Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Desert
Scorpions
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Interviews ::

08/12/2015
החוויה האפית של Scardust - ראיון עם נועה גרומן, סולנית Scardust
כתב : ניצן כהן
מרואיינים: נועה גרומן
קרדיט לצלמים: נועה שיפרין, שרון שפירא, אלכס ימפולסקי, נועה גרומן.

השנה האחרונה הייתה כנראה שנת השיא לפרונט הנשי במטאל הישראלי. בין כל הזמרות והסגנונות שהציפו את הבמות השנה, אין ספק שאחת הבולטות היא נועה גרומן, סולנית להקת הפרוג Scardust. בסוף השבוע הקרוב, יחגגו Scardust את יום ההולדת של נועה בהופעת ענק במועדון ה"אזור". לקראת הופעת יום ההולדת שלה בסוף השבוע הקרוב שוחחתי אתה כדי לשמוע מה היא מתכננת לנו, ומה זה לעזאזל כל החלומות האלה?!

אז נועה! נתחיל מההתחלה. את אמנם גדלת במשפחה מוזיקלית, אבל כמו כל מוזיקאי אמתי, ממש לא הלכת לפי הזרם. מה גרם לך להחליט שמוזיקה, ורק מוזיקה, זה מה שאת רוצה לעשות בחיים?

אני יכולה להתחיל לספר לך על כל האמנים שהשפיעו עלי, על כל המורים שלימדו אותי וליוו אותי (והם אלה שאני חבה להם הכול בעצם), על זה שבגיל 5 הכרזתי חגיגית לאמא שלי שכשאני אהיה גדולה אני אהיה מוזיקאית, על זה ששרתי עוד לפני שלמדתי לדבר, שלמדתי סולפז' במקביל לקרוא וכתוב, שבתור לידה, במקום לשחק משחקי מחשב בתור ילדה הייתי משחקת באורקיסטרייטור (תוכנה לעריכת מוזיקה משנות התשעים), אבל בעצם זה ממש לא היה מובן מאילו.

תמיד היה לי מאוד חשוב שההורים שלי יהיו גאים בי, אבל מגיל קטן הם ניסו להנחיל לי דרך כמעט הפוכה לזאת שבחרתי, את הדרך שלהם. הם רצו שאשיג לי מקצוע מעניין שייתן לי פרנסה טובה, ובנוסף להשקיע בתחביבים שיכולים לצורך העניין להיות מוזיקה, כמו אצלם. שניהם השקיעו את כל כולם במוזיקה ואפילו הגיעו לרמה טובה מאוד, אבל תמיד לצד מקצוע אמתי שמספק פרנסה בטוחה, שגם אותו הם מאוד אוהבים ונראה שהוא מסב להם אושר. בתור ילדה הם דאגו שאקבל מכל העולמות, אלמד ואתנסה בכמה שיותר תחומים, כדי שבבוא העת אוכל לבחור את הדבר הזה שאני כביכול הכי אוהבת ורוצה להתפרנס ממנו, חוץ ממוזיקה. אפשר להגיד שמדובר בשנה שאחרי השירות הצבאי שלי, שבה נקרעתי באמת. נקרעתי בין הפחד לאכזב לבין החיפוש אחר הדבר הנשגב הזה שנקרא "חלום", או אפילו "אושר" אם תרצי. זו הייתה תקופה של הרבה חיפוש ולמידה אבל בעיקר המון סימני שאלה שריחפו להם מעלי בכל רגע נתון בערך. יום אחד, בשעת ערב בקו 40 על דרך בגין בתל אביב, זה נחת עלי. וזה היה כל כך פשוט וכל כך טהור - הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה מוזיקה. רגע אחר כך הגיעה התובנה שאם זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, זה גם הדבר שאהיה הכי טובה בו, אז למה בעצם שלא אצליח לגרום לזה לקרות? בנקודה הזאת החלטתי לעזוב הכול ולהתמקצע. ההחלטה הכי טובה בחיים שלי.

בשנים האחרונות הקמת שני מפעלים ענקיים, הבולטת כמובן היא Scardust עליה נדבר בהמשך. השני, הפחות מוכר, הוא צי של תלמידים, ביניהם גם כמה מהשמות הבולטים במטאל הישראלי היום, ששואבים ממך השראה וידע על בסיס קבוע. ספרי ל קצת איך זה ללמד?

ללמד, זה להשתמש בכל מה שלמדתי- אם זה ממורים שהיו לי, אמנים שלמדתי מהיצירה שלהם, מעצמי, את עצמי, את כל החוויות והניסיון שרכשתי בעולם המוזיקה וגם באופן כללי בחיים, במפגש עם אדם שהוא שונה ממני לחלוטין, זה להבין אותו, ללמוד אותו, להכיר אותו עד כמה שאני יכולה כדי להעניק לו את הכלים להגשים את מה שהוא בא להגשים. יצא פה משפט כל כך מורכב, אני אצדיק אותו בלהדגיש כמה משמעותי בשבילי זה ללמד, ואז להתנצל על כמות הקיטש המבחילה. מאוד לא מטאל מצדי.



עם השנים, ובאופן טבעי כשהפרסום שלי כמורה עבר מהפצה אינטרנטית לפרסום מפה לאוזן בלבד, התגבש אצלי קהל יעד של זמרים מדהימים ואנשים איכותיים אחד אחד, רובם מעולם הרוק והמטאל, רובם פחות או יותר בקבוצת הגיל שלי. זה הופך את העבודה שלי לעבודה הטובה בעולם מבחינתי. חוץ מזה, כשתלמיד שלי הוא גם חבר שלי, וכשחבר שלי גם סומך עלי ככה כמעט בעיניים עצומות, זו מערכת יחסים יפיפייה בעיני. גם אני סומכת בעיניים עצומות על התלמידים שלי, בכל דבר, וגם הם מלמדים אותי המון בכל פעם. מאז שאני מלמדת במשרה מלאה התפתחתי בצורה מדהימה כמוזיקאית, כזמרת, וכאדם. במהלך השיעורים אני מרגישה הגרסה הטובה ביותר של עצמי.

ואיך לראות את התלמידים שלך מאוחר יותר על במות מגשימים את החלומות שלהם?

הו וואו. כשתלמיד שלי מגשים חלום זה גורם לי להרגיש משהו שאני לא יודעת אם אי פעם אצליח לתאר במילים. אבל אני אגיד לך יותר מזה, לפעמים אני רואה תלמידים לוקחים ממני השראה גם מחוץ לעולם המוזיקה, פשוט ממני כאדם. אני כל פעם נקרעת עם השאלה "למה מגיע לי כל הטוב הזה?" כי בתור מישהי ששאבה השראה ולמדה מאנשים שהחשבתי כגדולים מהחיים, זו באמת ההרגשה הכי טובה והכי מחמיאה בעולם. אבל אז מגיע משהו אפילו טוב יותר - הופעת התלמידים באוזןבר ביולי האחרון הייתה אחת מפסגות האושר בחיי. לצפות בתלמידים פורצים בסערה אל הבמה ומפציצים עליה את כל מה שהם עבדו כל כך קשה ועם כל כך הרבה תשוקה כדי להשיג. גם לראות תלמידים שלי שהם זמרים פעילים וסולני להקות שבאים אלי לשיעור עם חיוך מאוזן לאוזן, כי הייתה להם הופעה מדהימה אתמול, והדובדבן שבקצפת - תלמידים שלוקחים את החלום הכי רחוק שאפשר ומקדישים את חייהם לזה. שם אני מרגישה את זה הכי חזק. תראי לדוגמא את עתליה, סולנית Mustulla, שהקימה להקה ומתחילה ללמד בעצמה פיתוח קול. או אינפי סנואו המדהימה, שאני מרגישה כמו בורג פצפון במפעל המלכותי-אימתני שהיא בנתה, ועדיין לראות ולשמוע אותה בכל פעם פוגשת פסגה חדשה, ואז החיוך המסופק הזה בסוף שיעור, גורם לי להרגשה הזאת שקשה לתאר. אין מה לדבר בכלל על עדי ביטרן שהיא חיית במה, אני מעריצה אותה לגמרי ועד היום עוד לא ממש מבינה במה זכיתי לכבוד, אבל אז היא באה ומספרת לי כמה נפתחו לה אופקים ואפשרויות חדשות... אני יכולה להמשיך ככה לנצח! אז בואי פשוט נסכם את זה ב I love my job...

Scardust היא להקת פרוג כמו שצריך, על פי הספר. מה עומד מאחוריה? מה החזון של הלהקה?
מה אתם באמת רוצים שהקהל יקח מהמוזיקה שלכם?


אני לא חושבת ש"על פי הספר" זו ההגדרה הכי מדויקת בעבורנו. תני לי רגע לחשוב על זה. אנחנו בדרך כלל מתחילים מנושא טקסטואלי ומלודי, וממנו פשוט "עפים" ליצור את היצירה על כל מה שהיא מבקשת, בלי לחשוב על מגבלות של חוקים, מבנים או קונבנציות. שזה בעצם... פרוג אמתי על פי הספר! אז צדקת!

מה עומד מאחורי Scardust, זו שאלת השאלות. בתור זו שיצרה את המפלצת קצת קשה לי לענות דווקא על זה, אז הפניתי את השאלה לשאר חברי הלהקה, שבעצם קיבלו את Scardust כנתון והתברגו לתוכה בצורה מושלמת, הם הפכו לחלק בלתי נפרד ממנה והיא הפכה לחלק בלתי נפרד מהם. זה מה שהם אמרו:

1. לנגן את המוזיקה שאנחנו אוהבים כמו שאנחנו חושבים שנכון לכתוב ולנגן. לקחת את מה שאנחנו אוהבים בלהקות ובאמנים שהשפיעו עלינו ולעשות מזה את החיבור שיהיה מושלם לאוזניים שלנו.

2. המוזיקה שלנו היא קצת כמו ספרות פנטזיה. אנחנו בוראים למאזין עולם שמכיל המון דרמה, אינטליגנציה, מסתורין, ציוריות ועם זאת המון שנינות, תחכום ומחשבה. אנחנו רוצים שהמאזין יחטוף פרץ של רגשות בהאזנה הראשונה אבל עדיין יגלה תובנות חדשות בהאזנה החמישים. אנחנו לא מפחדים לכתוב על פילוסופיה ולא על אהבה. אבל בכל נושא אנחנו מנסים לגעת לעומק ולהביא פן מיוחד.

3. לאתגר את עצמנו. לקחת את הנגנים הכי טובים ולכתוב דברים שיהיו גם מוזיקליים מאוד וגם מעבר לקצה היכולת של הנגנים, כדי לאתגר את עצמנו ולעניין את עצמנו. וכמובן בסוף התחושה הנהדרת שהצלחנו להושיב קטע שרק לפני חודש חודשיים חשבנו שנוותר עליו כי הוא לא אנושי.



השנה הוצאתם את הEP הראשון שלכם, "Shadow" שעוסק בעיקרו בחלומות. איזו מן דרך עברתם עד שהוא יצא?

את רוצה את הסיפור המלא או הגרסה המקוצרת? אה יש לך זמן את אומרת? אה, זה בעצם כתוב ואם זה חופר מידי הם יכולים לדלג את אומרת? טוב טוב. אז אם את מתעקשת - הנה הסיפור המלא. באוגוסט 2012 באתי לידידי הטוב אור דידי, ואמרתי לו: "אור, בוא נעשה יחד פרויקט ענק." המבט שלו לגמרי נדלק כששמע את המילים האלו, ומהנקודה הזאת התחלנו לחלום. זרקנו לאוויר מלא רעיונות, מלא סגנונות, מלא סיפורים, עד שהגענו למסקנה. הסתכלנו אחד על השני בחיוך ממזרי ואמרנו פה אחד: "למה צריך לבחור רק משהו אחד כשאפשר פשוט לכתוב פרוג?" (עם השנים התגלגל הסיפור הזה כל כך הרבה פעמים, וגרסאות שונות עברו מפה לאוזן, כך שאי אפשר לדעת אם המשפט נאמר באמת בסנכרון מלא או שזו רק אגדה). חשבנו על EP קצר, יצירה של 15-20 דקות שתספר סיפור, אופרת פרוג מטאל. התחלנו לכתוב. תוך חודשים ספורים של יצירה כמעט יומיומית, 15 דקות הפכו לחצי שעה, שהפכה לשעה שלמה של טירוף חושים אחד גדול. ככל שהכתיבה התקדמה, והתגבשה הקלטת דמו מלאה של תזמורת, מקהלה חיה, שני סולנים והרכב מטאל הפסקנו לפחד לחשוב בגדול. כל כך, עד שבתום תקופת הכתיבה הזאת החלטנו שאנחנו הולכים להפוך את הפנטזיה הזאת למציאות. כן! נמצא נגנים! נקים להקה! נקליט באולפן גדול! תהיה לנו תזמורת! נצא לטור בכל העולם! נעלה הפקה בברודוואי! לייבלים יריבו עלינו! נמכור פרטיטורות לאקדמיות! זובין מהטה ינצח! מיליארדר יהודי מניו יורק יהפוך אותנו למפעל חייו! וכו' וכו'... אז שלב ראשון היה למצוא נגנים שיהיו מוכנים להיות חלק מהטירוף. ככה מצאנו את ינאי ויואב והתחלנו לנגן יחד. אחרי מספר חזרות בודדות, התחלנו להבין שללא תקציב בעתיד הקרוב, הפרויקט הזה ממש לא ריאלי, ובטח שלא להופעות לייב. ובטח ובטח שלא ללהקה מתחילה. החלטנו "להקפיא" את הפרויקט עד להודעה חדשה, החלום נשבר ואתו הלב.

כידוע, בכל פעם שיש לב שבור יש מלא השראה! בסתיו 2013 היצירה "Shards" נולדה מתוך החלום השבור הזה. השתמשנו בסיפור המפורסם של איקרוס מהמיתולוגיה היוונית, נתנו לו טוויסט קטן משלנו, וסיפרנו אותו בשלושה חלקים: החלק הראשון הוא הכליאה המלווה בחוסר אונים והכמיהה להיות חופשי, החלק השני הוא החלום והנחישות להשיג אותו בכל מחיר, והחלק השלישי הוא ההמראה לשחקים, גבוה מידי, וההתרסקות הטראגית. באופן טבעי ישר אחרי "Shards" כתבנו את "Tantibus", עוד שיר על חלומות, שהוא גם משל לחיים- סיוט צלול שאנחנו כלואים בתוכו ולא מצליחים לצאת אבל נחושים להמשיך ולהילחם, רק עם סוף קצת יותר טוב ומלודיות יותר קליטות. לתהליך הכתיבה הזה הצטרף גם יואב באופן פעיל וכתב יחד אתנו את כל תפקידי התופים. התגבשו להם ארבעת הטרקים שמרכיבים את איפי החלומות שלנו (תרתי משמע), מצאנו את ליאור, מצאנו את ידין, ובינואר 2014 התחלנו לעשות חזרות. על הדרך גם עשינו קצת צילומים, הקלטנו דמו לחלק השלישי של "Shards" שנקרא "Gravity", צילמנו לנו קליפ-חדר-חזרות וממש הפכנו ללהקה אמתית של גדולים!

בקיץ 2014 הקלטנו את האיפי, ושחררנו אותו יחד עם קליפ לTantibus בפברואר 2015.

בסוף השבוע נחגוג את יום ההולדת שלך בהופעה חגיגית וראשונה מסוגה של Scardust, בה נוכל לשמוע סוף סוף סט מלא שלכם. איזה הפתעות אתם מכינים לנו?

תכננו המון דברים מגניבים, שגם שיתפנו מראש עם הקהל - שני דואטים עם זמרים אורחים שהם מוזיקאים מהשורה הראשונה בסצנה - יותם דפיילר אבני וקובי פרחי, מקהלה אפית של 8 זמרים, וכמובן להקה אורחת שתפתח את כל הערב הזה עם הופעה מטורפת - חברינו הטובים Orpheus Blade. אני חושבת שההפתעה הכי גדולה תהיה המוזיקה החדשה שנביא. כמחצית מההופעה מורכבת מחומרים חדשים לגמרי שעוד לא ראו אור וצפויים לצאת באלבום. אנחנו יודעים שזה סוג של סיכון להפציץ כל כך הרבה מוזיקה חדשה במכה, אבל אנחנו מאמינים שתיהנו ממנה, או שלפחות לא ישעמם לכם לרגע ;)

מה תרצי שנאחל לך ליום ההולדת ולשנה החדשה?

ליום ההולדת ארצה מימון שלם להקלטות, מיקס ומאסטרינג לאלבום כולל הוצאות נסיעה של כל הצוות + 2 קליפים + 2 ליריק וידאו + טור עם סימפוני אקס.

לאחל נועה...

אה... לאחל.... אז בריאות. זה הכי חשוב.

ועוד מילה לסיכום?

יש! אז לכל מי שקרא עד כאן, ובכלל לסצנה המקומית הנהדרת שלנו, אני רוצה לאחל שנה של המון יצירה - עם נשים או גברים בפרונט - זה לא משנה, כל עוד יוצרים ממקום אמתי וכנה. של שדים. ושאול. וגולגולות. ולהבות. ושטן. ושוקו. שנה מדהימה ונתראה ב12/12!

תודה רבה! אנחנו נתראה שם!




לעמוד האירוע בפייסבוק

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream

Beyond The Black – Heart of the Hurricane

Anaal Nathrakh – A New Kind of Horror

Behemoth – I Loved You at Your Darkest

Deicide - Overtures of Blasphemy
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב

כתבה:
הוואקן הראשון שלי

ראיון:
האיש בשחור - ראיון עם Sakis Tolis סולן להקת Rotting Christ

סקירת הופעה:
הרעידו את הסכך: סקירת הופעת The Three Tremors בישראל

סקירת הופעה:
הקיץ של אוזי - סקירת הופעתן של Salvation, Ozzy Zoltak וFatum Aeternum בגגרין

כתבה:
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[20/12/2018]
Paradise Lost בישראל
[18/11] Ne Obliviscaris בישראל
[29/11] השקט שאחרי הSandstorm
[29/11] פסטישרץ 10
[03/12] Bruce Dickinson במופע ספוקן וורד
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[09/01] Arcturus בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::