28/11/2018
נרקבים שוב בארץ - סקירת הופעתה של Rotting Christ בישראל
כתב: איתמר ענברי
צילם: עמית ליבר

כ-2,000 שנה אחרי תום הכיבוש היווני בארץ ישראל, חזרו היוונים לשלוט בארץ הקודש. הפעם לא הגיעו לכאן רוכבים חמושים בחרבות שלופות, אלא ארבעת חברי Rotting Christ – ארבעה אלים יווניים, שהכניעו את מטרופולין תל-אביב והפכו את הקהל, ואת כותב שורות אלו בכלל זה, למתייוונים מרצון. בהופעתה השישית במספר בישראל שהתקיימה בתיאטרון "תמונע" באמצע אוקטובר, נתנה אחת הלהקות האהובות על קהילת המטאל המקומית הופעה סוחפת ועוצמתית, והצדיקה את המוניטין שיצא לה כלהקה ש"לייב" טבוע בדנ"א שלה.

מי שנבחרו לחמם את ה"הד-ליינרית" היוונית הם חמשת חברי הרכב הבלאק מטאל הירושלמי הוותיק Azamoth. בעוד ש"רוטינג" התרחקו במהלך השנים משורשיהם השחורים, "עצמות'" שומרים על הגחלת ומנגנים אולדסקול בלאק דחוס ומלוכלך, אך באותה עת גם לא עירום וגולמי לגמרי. שכן, בזכות שני גיטריסטים, מתופף דומיננטי במיוחד וסולן מרשים, הסאונד שמתקבל על הבמה הוא עם לא מעט בשר על העצמות.

נקודה נוספת היא שאף ש"עצמות'" שומרים באדיקות על כללי הז'אנר ולא ממציאים את הגלגל מן ההיבט המוזיקלי, יש משהו מרענן בהרכב ישראלי משופשף שמנגן חומרי בלאק מקוריים, מבלי ליפול למלכודת של להיראות כמו עוד רפליקה של Immortal. לכן, אין פלא בכך שהקהל "נדבק" אליהם ומגלה בהם עניין רב.

לאחר החימום, התמלא האולם לחלוטין, ומהנקודה שבה עמדתי התגלה לעיניי מרבד אנושי צפוף. הלב החל לפעום במהירות, והקהל נדרך כשהמתופף של "רוטינג", ת'מיס טוליס, מתיישב בעמדת המתופף. מיד לאחר מכן, נכנסים יתר חברי ההרכב לצלילי מוזיקה אפית: הסולן סאקיס טוליס, הגיטריסט ג'ורג' עמנואל, והבסיסט ואגליס קארזיס. בפוזיציה שתחזור על עצמה כמה וכמה פעמים במהלך ההופעה, שלושת האחרונים עומדים בתחילה כשגבם לקהל, כשלושה יורדי ים אמיצים ועתירי טסטוסטרון שזה עתה העלו את מפרשי ספינתם לראש התורן.

השלושה מסתובבים, וכך ניתן האות לתחילת הפלגתה של ספינת הדגל של המטאל היווני. כצפוי השיר הפותח הוא "זה נגמר" מתוך אלבומה האחרון של הלהקה, "Rituals". השיר אמנם פותח את רוב הופעותיה של הלהקה בתקופה האחרונה, אלא שמטבע הדברים, הוא לא עוד שיר ברוח מוזיקת עולם, אלא הוא מקבל משמעות אחרת כשהוא מבוצע מעל במה ישראלית ולעיני קהל דובר עברית. וכשסאקיס שר למיקרופון במבטא יווני כבד את המילים שכנראה כל אחד מהנוכחים יודע בעל פה: "אַבָּא, סְלַח לָהֶם, אֵלִי, אֵלִי, לְמָה שְׁבַקְתָּנִי? (אלי, אלי, למה עזבתני – א.ע)", מאות ראשים באולם מניעים את ראשיהם בכבדות מעלה מטה, מעלה מטה. ואף שהמילים שלעיל בקעו מגרונו של ישו שזועק בכאב לאלוהיו בזמן פרפורי גסיסתו על הצלב ואף שסביר שרוב הנוכחים באולם הם יהודים (מי יותר מי פחות), אתה עצמך מרגיש כאילו המסמרים נעוצים בגופך, וכאילו אתה עצמך בן האלוהים, שהולך ונרקב לאטו על הצלב.

הפתיח העוצמתי מתווה את הדרך להמשך ההופעה, ולהתמקדות של ההרכב בשירים אפיים והמנונניים: שירים שמשקפים נאמנה את השלב הנוכחי באבולוציה של "רוטינג", שלב שהחל מאז החתמת ההרכב בלייבל הנחשב Season Of Mist.

שירים אלו מעצימים את הכוח העצום הטמון בהרכב הנפלא הזה. שכן, למרות שעל הבמה ניצבים 4 גברים בשר ודם, התחושה היא שמדובר בגיבורי העל מהמיתולוגיה היוונית, אותם יצורי כלאיים שנולדו מזיווג בין אלים לבין בני תמותה.

Nemecis"" מהאלבום "Theogonia", שבישר על תחילת השלב השלישי בתולדות הלהקה, נפתח במקצב השבטי והלוחמני שמכתיבים התופים של ת'מיס והקולות של סאקיס, הגיטריסט ג'ורג' והבסיסט ואגליס, שיוצרים אחוות גברים שחוזרת על המנטרה Nemecis. את מקומו של החליל המוכר כל כך בשיר, תופסת הגיטרה של ג'ורג' והשיר השבטי מקבל טוויסט אחר, חשמלי. ג'ורג', ואגליס ולפחות אחד האחים למשפחת טוליס (סאקיס) הקדישו לא מעט שעות לאימוני סקוואט בסניף האתונאי של הולמס פלייס. שכן, אין שום הסבר הגיוני אחר ליכולת שלהם לנגן בברכיים כפופות בשיר הזה ובשירים רבים נוספים. מבין השלושה, מי שנראה כמי שמניף את המשקולות הכבדים ביותר במכון הוא הבסיסט ואגליס, שלאורך כל ההופעה לא מפסיק לשלהב את הקהל, לרוב בתנועות אגרוף מונפות אל על.

"Elthe Kyrie" מתוך האלבום "Rituals" נפתח בקול הנשי המבוהל, שאותו מלווה סאקיס בתנועות ידיים מרגיעות, כמו מבקש לאותת לקהל שלא באמת מדובר בהתקף פאניקה.

בשיר נוסף מתוך האלבום, "Apage Satana", אני מקבל את התחושה שאני צופה כאנתרופולוג, ספק סקרן ספק מבועת, בטקס וודו או בטקס גירוש שדים. את האווירה המיוחדת כל כך יוצרים התופים הקצביים והקולות הקצובים, וכמובן הלחישות הארסיות שמוציא סאקיס. ברגעי השיא, ההופעה מתעלה לכדי אקסטזה דתית, והקהל נכבש בקסמיהם של אלי המטאל היווניים.

In Yumen-Xibalba"", השיר הראשון מהאלבום הקודם Kata Ton Daimona Eaytoy"", נפתח במלמול איטי, וכמו בסצנה מתוך "ארץ פראית מאוד", האיטיות והמלמול מפנים את מקומם למהירות ולאנרגיות שמתועלות – איך לא – למוש פיט. לפני Grandis Spiritus Diavolos"", סאקיס עוצם את עיניו, חווה התעלות רוחנית. ואגליס לא זונח לרגע את תפקידו כ"מעורר", בין אם באמצעות תנועות ידיים ובין אם ביריקות מים מפיו.

אבל אין צורך לא בתנועות ידיים ולא במים זורמים. בעידן של הפרעת קשב, "סטוריז" והסחות דעת בלתי פוסקות, איש לא מתעסק באייפון, ועיני כולם נשואות לעבר הבמה. מעריצים לא מעטים נדחקים לקדמת הבמה, זועקים את המילים בפאתוס, לעיתים אף יותר מסאקיס עצמו.

לאחר 12 שירים ו-2 הדרנים יורדים "רוטינג" מהבמה. בניגוד להרכבים אחרים שנבלעים בחסות החשיכה, "רוטינג" מסתפקים בהפוגה קלה, שלאחריה הם יוצאים ל"סשן" צילומים ארוך עם עשרות מעריצים, שבוודאי שומרים כבר מעכשיו כסף בצד, להופעה השביעית במספר.


לגלרייה המלאה