תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

10/01/2019
הבריטים הביאו את הגשם - סקירת הופעתן של Tomorrow’s Rain ו Paradise Lost בבארבי
כתב: איתמר ענברי
צילם: יאיר אבלסון

הביטלס כידוע מעולם לא הופיעו בישראל. לפי הנרטיב המוכר, הקומיסרים של משרד החינוך חששו ש"ארבעת המופלאים" ישחיתו את נפשם הרכה של צעירי ישראל. לפי גרסה עדכנית יותר, מי ש"תדלק" את בכירי משרד החינוך דאז הוא אמרגן, שביקש לטרפד את בואה של הלהקה לישראל, פשוט מפני שאמרגן מתחרה ביקש להביא את הלהקה. סביר להניח ששרת התרבות, מירי רגב, לא שמעה על Paradise Lost וגם אם כן, סביר להניח שהיא לא הייתה נעמדת על רגליה האחוריות כדי לסכל את הגעתה של הלהקה לישראל בפעם השמינית. שכן, פרדייז לוסט של 2018, כפי שעולה מהופעתה של הלהקה במועדון ה"בארבי" בסוף דצמבר אשתקד, היא להקה מבוגרת באופייה ודוּמית בהווייתה, שמסתייגת מגילויי הערצה בנוסח השלכת חזיות לבמה ("זה פאקינג מגעיל", כדברי הסולן ניק הולמס).

פרדייז לוסט הגיעו לישראל כחלק מסיבוב הופעות עולמי, שמציין 30 שנות פעילות של הלהקה, שהדבר הקבוע ביותר אצלה הוא השינוי. תקצר סקירה זו מלהכיל את מגוון הסגנונות של הלהקה במהלך השנים, אך בכל זאת נזכיר כאן שהלהקה שבישרה על הולדת הדום־דת' באלבומה מ-1991 "Gothic", הוציאה גם שני אלבומי סינת'פופ ("One Second" מ-1997 ו-"Host" מ-1999), רק כדי לחזור לפני שנים מספר לכור מחצבתה.

המעברים בין סגנון אחד למשנהו, לא זו בלבד שהפכו את "פרדייז" לאחת הלהקות המגוונות במטאל, אלא גם להרכב שמהווה הוכחה לכך שהרכבי מטאל ומטאליסטים בכלל אינם זרם פונדמנטליסטי וקנאי כפי שמצטייר לעיתים, אלא זירה תרבותית שמאפשרת ומעודדת התנסויות ואפילו סטיות מ"חוקי היסוד" הלא כתובים של הז'אנר.

מאפיין נוסף של הלהקה הוא היותה שיאנית ההופעות בישראל, תואר שבו היא מחזיקה כאמור גם בשנת 2018, עת הגיעה להופעתה השמינית בארץ. את הדרך ל"בארבי" עשיתי בלוויית הדי זיכרונות מהופעתה הקודמת של הלהקה ב-2015 באותו מועדון. מהופעה זו של "פרדייז" יצאתי עם תחושת אופוריה שליוותה אותי שבוע לפחות. ייתכן שבגלל ההתאוששות ממות אבי באותו חודש, וייתכן גם שבשל העובדה שזו ההופעה הראשונה שאליה הלכתי לאחר הפוגה ממושכת.

בהופעה הקודמת, עם זאת, הגעתי "על הדקה" והחמצתי את להקת החימום, Tomorrow's Rain. למרבה המזל, ניתנה לי הזדמנות ליהנות הפעם מגשמי הברכה שהמטירה להקה זו. Tomorrow's Rain מגיעים מאותו אזור חיוג של "פרדייז": אזור חיוג אנגלי, גשום, ואפלולי. אלא שמי שציפה שההרכב הישראלי יהיה תינוק מבחנה של הלהקה מיורקשייר – טעה.



סולן Tomorrow's Rain, ישי שוורץ (שאין בנמצא מטאליסט שלא מכיר אותו), הצהיר בראיון שנתן לפני ההופעה כאן במגזין, כי אין חולק על כך שהוא וחבריו להרכב מושפעים מאוד מ"פרדייז", אך במקביל הם לא נשמעים בדיוק כמותם. ואכן, החיבה של שוורץ וחבריו להרכב – הגיטריסטים רפי מור וטומי מינס, הבסיסט יגל כהן, הקלידנית שירז וייס, והמתופף ניר נקב – למוזיקה גותית ולסגנון שכונה בזמנו "דארק אייטיז" מורגשת לא רק במהלך ההופעה, אלא גם לפני כן.

לצלילי שיר של The Cure עולות לבמה ארבע דמויות עטויות ברדלסים: שלושה נזירים שנמלטו מלטרון שהבריחו עמם כנראה נזירה נוספת. ליד התופים מתיישב נקב, שתיפופו העוצמתי אכן יכול לגרום נקבים בעור התוף. אור כחלחל, עגמומי, אפילו קצת סלאטי, מציף את הבמה.

האיש שכולנו רגילים לראות בשערי המועדונים, בקופות, או מאחורי ערימות של חולצות, תקליטים ודיסקים, מתקרב בטבעיות לקדמת הבמה ולופת את המיקרופון. אף שהופיע עם 39 מעלות חום ולאחר שקיבל בצהרי אותו יום זריקה שנועדה לטפל במיתרי הקול שלו, שוורץ לא נתן לעצמו הנחות, והלהקה ניגנה סט ליסט מלא, שכלל 4 שירים. 4 שירים ארוכים ומורכבים, שכוללים שינויי מקצבים, שירה ורסטילית (מעבר בין "קלין" לגראול), והורדת הרגל מפדאל הדיסטורשן.

אף שמדובר כאמור בשירים ארוכים שהאוזן זקוקה לזמן כדי לעכל אותם, הקוקטייל שמגישים Tomorrow's Rain נשמע היטב ומתקבל היטב בקהל, אולי בגלל חומרי הגלם שמהם הוא מורכב: מטאל, רוק גותי, ופוסט פאנק.

את החוויה מעצימים גם התיאטרליות והדגש של הלהקה על "קוד לבוש", שככל הנראה לא היה עובר אם חברי ההרכב היו עולים להופיע עם סרבלי טיסה. בת הזוג שלי התרשמה אף היא, וחשתי את הבל פיה על אוזני, מבטא את המילים: "זה יפה".

"פרדייז" עצמם עלו בשעה 22:00 בקירוב. לצלילי הפסנתר הפותחים את Enchantment, עולים הגיטריסט המוביל גרג מקינטוש שמניף את ידו לקהל, הבסיסט סטיב אדמונדסון, גיטריסט הקצב אהרון אדי, והמתופף וולטרי וואירירנן. כעבור כחצי דקה, מצטרף אליהם הסולן הולמס. בשלב זה מפלס הציפיות אצלי הרקיע שחקים וייחלתי בסתר לבי לכך שההופעה תעלה באיכותה על ההופעה הקודמת שבה נכחתי, או שלכל הפחות הלהקה תשמור על אותם סטנדרטים שהפגינה לפני שלוש שנים.



למרבה הצער, זה לא קרה, ומי שנחשבת יקירת הקהל ומקור השראה עבור כל כך הרבה להקות, נתנה הופעה צמחונית למדיי, שהייתה רחוקה מלשקף את המורשת המוזיקלית המפוארת של הלהקה, שמשתרעת על פני שלושה עשורים. אין לי כל כוונה לחפש אשמים ובטח שאינני מייחל לראות אף אחד מחברי הלהקה משתלשל מן הגרדום (כמאמר הרצועה השלישית הנפלאה מן האלבום האחרון "Medusa"). אולם, אם אני נדרש לשים את האצבע על הסיבה להופעה הפושרת של "פרדייז", אזי אני מפנה את האצבע לכיוונו של הולמס.

הולמס עדיין ניחן בכל התכונות שהופכות אותו ל"נער הפוסטר" של תעשיית המטאל: קול ייחודי, דיקציה מושלמת, כריזמה, חוש הומור משובח, ומנות גדושות של טסטוסטרון מתפרץ שברוח הכריסטמס היו גורמות לכל בחורה כמעט לרצות למצוא את עצמה עמו מתחת לשיח הדבקון.

אולם, מאכזב היה לגלות שקולו של הולמס דהה במקצת, ושהוא מתאמץ לשיר בטונים גבוהים. כך היה ב-Tragic Idol, ב-Forever Failure, וב-The Enemy. לאחר שסיים לשיר את Erased, הוא ציין ששר בסולם הלא נכון, והביע תקווה שהפספוס לא יונצח ביו טיוב.

במקביל, כוחו (או ליתר דיוק קולו) של הולמס עדיין במותניו כשהוא משוטט באזורי השפלה והעמקים, דהיינו כשהוא מבצע שירים שלא דורשים ממנו אנקת גבהים, בעיקר שירים מסגנון הדום־דת', שאליו שבה הלהקה באלבומה האחרון "Medusa". למרבה המזל, הסט ליסט כלל לא מעט שירים מ-"Medusa" ושירים נוספים מהאלבומים היותר מחוספסים של הלהקה.

הקהל המקומי, ששומר אמונים ללהקה שנים כה רבות, כמו ייחל לשובה של הלהקה למקורותיה הדוּמיים. הדור הצעיר בפרט, שכנראה "חרש" על "Medusa" מאז יצא לאור בספטמבר 2017, מקבל את From The Gallows שהוזכר כבר קודם לכן בהקשר אחר, את Blood & Chaos ההמנוני שנושא שם מהקורפוס הספרותי של ג'ורג' ר.ר. מרטין, וגם את שיר הנושא של האלבום, בהתלהבות ששמורה לשירים ותיקים ומוכרים יותר. שיר נוסף שאותו מבצעת הלהקה בצורה מושלמת הוא Beneath Broken Earth, שבישר באלבום הלפני אחרון, "The Plague Within" מ-2015, על הכיוון החדש-ישן של הלהקה.

בדומה להולמס גם החבר החדש ביותר בהרכב מבחינת הוותק, המתופף וואירירנן שהופיע גם בפעם הקודמת, לא הורגש יתר על המידה, למעט בשירים שבהם הוא נדרש להוריד את הקצב ולשמור על פאוזה בין חבטה אחת לשנייה. שלושת החברים הנותרים בהרכב לא אכזבו הפעם. מקינטוש ניגן במלוא האנרגיה את תפקיד ה"ליד" ששמור לו בהרכב, והגיטרה שלו עדיין ניסרה את הלילה, למשל ב-Shadowkings ובנגינת הסולו ב-Embers Fire. הגיטריסט השני, אדי, עצם את עיניו ושר את כל מילות השירים. במהלך ההדרן, ציינו חברי ההרכב וההפקה את יום הולדתו ה-49 של הגיטריסט, שמשך בזקנו הארוך במבוכה. גם את נגינת הבס של אדמונדסון, אחד החברים המאופקים בהרכב, יש מקום להזכיר, במיוחד לאור העובדה שבאלבום האחרון נגינתו קיבלה גוון סלאדג'י ומתכתי.

למרות הביקורת, גם אני התרגשתי במהלך ביצוע As I Die – ה-שיר בה"א הידיעה של "פרדייז". שיר שמגלם בתוכו את מה שעבור קהילת המטאל מהווה באמת גן עדן אבוד: מילים פוצעות, קול גברי ותקיף אך בה בעת מיוסר, בס שחותך בבשר החי, וגיטרה דמוית סירנה.



ההדרן כלל ארבעה שירים מארבעה אלבומים שונים: No Hope In Sight ("The Plague Within"), The Longest Winter ("Medusa"), שיר הנושא מתוך ""Faith Divides Us – Death Unites Us, ושיר הסיום (הלעוס לעייפה בעיניי) Say Just Words ("One Second").

חרף הקהל הביתי האוהד ולמרות אי-אילו רגעים טובים, הכתרת ההופעה בתארים בומבסטיים תחטא לדעתי למציאות. ואולם, כשם שהלהקה משילה את עורה מדי כמה שנים, נותר רק לקוות שבהופעתה הבאה היא תשוב להפנט אותי, כשם שמדוזה – אותה דמות מיתולוגית שראשה עשוי נחשים שעל שמה קרוי האלבום האחרון – הפילה ברשתה את כל מי שהביט בה.


לגלרייה המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::