23/12/2005
Masteriff - הד-בנגינג בקולטורה
מאת: לירן ואלון מיאסניקוב

לירן: מאסטריף הם סופר גרופ שחנך את הופעת הבכורה שלו בפסטיבל מטאליסט לפני כחצי שנה. הלהקה מורכבת מדוד כהן הותיק על הבס, שיאון שלום הוירטואוז מדאמניישן על הגיטרה, ובמקור לב מלאוד אן' קליר לשעבר על המיקרופון. חצי שנה חלפה, לב עזב את ההרכב, ואחרי ניסיון קצר עם לוקאץ' בעמדת הווקאלים, נכנס ערן גולדשטיין האלמוני לנעלי הסולן המחייבות. המתכון כאן די פשוט: קחו לכם אייסד ארת', תוסיפו טיפה יותר ט'ראש לגיטרות, קצת פאוור לליריקה, הרבה מיידן לבס – ותקבלו מאסטריף.

אחרי שעה וחצי של תקלוט מאת המאסטר בועז בר לוי, עלו החבר'ה על הבמה בסולו תופים שלאחריו נכנסו הגיטרה והבס. כבר בשלב זה הסאונד החל לעצבן אותי, בעיקר של התופים. הרבה עבודה ניכרת בעמידה של החבר'ה האלה על הבמה, אבל ממש מהר אפשר להבחין בחסרון נוסף – הסולן. בהתחלה לא ממש שמעו אותו, אבל כששמעו אותו אפשר היה לשים לב שהוא לא משופשף מספיק, למרות שיש לו פוטנציאל. נכון, זה חלק מהסיכון של לקחת מישהו חדש, ולמרות שהוא התרוצץ כמו משוגע על הבמה, ניחן היה שהוא לא ממש סגור על מה כולל התפקיד שלו.

החומר של החבר'ה האלה בהחלט איכותי – עם הרבה דברים שהזכירו לי אייסד ארת', אבל למרות זאת הקהל לא ממש זרם איתם, מלבד כמה חבר'ה בשורה הראשונה. השירים זרמו להם, תוך כדי סולואים מרשימים בעיקר של שיאון. השיר השמיני היה קטע אינסטרומנטאלי שהוקדש לגיסו של דוד כהן, שנהרג לפני מחצית השנה בתאונת דרכים, והיה שונה מסגנון הלהקה – ולדעתי מקומו היה צריך להיות בתחילת ההופעה. הסולן הציג לכל חברי הלהקה, בכללם ברוך לדר שאחראי על המילים, וברוך עלה על הבמה והציג את הסולן. הסאונד לא השתפר במידה מיוחדת עד לסוף ההופעה, והלהקה ירדה מהבמה.

החבר'ה חזרו להדרן עם קאבר לבלאק סבאת', שגם אייסד ארת' ביצעו – "Electric Funeral", שהוקדש לנעם הסאונדמן שהתחשמל לא מזמן. אני דווקא חשבתי שהם מארגנים לו הלוויה לנוכח הסאונד שהוא הוציא בהופעה הזאת. שיר סיום ארוך, ולקראת חצות הלהקה ירדה מהבמה, משאירה טעם מעורב של הרבה פוטנציאל, שדורש עוד הרבה עבודה, לא פחות בצד היחצוני מאשר בצד המוזיקלי.


אלון מיאסניקוב: בניגוד ללירן, עבורי החוויה הייתה הרבה פחות שנויה במחלוקת, אתחיל ואומר שהסיווג של ההרכב כפאוור מטאל היה מוטעה במקרה הטוב, הלהקה עושה ט'ראש אולד סקול מהיר ואיכותי, עם קטעי הבי ופאוור בין לבין. העובדה שנגינת הבס של דייב מזכירה את זו של סטיב האריס מ-Maiden וששיאון הוא מעיין Malmsteen מקומי עלולה לבלבל אנשים, אבל המוזיקה כבדה ומהירה בהרבה מכל פאוור מטאל ממוצע.

למרות נוכחות באמת לא גדולה של קהל, תופעה מעצבנת שניתן להפיל על גשם מסיבי בחוץ והעובדה שבימי שישי לא פשוט להגיע למקום, ההרכב תוך מספר שירים נכנס לעניינים וגם בקהל הורגשה התלהבות, השירה של ערן גולדשטיין הזכירה לי מאד את זו של כמה סולני ט'ראש קלאסים, כולל כמה צרחות א-לה Manowar, יש לו נוכחות בימתית טובה, ואנרגיה בלתי מבוטלת, נכון, היו כמה קטעים פחות ממנוסים מצידו, אבל באמת, זאת הופעה רשמית ראשונה, זה ניתן להבנה. סאונד התופים באמת היה קצת מוגזם, אבל התיפוף עצמו היה יעיל ומדוייק, והרבה יותר מהיר ממה שציפיתי לו במרבית השירים.

אני סאקר לכל סוג של ט'ראש מלודי ואיכותי, בסופו של דבר זו המוזיקה שגדלתי עליה, והלהקה עושה זאת ברמה גבוהה ועם הרבה אנרגיה, למרות הקהל המצומצם. בגדול אסכם ההופעה כמהנה ביותר, שופעת אגרסיות ומקצועיות, והדבר היחידי שעולה על דעתי הוא שמגיעה להם בימה גדולה יותר וקהל גדול יותר, זה לא שבארץ יש מספיק להקות שעושות את הסוג הזה של מוזיקה.