23/01/2008
הם באים לאכול אותנו - סרטי הקניבאלים [ מאמר ]
מאת: אלון מיאסניקוב

מה יש בתופעה של הקניבליזם שתמיד ריתקה אותנו? התופעה קיימת באופן נרחב בקרב בעלי החיים, אבל בקרב המין האנושי הנושא הפך לטאבו המוחלט בקרב עמים "מתורבתים", כשסימון של תרבות כל שהיא כקניבליסטית מייד הפכה אותה לתת-אנושית בעיני הרוב המוחלט.

התופעה של אכילת בני אדם ע"י בני מינם מופיעה בלא מעט אזכורים היסטוריים מעברו של המין האנושי, החל מתגליות ארכיאולוגית שהוכיחו כי הדבר היה שכיח בקרב האדם הקדמון, ועד אזכור בתנ"ך אודות שתי נשים המחליטות לבשל ולאכול את ילדיהן בשעת מצור, וגם בעדויות מפלישת הבריטים הקדומים לגאליה (צרפת של היום), שם נאמר כי ישבניהם של הרועים המקומיים והחזה של נשיהם הם סוג של "מעדן".

אחד שככל הנראה נאכל ושמו מוכר למדי הוא קפטן ג'ימס קוק, החוקר הבריטי הנודע, שסיים את חייו בסכסוך עם שבט מקומי בהוואי, שנגמר בכך שהוא נהרג, וככל הנראה נאכל ע"י ראשי השבטים המקומיים כאות כבוד אליו (אני בטוח שהוא היה מעדן אריסטוקראטי של ממש). אז בואו ונגיע לז'אנר הקולנועי, סרט אחד שנחשב כמי שהוביל ליצירת סרט הקאניבלים היודע לשמצה הוא סרט אמריקאי בשם The Naked Prey, שנעשה ב-1966 בתקציב זעום יחסית, וכל עלילתו היא על צייד אמריקאי שמוצא עצמו נרדף כשהוא ערום למחצה בג'ונגלים על ידי שבטים פרימטיבים. הסרט זכה להצלחה והתסריט שלו היה אף מועמד לאוסקר.

גם לפני הסרט הזה היו סרטי הרפתקאות והישרדות בג'ונגל, כשסדרת הסרטים של טרזן בכיכוב השחיין האולימפי לשעבר ג'וני וויסמילר לוקחת את התואר כמרכזית ביותר, אבל זה היה הסרט הזה שגרם לכמה יוצרי סרטים להבין את הקופה שניתן להרביץ עם עלילה בסיסית למדי שלוקחת בני תרבות כפי שהם נתפסים בחברה המערבית, לזרוק אותם בג'ונגל כשהם נרדפים ע"י ניצבים זולים מהשבטים המקומיים, וכל זה בתקציב זול במיוחד.

הסרט שקיבל את התואר הרשמי של "סרט הקניבלים הראשון" הגיע מאיטליה, המדינה שהתמחתה בז'אנר וגם הביאה אותו לקיצוניות הגדולה ביותר. The Man From The Deep River צולם ב-1972 ע"י במאי בשם אומברטו לנזי. הסרט, העוסק בצלם בריטי המוצא עצמו לכוד בשבי ע"י שבט קניבלים בבורמה, הושפע מז'אנר סרטי התעודה השערורייתיים Mondo Cane שנעשה לפניו באיטליה, והוא כלל סצנות של אלימות קשה. הסרט הפך להיות להיט ברח' 42 בניו-יורק, מרכז סרטי "הגריינד-האוס" הזולים, שמכרו להמונים סקס ואלימות בתקציבים אפסיים.

הסרט בעצמו הושפע ממערבון קלאסי בשם A Man Called Horse, שגם עסק באדם לבן הנופל בשבי שבט פרימיטיבי, אבל לקח את האלימות רחוק יותר ממה שהיה נהוג אפילו באווירה הפתוחה של אירופה בשנות השבעים. הבעיתיות של הסרט גם התבטאה בכך שהוא כלל סצנות אמיתיות של צייד ואכזריות לבעלי חיים, שכמו סדרת ה-Mondo שקדמה לו - גם נכללו רק לצורך אפקט הזעזוע, וללא שום צידוק תסריטאי או אנתרופולוגי.

הסרט הוביל לגל אדיר של סרטי קניבלים איטלקיים, שבמרוצת השנים הפכו לשם נרדף לסרטים אלימים שעד היום אסורים להקרנה בלא מעט מדינות. במאי איטלקי אחר בשם רוגרו דאודטו ביים ב-1977 את Last Cannibal World - סרט קניבלים אלים במיוחד, שזכה להצלחה גדולה וסלל את הדרך לשאר הסרטים שהגיעו אחרי - ביניהם גם Cannibal Holocaust, ככל הנראה הסרט האלים והגרפי ביותר שנוצר בתקופה ההיא.

אומברטו לנזי הוותיק ביחד עם במאי ספרדי מרובה פעלים בשם ג'ס פרנקו קפצו על המציאה החדשה, וסרטי קניבלים הגיעו מכל כיוון אפשרי. לנזי עשה את Make Them Die Slowly, סרט אלים וגרפי ששוב כלל סצנות הריגה אמיתיות של בעלי חיים והפך להיות אחד הסרטים המצונזרים ביותר בתולדות הקולנוע, פרנקו עשה את Oasis Of The Zombies, וכרגיל הצליח לעשות גם בז'אנר הזול והפרמיטבי הזה סרט שנחשב לנחות וזול.

במאי איטלקי אחר בשם ג'ו דמאטו (שמו האמיתי אריסטידי מסכסי) עשה יותר מאלו שקדמו לו, הוא לקח את הדמות הארוטית של עמנואל, כפי שגולמה ע"י השחקנית המולטית לורה ג'מסר, ושתל אותה בתוך מספר סרטים ששילבו את האלימות הגראפית והקניבליזם המדומה בכמות זהה של מין רך. סרטו Trap Them 'Em הציג כמות דומה יחסית של אברים פנימיים כשהם נאכלים, וכאלו חיצוניים כשהם מלוקקים ע"י בני המין הנגדי...

ב-1980 נעשה הסרט שעד היום נחשב לשם דבר בקרב חובבי סרטי האימה והאלימות הקשים. Cannibal Holocaust לקח סיפור על צוות צילום שמתעלל ומתנשא על שבט קניבלים דרום אמריקאי ומוצא עצמו בצד הלא נכון של הפה שלהם. הסרט צולם בסגנון תיעודי, והוא כלל שוב סצנות אמיתיות של צייד והרג בעלי חיים, מה שהוביל רבים לחשוב שמדובר בסרט סנאף, כלומר סרט שהסריט סצנות מוות אמיתיות של המשתתפים בו. הבמאי דאודטו נעצר ע"י המשטרה, והסרט נאסר להקרנה ברוב העולם.

רק בשנים האחרונות ניתן לצפות בגרסאות לא מצונזרות של הסרט, הכוללות מלבד סצנות האלימות הקשה וסצנת אונס אכזרית גם את כל ההרג של בעלי החיים בסרט, שאמנם נאכלו ע"י השבט שהשתתף בצילומים לאחר הריגתם, אך אפילו הבמאי דאודטו בעצמו אמר בשנים שלאחר מכן שהדבר היה מיותר ואכזרי.

בעקבות הצנזורה והשיטפון של סרטים בסגנון, החלה ירידה הדרגתית בכמות היצור שלהם. הז'אנר נכחד כמעט לחלוטין בתחילת שנות השמונים, כשכמה שנים לאחר מכן עוד ניסו ליצור "סרטי המשך" מפוברקים כגון Cannibal Holocaust II, שהיו נפל גם מבחינת ההצלחה המסחרית שלהם. במאים עכשוויים ממשיכים להיות מושפעים מאותו גל סרטים אלים וקשה לעיכול, החל מ-Eating Raoul, קומדית קאלט אמריקאית משנות השמונים, וגם חומר עכשווי יותר כמו Cannibal העוסק בסיפורו של הקאניבל הגרמני ארמין מיוס, וסרטים שכולם איזכורים לאותן קלאסיקות דלות תקציב שהעניקו לנו האיטלקים בשנות השמונים.