך מהמילים. לא הייתי רוצה שזה יהיה נורא ואיום אבל זה נוח מאוד ש-Paul Kuhr מ-Novembers Doom, כאמריקאי, עושה זאת עבורנו. לא הייתה לי מספיק השראה לכתוב גם את המוזיקה וגם את המילים. ב-Nightingale הבסיסט כותב את מרבית המילים והשלמתי אותו בגלל לחץ זמן באלבום החדש, אבל זה לא ככה בדרך כלל. עם Witherscape אנחנו נמשיך לעבוד באותה צורה. הוא מקבל מאיתנו את הקונספט ומחזיר שירים. זה מה שנקרא מותרות!

מה מושך אותך ליצור אלבומים מורכבים כאלו ובמיוחד בנקודות מפתח בקריירה שלך?

תכננו שזה יהיה אלבום גדול. זאת המילה. אני מעריץ גדול של אלבומי קונספט כמו Operation: Mindcrime כשזה עשוי טוב. לסיפורים האלה יש תפניות. עדיף לשבת ולהשקיע בזה במקום למצוא שמונה רעיונות שונים שיעסקו במוות ופחד. עשינו תקציר ו-Paul עשה עבודה שרק דובר אנגלית כשפת אם יכול לעשות. ב-Nightingale דווקא יש שמונה סיפורים שונים, חלקם מבוססים על סיפור אמיתי וחלקם לא.

למרות שכמפיק נשארת מעודכן בנבכי התעשייה במשך השנים האחרונות, פחות או יותר, האם כשחזרת לתמונה כמוזיקאי, גילית שהתמונה אחרת? מה השתנה שם, בעיניך, מאז הימים האינטנסיביים של Edge of Sanity ושל תחילת הדרך עבור Nightingale?

זאת חיה אחרת. האלבום האחרון ששחררתי בעצמי היה דרך Black Mark ולא הייתה כזו תופעה של יחסי ציבור. אפילו עם Bloodbath ו-Century Media לא היינו צריכים להיות קשובים לאינטרנט ולפרסם שם דברים כל הזמן. עכשיו אנחנו משחררים אלבום ומרוכזים כל הזמן בקידום ברשת. אני שמח שאני עובד עם אנשי פרסום מקצועיים שיודעים מה לעשות ב-2014 אבל יש לייבלים שעדיין פועלים על אש קטנה. אין לי מילה רעה אחת לומר על הדרך בה Century Media עושים את זה עם פודקאסטים, ראיונות וכל השאר. ברשת אתה יכול לקבל גם דברים שאתה לא תמצא במוצר הפיזי.

לאחרונה חשפת EP חדש להרכב, The New Tomorrow שמו, שייתן למעריצים טעימה מהאלבום המלא הבא. למה היה חשוב לך לעשות זאת? במה צפויים להיות שינויים לעומת האלבום הראשון?

זה לא בדיוק טעם מהאלבום הבא. השיר החדש שם לא יהיה כלול באלבום הבא. התוכנית הבאה הייתה שאני אוציא בשלב הזה אלבום סולו נוסף ב-2015 וה-EP רק יראה שאנחנו עדיין בתמונה, כשהאלבום אמור היה לצאת אחר כך. ניסיתי לכתוב את אלבום הסולו שלי ומה שיצא הם רק שירים של Witherscape. החלטנו להפוך את הסדר כדי שהאלבום ייצא שנה אחרי ה-EP. השיר החדש הזה יחשוף אתכם לא למוזיקה אלא לדמות החדשה. יש פחות דת' מטאל באלבום החדש. יהיו רגעים כאלו אבל נפסיק להתכתב לעתים כאלו קרובות עם Edge of Sanity.

מילת מפתח נוספת ב-Witherscape היא קאברים. האם אתה בוחר לכלול אותם לצד השירים המקוריים מסיבה מסוימת, או פשוט בשביל הכיף? מהי, בעיניך, החשיבות של ביצוע לשירי להקה אחרת?

זה מצחיק, אני ממש אוהב לעשות את זה. זה מגניב ממש. היכולת לחפור בשיר כאילו היה שלך מצריכה ממך לכבד את השיר המקורי. דווקא ב-Witherscape, עם הסיפור שאנחנו מספרים, כדי לעשות משהו שונה אנחנו צריכים לבצע קאבר. אי אפשר פשוט לכתוב שיר לא קשור. אחד כזה הוא השיר שמגיע ל-EP החדש ולמעשה יהיו בו ארבעה קאברים. הראשון הוא "Dead for Another Day" וניחשת נכון, הוא קאבר לעצמנו! אותו שיר בלי המטאל, בערך כמו שעשינו בקאבר ל-Judas Priest באלבום הראשון (ל-"Last Rose of Summer"), רך ורומנטי שכזה.

יהיה עוד קאבר ל-Priest, אחד ל-Kiss ואחד ל-Warrior. עד כמה שאני אוהב אותם, חלק מההפקות של שנות השמונים היו די יבשות. אלה שירים שתמיד רציתי לשמוע בדרך שונה ויחד, תפרנו אותם ל-Witherscape. השירים עובדים נהדר ויכול להיות שחלק מהמעריצים לא מכירים את המקור, בעיקר את Warrior.

עם המידע על אלבום הסולו הבא ב-2016, חסכת את השאלה הנצחית לגבי שחרורו של Moontower II. איך האלבום אמור פחות או יותר להישמע ואיך הוא ישתלב, לדעתך, בתוך כל העשייה העכשווית שלך? עד כמה יהיה לו באמת דמיון ל-Moontower?

כמו שאני מתכנן את זה, מבלי להבטיח שום דבר בשלב הזה, אני כותב שירים ברוח "חגיגות ה-25 שנה" שלי בתעשייה. הדמו הראשון של Edge of Sanity היה ב-1989. חשבתי שזו הזדמנות לבקר מחדש בתחנות של המטאל המהיר והברוטאלי שעשיתי. זה כולל שירי דת'-ת'ראש ממש ראשוניים, את Edge of Sanity המוקדמים, את הלהקה בתקופת 1993-1994 וכו'. יהיה מגוון אדיר ונבקר גם את InfestDead, Pan.Thy.Monium ו-Bloodbath. יהיו גם שיר או שניים נוספים. את תקופת 1998-1999 בה עשיתי את Moontower אשחזר בדיוק כמו את כל האחרות אבל קח בחשבון שבאותה תקופה ובסמוך לאחריה עשיתי גם את Bloodbath וגם את Crimson II. אם מישהו מצפה לאלבום חדגוני ועצמאי, הוא ודאי יתאכזב. הייתי יכול לעשות את זה אבל אז הייתי משעמם אתכם. Moontower היה חד פעמי והוא מתחיל ונגמר באותו מקום. האלבום החדש יהיה נוסטלגי והשם שלי עליו לא אומר שהוא מייצג כולו משהו אחד שלם שכבר עשיתי פעם.

בחודשים האחרונים התחלת להפיץ באופן עצמאי מרץ' הקשור גם לאלבום החדש של Nightingale וגם ליצירות קודמות שלך. מה הביא אותך להחלטה הזו?

זה מאז שפייסבוק תפסה תאוצה. רצינו לתקשר עם המעריצים ישירות ובסופו של דבר, כולם ביקשו את הדברים האלו. חלק מהחולצות לא הודפסו כבר עשרים שנה ולא הייתה סיבה לעשות זאת כי הלהקות לא קיימות. היינו צריכים לחפש את הציורים המקוריים כדי להכין את החולצות לאנשים שלא הכירו את הלהקות בזמן אמת. אנחנו מוכרים גם חולצות של האלבום החדש של Nightingale. זה תחביב נחמד לי ולאשתי ואנחנו מתכננים פאצ'ים, כובעים, פוסטרים ואולי חבילה של דיסק וחולצה. זה לא עבור הרווחים אלא בשביל העניין וגם בשביל המעריצים, כדי שלא יקנו זיופים במחירי עתק באיביי.

גם כשלקחת הפסקה מנגינה, המשכת להפיק להקות לאורך כל השנים ואפילו בשנה האחרונה הושלמו תחת ידיך אלבומים חדשים של Novembers Doom, The Project Hate MCMXCIX ועוד. במה עבודת המפיק שונה מעבודת המוזיקאי? במה היא דומה לה?

מעולם לא הייתי באמת מפיק, רק במעט מאוד מקרים, כמו באלבומים של Diabolical Masquerade. לרוב אני מעביר להקות תהליכים של מיקס ומאסטר. באלבומים שלי זה גם ככה יותר מדי. אני לא נענה לבקשות לנגן רק גיטרה או רק תופים באלבום כזה או אחר. כשעשיתי את Star One של Arjen Anthony Lucassen זה דרש הרבה הכנות וגרם להרבה לחץ. אני לא ממש מגדיר את עצמי כמוזיקאי אלא ככותב. אני מאמין בזה ובטכנאות מיקסיג ומאסטרינג, זה שאני באמת טוב בו.

כשלהקה מגיעה אליך לאולפני Unisound, מוכרת ואנונימית כאחד, מה הטיפים שתתן לה? איך הסגנון האישי שלך יבוא לידי ביטוי באלבום שאתה מפיק למישהו אחר?

אני תמיד עובד לבד. גם להקות שגרות בסמיכות לא מגיעות לכאן בזמן שאני עובד. הדבר היחיד שאני עושה זה לוודא שההפקה מפורטת ואפשר לשמוע כל אחד ואחד מהחברים. אני יכול להוסיף אפקטים וכו' אבל אני לא זה שמכתיב להם. כשאני עושה אלבומים במקביל הם לא נשמעים דומה. הלהקות מחליטות איך הן רוצות להישמע. הלקות בוחרות איפה לעבוד כי הן מחפשות שמות של אנשים שעבדו על דברים שהם מכירים ואוהבים. להקות באות ומחפשות את הסאונד שלהן אבל הן לא יודעות מה הוא באמת. הן רוצות שילובים לא אפשריים וביחד אנחנו מוצאים מה נכון להן.

האם אתה חושב שהעובדה שגדלת וחיית בשוודיה השפיעה על הקריירה שלך במובן כלשהו?

היכן שגדלתי לא היו הופעות בכלל. רק בסוף שנות השמונים התחיל לפעול מפיק לא רחוק משם ובמרחק כמה שעות נסיעה באוטובוס היית יכול להיתקל ב-Kreator, Sepultura וכו'. אם היינו גדלים בסטוקהולם, יחד עם Entombed, Dismember, Unleased והקליקה הזו, היינו נשמעים בדיוק כמוהם. Edge of Sanity התחילה בעיירה קטנה עם אלפיים איש ובלי החלפות דמואים בכלל כמו בסטוקהולם. האזנו רק למה שהיה זמין בחנויות כמו Death, Slayer, Voivod, Candlemass ומה שהיה בחנויות. המצב שונה לגמרי ממה שהיה במזרח גרמניה למשל, שם היית צריך להירשם במשרד ממשלתי כדי להיות בלהקה בעוד שבשוודיה הממשלה משלמת לך כדי שתעשה את זה.

מה הזיכרון הכי טוב שיש לך משנותיך כמוזיקאי? מה לגבי שנותיך כמפיק?

דבר אחד שאני זוכר כמוזיקאי הוא אחת מהפעמים שהייתי בפסטיבל Sweden Rock. קלטתי מרחוק בזווית העין את Peavy Wagner מ-Rage. הייתי מעריץ גדול שלהם ובמיוחד באיזור גיל 17-18. הוא הסתכל עליי בחזרה כאילו הייתי סלב. הוא התחיל ללכת לכיווני וחשבתי שהוא הולך להחטיף לי או משהו, אבל הוא הציג את עצמו וסיפר שהוא מעריץ גדול של Nightingale. הייתי המום! הוא גם לקח מאיתנו כמה שמות לשירים. ביקרתי אותו כמה פעמים מאז שעברתי לגרמניה, השתכרנו יחד והוא הכיר גם את אשתי, היא גרמניה. די התרגשתי גם כשביקשו אותי ל-Star One וחיפשו דווקא את הקול שלי לצד Bruce Dickinson, James Labrie ואחרים.

האם יש עוד אמן או להקה שהיית רוצה לעבוד איתם או לחלוק איתם במה, וטרם הזדמן לך לעשות כן?

לא באמת. כמובן שיש הרבה להקות שהייתי רוצה לעבוד איתן, אבל הן שייכות לרמה אחרת של ידע. יש להן תקציב לעבוד עם אנשי המקצוע הטובים ביותר בתעשייה ולדעתי, הן צריכות לעשות את זה. הלוואי שאני הייתי יכול, עם הלהקות שלי. קח לדוגמא את Jens Bogren או את Chris-Lord Alge. ברמת המחיר שלי, אני לא חושב שיש טובים ממני. במחיר כפול או משולש, ודאי שכן. אני לא מרשה לעצמי לחלום על מטאליקה למשל. אני מרוצה מהמקום שאני נמצא בו ומהזכות לעבוד עם להקה שמבקשת דווקא אותי, מכל טכנאי הסאונד בעולם. זה עדיין גורם לי לצמרמורת, אחרי כל השנים האלו.

וזה מה שמעניק לך את הרצון ליצור ולחדש אחרי 25 שנה, כמו שאמרת?

כמובן. פעם חלמתי על חוזה תקליטים או במות ענק. רק הקיץ הזה הופעתי בפסטיבל Wacken עם Heaven Shall Burn וביצענו יחד את Black Tears של Edge of Sanity. זה שודר בטלוויזיה! בשבילי זה שיר אחד מני רבים שכתבתי. אני מקבל את האהבה שאני נותן, גם בפורומים כאלה וגם מלהקות לא ידועות. קח את Opeth למשל, בהתחלה הם היו מתחת לרדאר של כולם במשך חמש שנים לפחות, גם עם אלבומים בחוץ. היום הם להקת ענק. גם Katatonia, Marduk ופחות או יותר Dissection, היו כולם ידועות רק למעטים. עכשיו אני מסתכל אחורה וצופה מי יהיו להקות כאלו בעתיד. מדי פעם אני עובד עם גיבורים שלי כמו Morgoth, Terrorizer או Asphyx ויש לזה את הקטע שלו, אבל אני אוהב להתחיל מאפס.

על אילו להקות או אמנים מהשנים האחרונות היית ממליץ, מבין ההפקות שעשית או בכלל?

אתה מישראל, נכון? עבדתי עם הרבה להקות שלכם לאחרונה, בעיקר עם להקה בשם Ma'anish. להקה מצויינת עם עתיד ורוד. אני לא בטוח לגבי חוזה תקליטים אבל המוזיקה מוצלחת. בהחלט לא צפוי!

הגיוון שאתה מתאפיין בו אינו רק בז'אנרים בהם יצרת או הפקת, אלא גם בנגינתך על כלים רבים. מתי הספקת ללמוד כיצד לנגן בכולם?

לדעתי, תמיד הייתי המתופף. פחות או יותר כבלהקה ישנה שלי בשם Ghost – כמובן לא זאת שאתה מכיר – בערך ב-1986, החלטנו שלא להיות קלידים-בס-תופים, אלא להחליף את הקלידים בגיטרה. בשלב ההוא הוא לא יכול היה לכתוב שירים כי לא יהיו קלידים. העדפתי לשפר את הנגינה שלי בגיטרה. כתבתי כמה שירים כך ומאז יכולתי לנגן קצת בס, כי זה מה שקורה כשאתה מנגן גיטרה. מאותו שלב ניגנתי גיטרות בדמואים, עשיתי מעין להקה משל עצמי על קסטה וניגנתי בכל הכלים. אהבתי את הרעיון של לשמוע את החזון שלי ולעשות הכל לבד. אני ממש לא הכי טוב, אבל אני בין הטובים בביצוע של מה שכתבתי. Ragnar אפילו טוב יותר בזה וזו הסיבה שאנחנו עובדים יחד!

דבר קטן אחרון... אמרת שעברת לגרמניה לפני שנתיים. בערך באותה תקופה הייתי בשוודיה, היינו אצלכם ב-Örebro, חיפשנו את הכתובת, הלכנו חצי שעה לכל כיוון ברגל בחיפוש אחרי האולפן ולא מצאנו דבר, אז חזרנו. זאת סגירת מעגל בשבילי לגלות שהאולפן כבר לא היה שם אז.

מה, באמת היית בעיר שלי בשוודיה? אפילו אם עדיין הייתי גר שם, בחיים לא הייתם מוצאים את המקום... הדוור בחיים לא הגיע אלינו!

אז תודה רבה על זמנך, סגרת לי היום הרבה פינות על דברים שעניינו אותי. מסר אחרון לקהל הישראלי?

אני רוצה להודות לכל מי שקורא את זה ואני אסיר תודה על תמיכתכם ב-25 השנה הראשונות ומקווה לחוויה דומה ב-25 השנים הבאות. אין לדעת באיזו צורה התמיכה הזו תבוא, ברכישת חולצות או הורדות. אני לא אאכזב אתכם, עבורי זו עדיפות ראשונה להשקיע יותר זמן ולא לשחרר מוצר נחות.