27/07/2017
הפרוג האתני מכה בשלישית - ראיון עם תומר פינק מלהקת Subterranean Masquerade
מאת: ישי שוורץ
את תומר פינק אני מכיר 20 שנה, מאז שהיינו מתחרים בחברות הפצה של מטאל ומילאנו את הארץ בסטוקים של דיסקים מכל החברות ודרך הימים הראשונים של Subterranean Masquerade בהם הפכנו לחברים קרובים, עברנו חויות יחד, עצב שמחה והרבה רגעים מרגשים, לאורך השנים הוציאה "סבטרניאן" 3 אלבומים מלאים שהחדש שבהם יוצא בימים אלו ויושק רשמית על הבמה, הלהקה ליוותה אותי תקופה ארוכה בה הייתי אמור להיות זה שעל עמדת המיקרופון, בהרבה מובנים אפשר לומר שהכרתי את האבולוציה שלהם מקרוב יותר מכל אחד פרט לתומר פינק שהוא למעשה המוח המרכזי והחבר המקורי היחיד שסביבו נע ההרכב מהיום הראשון, עברנו חויות שיכולות להכתב בספר דברי הימים של המטאל הישראלי וחלקנו מאות רגעים שנחרטו וייחרטו בזכרון, אחד מהם יהיה ב 17 לאוגוסט שבפעם הראשונה אי פעם נחלוק יחד במה, אחד מול אחד או אחד עם אחד.

הנקודה בה אתם נמצאים כעת ערב צאתו של האלבום השלישי (הרביעי אם נחשיב את ה mcd הראשון) היא האופטימלית ביותר לה זכה ההרכב עד כה, עשיתם סיבוב הופעות באירופה, שחררתם אלבום רק לפני כשנה וחצי ועכשיו אלבום נוסף, מאיפה מגיע פרץ היצירתיות הזה? דומה שכרגע ההרכב התניע ויוצאת ממנו תפוקה שרק יכלתם לדמיין בעבר

תראה, בעולם של היום אין ללהקות זכות קיום ללא יצירת תוכן באופן קבוע. תוכן מניע את חברי ההרכב, יוצר סיבה להופעות וטורים ומזין את הקהל שלנו ששומר לנו אמונים כבר למעלה מעשור. בלי קשר, לדעתי תקופה של שנתיים בין אלבומים זה זמן סביר ואני משתדל לעמוד בו. אני בדרך כלל כותב ומקליט בחורף שיש לי יותר זמן פנוי וכך יוצא שאני כותב ומקליט אלבום במשך שני חורפים לסירוגין. אני לא מנסה להפחית מהמאמץ שיש בכתיבה, קל וחומר שיש רף איכות שאנחנו לא יכולים לרדת ממנו ויעידו מי שמכיר אותי שאני אדם אחר בתקופה של יצירה.. מכונס ואינטימי ועם מנגינות שרצות לי בראש בלי הפסקה. לקראת סוף כתיבת האלבום אני טס למקום קבוע בצפון הודו שם אני מלטש את המנגינות וכותב את הטקסטים.

איך אתה רואה את ההבדלים העיקריים בין האלבום אותו תשיקו בהופעה לבין the great baazar?

"הנווד" הוא אלבום אחר לגמרי מ"הבזאר הגדול". קודם כל זה תקליט שנכתב כולו בראש ונוגן לראשונה על גיטרה רק בשלב הקלטות הדמו. יש בו משהו שהוא חסר גבולות פיזיים ו "רוחניים" כמובן מאחר ולא נכנסתי לתבנית מוכרת של כתיבה. בשלב העיבוד לא היה רגע אחד שבו חששתי מכך שאולי אנחנו יוצרים משהו שהוא יותר מידי בשביל הקהל שלנו והתברכתי בשותפים לדרך שזורמים איתי עם כל תעלול. בסוף ויצאה לנו יצירה שהיא לעיתים קצת קשה לעיכול ולבטח תעלה סימני שאלה בנוגע לשפיות דעתנו אבל היא שלנו ואני מאמין שמי שפתוח במחשבה יהנה ממנה מאוד.

גם הסאונד הסופי של האלבום שונה מאוד. לתקליט החדש שכרנו את שירותיו של Christer Cederberg שעשה תקליטים נפלאים ל Anathema ו Tristania. חיפשנו סאונד חדש שיהיה גם קצת רק שלנו והאיש פשוט שיחק אותה. מאסטרינג עשינו ב Fascination Street וישרנו קו עם אלבומי המטאל מהשורה הראשונה.

סבטרניאן מסקרייד מקוטלגת כלהקת פרוג אבל המוזיקה שאתם עושים מכילה המון רבדים והשפעות ממגוון עולמות מוזיקלים, מה שהופך אותה לפרוגית בהוויתה ופחות מבחינת המונח המקובל כיום, כבר באלבום הראשון שילבתם כלי נגינה מהמזרח, זמרות של מוזיקה שחורה ושלל השפעות למרות שהיה אז בחומר מגע חזק יותר של דום מטאל, איך אתה רואה את התהליך שאתם עוברים?

אנחנו לגמרי "פרוגיים" בהוויה ותכלס אין שום מחסום מוסיקלי ביצירה שלנו. מה שבועט החוצה ונשמע לי טוב נכנס לשיר ובלי הרבה מחשבה האם הקהל שלנו יקבל את זה או לא. כל כך הרבה מוסיקה טובה יש בעולם שאוספים בדרך המון חלקיקי השפעות וכל מה שנשאר זה להיות פתוח. הסגנון שמנחה את היצירה שלנו הוא כמובן המטאל לכל צבעיו ואין סגנון מוסיקלי שמצליח לעורר בי תחושות כמו דיסטורשן אכזרי וזעקת גרואל. בשנים האחרונות אני יותר פתוח לסגנונות שונים כולל מוסיקה הודית וניגונים יהודים ואתה תשמע לא מעט משניהם באלבום החדש.

היית אומר שעדיין הלהקה זה אתה כמו בשני האלבומים הראשונים, או שעכשיו התקבע הרכב שלמעשה מתפקד כלהקה לכל דבר?

אנחנו להקה לכל דבר ועושים הכל ביחד. אני בדרך כלל כותב את הטקסט והלחן אבל העיבוד וההפקה היא משותפת ולא פעם הייתי העדפתי תפקידים של שי (קלידים) או אור (גיטרה) על תפקידים שאני כתבתי. אנחנו עושים חזרות וחולמים חלומות ביחד וזה כיף אדיר!

התוספת האחרונה לשורותכם היא אלירן ויצמן שהיה בעבר הסולן של Asgaut כסולן שני שאחראי על תפקידי השירה הכבדים יותר, איך הגעתם אליו?

פייסבוק כמובן. חיפשו סולן גרואלים והשם שלו עלה.

גם הופעת הבמה שלכם עברה שינוי ומתכתבת מאד עם המוזיקה, עד כמה הצד הויזואלי חשוב לך?

הצד הוויזואלי חשוב לי מאוד ואנחנו משקיעים בזה לא מעט מחשבה עם כל תכנוני הטורים של האלבום החדש. בטור האחרון שלנו הופענו עם שארוולים, חולצות לבנות וכיסוי ראש של הודים מול קהל אירופאי קשוח והצלחנו להזיז אותם גם כשהיה קשה. אנחנו באים לעשות שמח ורוצים שהקהל שלנו ישתגע איתנו. זה לא יעבוד אם נלבש גינס וחולצה.

הוצאתם את האלבום האחרון בלייבל עצמאי שלכם אבל למרות ההוצאה הכספית הכבדה הוצאתם גם דיסק במהדורת דיגיפאק מרהיבה וגם תקליט, אתם עובדים מאד עצמאית בשנים האחרונות לעומת ההתחלה ב the end records, איך אתה משווה?

אני חושב שהאריזה חשובה כמו המוסיקה עצמה ואף אחד לא ירצה לקנות סנדוויץ של תחנת דלק אם האריזה עושה רושם של משהו שיעשה לך בחילה. מוסיקה היום זמינה וזולה מאוד וצריך סיבה טובה כדי להוציא את השקלים מהכיס. חוץ מזה אף אחד לא רצה להשקיע בנו ולכן נאלצנו לעשות הכל לבד. הדפסה, פרסום ושיווק לא גדול אבל יעיל. הדפסנו מהדורת דיגיבוק יקרה ותקליט ב 3 צבעים והקהל שלנו העריך את המגוון.

כשהתחלתם ב the end records וגרת בארה"ב ועבדת שם פרצו במקביל הרבה להקות מהלייבל כגון agalloch, אתה חושב שסבטרניאן היתה מגיעה למקום אחר לו היית נשאר? מה עמד בבסיס החזרה לישראל?

קשה להגיד. מצד אחד הלייבל שינה כיוון מוסיקלי והחתים הרכבים כמו Crisis וכו, זה הפך מלייבל שמונע על ידי אמת מוסיקלית למכונה שרואה מול העיניים מספרים בבילבורד. יכול להיות שהיינו נעלמים בחברה שכזאת. מצד שני היו לי אפשרויות בלתי מוגבלות, הלייבל גדל מאוד ואני הייתי הפנים שלו להרבה אנשים. יכולתי לנצל את הכוח הזה לטובתי האישית אבל לא יכולתי להמשיך להעמיד פנים שאני נהנה.

לישראל חזרתי כי התגעגעתי.. בסדר בסך הכל הארץ הזאת שלנו :-)

ליווית הרבה מהמטאל הישראלי כשעבדת הן ב the end records ושנים קודם בחנות תקליטים בארץ ובחברת הפצה מקומית, איך אתה רואה את המצב היום ואיך הוא משפיע עליך כלהקה?

אני לא מעורב היום במטאל המקומי כמו פעם אז קשה לי לענות על זה. אני יכול להגיד שיש יותר מבחר ומצד שני גם אז היו הרבה להקות רק ששמעת אותם אם קנית קלטות דמו או אוספים מיוחדים למטאל המקומי. מה שכן תמיד ידענו לייצר מוסיקה מעולה ולסחוט מחמאות בכל העולם. כיף להרגיש חלק מזה למרות שאני גר רחוק וכבר לא מעורבב בסצנה כמו פעם.

היית בין הראשונים שקלט את הקאמבק של התקליטים כשפתחת בארה"ב מיני לייבל בשם infinite vinyl , ספר לי עליו

פתחתי חברת תקליטים שהיא בעצם היתה חברת בת של the end records. כל עניינה היה הוצאת דברים ישנים וחדשים בתקליטים. זאת היתה תקופה שחברות תקליטים לא היססו לשחרר זכויות הדפסה וקיבלתי אישורים להדפיס דברים מדליקים כמעט בחינם. כשעזבתי את the end records מכרתי את הזכויות שלי בחברה. הם כמובן לא עשו איתה הרבה.

איך העבודה עם Kjetil הסולן שלכם מתרחשת כשהוא בנורבגיה ואתם כאן?

kjetil כבר חצי ישראלי ומגיע לפה לפחות פעם בשנה. אנחנו מקליטים פה את השירות, עושים צילומי להקה וחזרות ובעצם כל מה שצריך לעשות ביחד. בשאר הזמן הוא מתאמן בבית ומתקשרים כמו כולם דרך הפייסבוק.

כמי שמלווה את סבטרניאן מימיה הראשונים, המוזיקה הראשונית שלכם נכתבה מתוך עצב, אחר כך מתוך בדידות בארה"ב ואז מתוך מסע וחזרה לשורשים, עד כמה כל זה משקף את החיים שלך אז והיום?

אני כותב מוסיקה וטקסטים כמראה של תחושות מידיות. אכן האלבומים הראשונים של הלהקה נכתבו מתוך מקום בודד ומנוכר ובתקופה לא פשוטה בחיים. היום אני כותב מתוך מקום אחר, כאיש משפחה עם שני ילדים, בעל עסק ומחויבות שיוצר מתוך הכרח קיומי לפורקן נפשי. היום אני יודע שלא אוכל להמשיך חיים נורמטיבים ולעמוד במשימות ללא הלהקה בזוית העין, זה המקום היחיד שאני מסוגל להיות האני האמיתי, לדבר על הדברים בחופשיות ולנקז את הרעלים מהנשמה. זה לא תמיד הגיוני אבל התחושה היא של חופש אמיתי.

מה מצפה לנו בהופעה עם Tomorrows Rain שלי ב 17 לאוגוסט?

אנחנו מתכננים מסיבת הודיה לאלבום החדש, ננגן לפחות חצי ממנו ועוד מלא חומרים מהאלבומים הקודמים. נהיה בהרכב מלא של 8 נגנים ובלבוש שילווה אותנו למשך כל תקופת הטורים של האלבום הזה. יהיה שמח ומקפיץ ומלא כח. תבואו :-)