Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Disturbed
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Horror / Sci-Fi Movies Section ::

01/09/2008
אדגר פרוג - גיבור אמריקאי
מאת: איתן גפני

באמצע שנות השמונים, עשור מקולל שלא הרבה דברים טובים יצאו ממנו, היה נדמה לאוכלוסיית החנונים הלא מקובלים בעולם שהם מצאו את הגיבור שלהם - האיש שיביא אותם לגדולה, יסמן אותם על המפה, ויראה לכל הספורטאים \ דוגמנים \ סתם ילדים יפים ומצליחים שיש סוג אחר של גברים: נמוכים, לא יפים במיוחד, חכמים, חצופים, ובעיקר מגניבים בצורה יוצאת דופן.

כמה מסרטי הקולנוע התמימים יותר של שנות השמונים הפכו להיות קצת פחות תמימים עקב נוכחותו של שחקן צעיר אחד, עם פה מלוכלך והמון Attitude. ילד-שחקן שהביא איתו כריזמה פרועה, שובבות ורוח רעננה למסך. ילד-שחקן שהפך במהרה לילד-כוכב, מצא תאום רוחני שהופיע איתו בלהיט נוסטלגי שהפך לקלאסיקת טראש מקסימה, ועימו ביקר בבית הלבן במהלך כנס שיזמה ברברה בוש כנגד סמים, וכמה דקות לפני שעלה לבמה לנאום בפני ילדי אמריקה, עישן ג'וינט עסיסי בשירותים.

ולפני הכל, שאלה - מה משותף ל"יום שישי ה-13 חלק 4", "הגוניס", "אני והחבר'ה", "נשיכות קטנות", "שכנים" של ג'ו דנטה, ו-"צבי הנינג'ה"? נכון, כולם סרטים גדולים, כאלה שחלק מאיתנו גדל עליהם, וחלק מאיתנו עתיד לגלות אותם במהלך שיטוט חסר מעש בספריית וידאו. אבל יש עוד משהו שמשותף להם, והוא הנוכחות של קורי פלדמן, הילד שחקן שהוא התגלמות החלום האמריקאי ושברו - עלייה מטאורית לגדולה והתרסקות צינית ופאטאלית, שסופה קאמבק מגוחך לאור הזרקורים, תוך הישענות על תהילת עבר קצרצרה, והסתמכות על הקסם הילדותי שהיה פעם.

קורי פלדמן נולד ב-1971, והחל לעבוד בתעשיית הטלוויזיה בגיל שלוש. בהתחלה, הוא היה ילד חמוד, ממושמע, עם חיוך שכבש את לבבותיהן של אמהות בגיל העמידה שלא עשו הרבה חוץ מלשבת בסלון הפרברים שלהן ולצפות באופרות סבון. כשהיה בן 13 הופיע בתפקיד הראשי בהמשך השלישי ל-"יום שישי ה-13" (כשאלה עוד יצאו לקולנוע והיו הצלחות קופתיות) והיה לילד הראשון שהורג את ג'ייסון וורהיס, הרוצח במסכת ההוקי. כשהגיע לתפקיד הנחשק הזה, כבר צבר הילד עשרות הופעות טלוויזיוניות, ועשה תפקיד קולנועי אחד שישנה את גורלו לנצח - פלדמן שיחק תפקיד משנה קטן אך משמעותי ב-"גרמלינס", סרטו ההיסטרי של ג'ו דנטה מ-1984, בהפקתו של סטיבן שפילברג.

"גרמלינס" היה הכל חוץ מסרט ילדים תמים - היה זה סרט אימה לילדים עם מוטיבים אנרכיסטיים ואנטי ממסדיים ששזורים לאורך כל הסרט, כשהמוטיב המרכזי הוא העובדה שאותם גרמלינס מפלצתיים הם בעצם ההתגלמות של ילדי הפרברים כפי שראה אותם בדמיונו האב הטרי כריס קולומבוס (החנון שלימים יביים את "שכחו אותי בבית" ו-"הארי פוטר"). בכל מקרה, שפילברג זיהה בפלדמן את התכונה שהיא ההתגלמות של עצמו - ילד דחוי, לא מקובל, חנון לא יפה, אבל עם פה גדול והמון חכמת רחוב.


כשהגיע הרגע ללהק ילדים לסרט "הגוניס" ששפילברג רצה לביים, לא היה לו ספק שאחד התפקידים ילך לפלדמן. ואכן, כששפילברג החליט לא לביים את "הגוניס", אך להפיק אותו בתור פרויקט החניכה מחדש של ריצ'רד דונר (הבמאי שביים את "סופרמן" המקורי, ועקב סכסוכים עם האולפנים היה סוג של מנודה במשך שנים), אחת הדרישות שלו הייתה ללהק את קורי פלדמן. "הגוניס" היה להיט היסטרי בקרב בני נוער (בעיקר כי הציג ילדים חצופים שלא סותמים את הפה לרגע - מאפיין ריאליסטי במיוחד שלא תמיד מצטלם היטב בסרטים), וסלל לפלדמן את הדרך לתפקיד המרגש ביותר שלו עד היום, טדי דושאמפ, הילד הכי מוזר ולא מקובל בעיירה בה מתרחש הסרט המקסים "אני והחבר'ה" של רוב ריינר.

כשהגיע הרגע ללהק את התפקידים לקומדיית האימה המוזרה של ריצ'רד דונר, "נשיכות קטנות", פלדמן היה חזק בתמונה, אבל הייתה בעיה אחת קטנה - הוא היה צעיר מדי, והתפקיד הראשי דרש נער בן 18. דונר התלבט ארוכות וחשב ללהק את פלדמן לתפקיד האח הצעיר, אבל פלדמן כבר היה עמוק בטייפ-קאסט של ילד מוזר, חצוף, מלוכלך. לבסוף הוחלט לכתוב תפקיד במיוחד לפלדמן, תפקיד שילווה אותו לאורך חייו, ויהפוך אותו לסמל סטטוס של הקאמפ והטראש: אדגר פרוג, חלק מצמד האחים אדגר ואלן פרוג (כן, יש פה בדיחה), מוכרי קומיקס ביום, ציידי ערפדים בלילה. ביחד עם אחיו אלן, אדגר היה הצלע הקומית הפרועה של הסרט הלא ברור הזה, שבסוף דונר לא ביים, כי הוא פשוט לא ידע מה לעשות עם סרט כזה. שרביט הבימוי הלך לג'ואל שומאכר (אחד הבמאים היותר טיפשים של הוליווד), שמצידו פשוט רצה שהילדים יצאו יפים.

סיפור אמיתי שלא תשמעו במקומות אחרים: שומאכר לא ידע כלום על בימוי קולנוע כשניגש לביים את "נשיכות קטנות". עד אז הוא היה מעצב תלבושות בתיאטרון, ואיכשהו הוא התברג לבימוי הסרט. צלם הסרט למעשה ביים את השחקנים, וברוב הזמן לא ידע איך להתמודד איתם, ופשוט נתן להם יד חופשית לעשות מה שהם רצו. השחקנים הבוגרים יותר (כמו קיפר סאת'רלנד וג'ייסון פטריק) הגיעו עם משמעת לסט, אבל קורי פלדמן וקורי היים (מי שגילם את האח הצעיר) הפכו לחברים הכי טובים, ואיבדו שליטה עצמית. שומאכר מבחינתו, דאג כל הזמן שהם ייראו יפים בסרט (עם או בלי קשר לנטיות המיניות שלו, שנוטות לכיוון הגברי), ושני הקורים גילו במהרה שיש משהו ממש מגניב שנקרא סמים.


מיד לאחר הצילומים של "נשיכות קטנות" פלדמן המשיך לסרט נוסף עם ג'ו דנטה ("שכנים") שהיה כישלון קופתי מהדהד, למרות הנוכחות של טום הנקס (אז קומיקאי צעיר ומושך קהל), והתנחם בקומדיית נעורים נוראית עם חברו, קורי היים. השניים הפכו לבני הנוער המבוקשים ביותר בארה"ב, והיו לכוכבים הגדולים של אותה תקופה. הם שיחקו עוד מספר סרטים ביחד, כולם פשוט רעים, ומהר מאד החלה השמועה להתפשט ששני הצעירים החמודים לא מפסיקים לחגוג עם סמים, אלכוהול ונשים. התקרית בבית הלבן התגלתה, והשניים מצאו עצמם מחוסרי עבודה במשך כמה שנים. פלדמן עוד הצליח לעבוד פה ושם, בעיקר תודות לעובדה שהוא פשוט היה כוכב גדול יותר, ותרם את קולו לסרט "צבי הנינג'ה", בתור הקול של מיכאלנג'לו, אבל זה בערך הדבר הכי גדול שעשה במשך שנים.

הדוגמא הכי פשוטה להבהיר את מצבו העגום של הבחור היא הסרט "מווריק", המערבון הטיפשי של ריצ'רד דונר, בכיכובו של מל גיבסון. בסצנת שוד הבנק בתחילת הסרט יש בדיחה חביבה, כשאחד השודדים הוא דני גלובר (שותפו של גיבסון בסדרת "נשק קטלני", שמביים אותו רי'צרד דונר). מה שרוב האנשים לא יודעים הוא שאחד השודדים האחרים, זה שלא מוריד את המסכה במהלך השוד, הוא קורי פלדמן. הבחור היה כוכב ענק, וב-1994 הוא קיבל תפקיד של ניצב מושתן בסרט שמביים חבר שלו. עד ככה הוא התדרדר. במשך שנים אף אחד לא שמע על פלדמן, למרות שהוא לא הפסיק לעבוד. הוא פשוט הופיע בסרט גרוע אחרי סרט גרוע, רק בשביל להמשיך לעבוד. הוא נראה מבוגר, עייף, וחסר כוח, אבל השם שלו מצליח למכור עותקי וידאו ו-DVD של סרטי אימה ופעולה גרועים, שאפילו ערוץ 4 לא מוכן לשדר.

אבל במסגרת הטרנד ההוליוודי של גרסאות מחודשות ללהיטי עבר, מישהו עלה על הרעיון המבריק (??) לחדש את "נשיכות קטנות". הרעיון מיד הפך לסרט המשך (עם תסריט שדי מזכיר את הראשון), שנקרא "נשיכות קטנות - השבט". העלילה כאמור מזכירה את הסרט הראשון, והיא מטופשת במידה, אבל ההומור עצמי שורר בכל שנייה בסרט הטראש החביב הזה - בדיחות פנימיות על הסרט הראשון, הופעת אורח מעולה של טום סאביני (גדול המאפרים בעולם האימה), וליהוק אחיו החורג של קיפר סאת'רלנד (כוכב הסרט הראשון) לאותו תפקיד, בשינוי אדרת קלה. מבחינת מוטיבים של אימה, סרט ההמשך עולה על המקור, כי בעוד המקור היה קומדיית אימה ילדותית ששאפה לקבל הפצה קולנועית רחבה, סרט ההמשך יוצא ישירות לצפייה ביתית - מה שאומר שאפשר להתפרע עם אפקטים מיוחדים. וזה בדיוק מה שקורה, כשבחמש הדקות הראשונות של הסרט אנחנו כבר מקבלים מנה הגונה של איברים מרוטשים ובדיחה שחורה קורעת מצחוק.


שיר הנושא הנוסטלגי של הסרט המקורי מקבל אף הוא טיפול מודרני והפך לגרסת ניו מטאל חביבה, והתוספות ב-DVD כוללות שני סופים חלופיים חביבים (שהם גרסאות אחרות לסוף הסרט, שכולו בדיחה פנימית על הסרט הראשון), אבל הסיבה העיקרית לראות את הסרט הזה היא הנוכחות של קורי פלדמן, האחד והיחיד, משחזר בהנאה את התפקיד הכי גדול שלו עד היום - אדגר פרוג, לשעבר מוכר קומיקס, כיום משייף גלשנים ביום, וצייד ערפדים בלילה. מקסים לראות שפלדמן ניגש לתפקיד שלו באותה אנרגיה, כאילו לא חלפו עשרים שנה מאז הסרט המקורי, וכאילו הוא עדיין ילד בן 15. בניגוד לסרט המקורי, בסרט החדש הוא הכוכב היחיד, וברגעים החלשים בסרט (ויש כאלה) הוא מופיע פתאום ומזכיר לנו למה אנחנו רואים את זה מלכתחילה.

לילדי אייטיז מזדקנים כמוני, "נשיכות קטנות" היה אחד הסרטים הגדולים של הילדות, עם ערפדים, רוק'נרול, אופנועים ושני ילדים שיכולנו להזדהות איתם. "נשיכות קטנות - השבט" בכלל לא מתקרב לקרסולי המקור, ואין ספק שבעוד כמה שנים אף אחד לא יזכור אותו בכלל, אבל מדובר בחתיכת ממתק טעים לעיכול בלילה ארוך, כאין מה לראות, ופרץ נוסטלגיה משתלט עליכם. ואם אתם לא ילדי אייטיז, וכל השמות שהוזכרו בכתבה לא אומרים לכם כלום, אולי הגיע הזמן שתקפצו לספרייה הקרובה לביתכם ותבקשו את הסרטים הללו. אני מבטיח לכם שהמוכר ישמח לתת לכם אותם, וילווה אתכם החוצה בחיוך מבסוט. כי מעבר לנוסטלגיה, מדובר פשוט בסרטים טובים, ובכולם מופיע הילד שעשה לנו את שנות השמונים.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing

Spawn of Evil – Sadistic Missionaries
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין

כתבה:
שלושה מוזיקאים ומטאליסט נכנסים לפאב: על פרויקטי צד לא מטאליים
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::