05/06/2019
חוגגים מבול - סקירת מופע ה 15 שנה לאלבום Mabool של להקת אורפנד לנד
כתב: איתמר ענברי
צילם: עמית ליבר


בזמן שמדורות ל"ג בעומר משתוללות בכל רחבי הארץ, ניתכו גשמים עזים במועדון "רידינג 3" בתל-אביב. לתופעת טבע חריגה זו אחראית Orphaned Land, שחוץ מלקרוא תיגר פעם נוספת על איתני הטבע, ציינה 15 שנים לצאת אלבום המופת, "Mabool", בשתי הופעות שהתקיימו ברצף. בהופעה שבה נכחתי, הראשונה מבין השתיים, פתחו "היתומים" את שערי שמיים, ובמשך יותר משעתיים המטירו, ביחד עם אורחים מן העבר, את כל שירי "המבול", על אלפי המעריצים שגדשו את "רידינג".

הייתה זו מכה ניצחת בפרצופם של מי שאומרים שאורפנד "איבדה את זה"; שמי שנחשבה משך שנים רבות יקירת ה"קהילה", התברגנה, התמסחרה, והפכה בבואה חיוורת של עצמה. במקרה או שלא במקרה, מי שבישרו את בואו של "המבול" הם גשמי המחר, Tomorrow's Rain, להקתו של ישי שוורץ: הראשון לשמו, אבי העורבים, מייבא האומנים, ומברקד הכרטיסים. "הגשמים", שעומדים לפני הוצאת אלבום בכורה, הם תופעה מוזיקלית יוצאת דופן בנוף המקומי. בינות לעשרות הלהקות המקומיות שמתהדרות בטייטל "פרוג", "הגשמים" מתחפרים עמוק באזור הדמדומים, אזור של אהבות נכזבות וגלימות ארוכות.

על גבי המסך שבבימה מוקרנים קטעי וידיאו שהתמה השולטת בהם היא עצבות. נדנדה מתנדנדת לאיטה. יער אפל. ים גועש. היד כבר נשלחת לתיק, מגששת באפילה אחר ציפרלקס, שיהווה מכת נגד לשירים שיבוצעו בקרוב. MISERY.TREES. EMPTINESS. CORNER. מתוך האור הכחול מגיחות שש דמויות: שוורץ, המתופף ניר נקב, הגיטריסטים רפי מור וטומי מינס, הבסיסט יגל כהן, והקלידנית שירז וייס. כלהקה שמלנכוליה ועגמומיות עומדים במרכז הווייתה, Body and soul, אין מקום לספרינטים על הבימה וגם לא למכנסי עור צמודים. שפת הגוף של חברי ההרכב היא מופנמת ומינימליסטית, והבשר מכוסה היטב תחת קפליהן של גלימות, ברוח משמרות הצניעות. "הגשמים" לא מרבים להתנועע על הבימה, כמעט ממוסמרים אליה. שוורץ עצמו לופת את המיקרופון ושר לתוכו בכאב.

אך הסטטיות והדכדוך הם האלמנטים שהופכים את Tomorrow's Rain לברבור שחור, ברבור ששט די לבדו ב"ביצה" המקומית, עם ריפים גותיים, קלידים אווירתיים, התיפוף המסיבי של נקב, וקול הדום־דת' של שוורץ שעובר היטב ב"לייב". ב-22:39 החלה הופעת "היתומים". הסולן, קובי פרחי, ידוע בסלידתו העזה מפוליטיקאים, אך ההתלהבות שבה התקבלו הוא, אורי זילכה (בס), חן בלבוס (גיטרה), עידן אמסלם (גיטרה), ומתן שמואלי (תופים), הזכירה תשואות שלהם זוכים פוליטיקאים בעצרת בחירות מול קהל ביתי אוהד.

ויסלח לי קובי שוב על ההשוואה לפיגורות פוליטיות, אבל הופעתו הייתה כשל קמפיינר כריזמטי במיוחד, משהו בין JFK המנוח לבין אובמה יבדל"א. הוא היה חד ומפוקס מתמיד, והתנהל בנינוחות אך לא בזחיחות. "תודה שבאתם בחום הזה, כי אנחנו הולכים לסחוט לכם את הצורה", הוא הבטיח – וקיים.

אף שהאירוע עמד בסימן 15 שנה ל"מבול", "היתומים" פתחו עם נכסי צאן וברזל מאלבומיה הנוספים של הלהקה. כצפוי, ה"נאמבר" הראשון היה The Cave מ- "Unsung Prophets & Dead Messiahs", עם הנופך האופראי שמוסיפים חברי Hellscore, הרכב הא-קפלה, שעליו ניצחה גם הפעם נועה גורמן.

כשהלהקה מבצעת את All Is One מתוך האלבום מ-2013, אורי מניף את הגיטרה שלו בזווית של 90 מעלות, והמחווה הגופנית הזאת פועלת כמו שלט בתוכניות אירוח שמורה לקהל מתי למחוא כפיים. האווירה היא כשל חתונה יוונית סוערת, עם נשים וגברים המנהלים ביניהם ריקודי חיזור רוויי מתח. ולתוך החפלה הסוערת נכנסת בצעדים תימניים בת מלך, Sapari שמה. ומי שנותנת קולה ב"יָמַנית" היא נועה, שמסלסלת מאוואלים בטבעיות.

"היתומים" שבים במלוא המרץ ל- UPDM: לקצב מכונת הירייה של מתן, שמכתיב את הטון להמנון המרי האזרחי, We Do Not Resist. קולו של קובי צלול מתמיד ב-Like Orpheus , הסינגל הראשון מתוך האלבום האחרון, ואותותיהם של לילות ללא שינה (קובי הפך לאחרונה לאב – א.ע.) לא ניכרים בו כלל. Propaganda עם הניחוח הים-תיכוני ובעקבותיו All Knowing Eye, שהעיבוד שלו רך כמו מרשמלו שניצלה על האש, אך מילותיו דוקרניות כקוצים. ומתוך ארובת העין נפתחות ארובות השמיים.

רגע לפני שהלהקה מגוללת את סיפור המיתולוגיה של "המבול", קובי מספר לקהל על חבלי הלידה הקשים שקדמו ללידתם של שלושת צאצאיו של "השביעי". "הדרך אל האלבום הזה היא הכי קשה שהייתה לי אי פעם", סיפר. הוא המשיך וסיפר שהלהקה פסקה למעשה מלפעול, ושהטריגר לחידוש פעילותה היה וידיאו ששלח מעריץ ערבי, שבו תיעד עצמו נושא בגאווה קעקוע של OL. "מאז 'המבול' אנחנו רכבת שלא עוצרת", הוסיף. בשלב זה, מנה קובי את חברי הלהקה לדורותיה, ונקב בשמו של מי שעתיד להיות האורח המרכזי: הגיטריסט לשעבר מתי סוטיצקי, שאותו הכתיר בתואר "כותב הריפים האהוב עליי".

בשונה מיתר חברי ההרכב הנוכחיים ולפחות חלק מה "אקסים", שאור הזרקורים טבעי עבורם כמעט כמו אור השמש, מתי לא עמד על הבימה מזה 7 שנים. באופן סימבולי אולי, "המבול", שבו החל לראשונה לנגן lead guitar, יכול להיות אות שיבשר על כך ש-7 השנים השחונות באו לקיצן. מתי כורך את רצועת הגיטרה סביב גופו, וממתין לבאות בדריכות.

הפתיח האלמותי של Birth of The Three נשמע, והנוכחים באולם קופצים כמו אוהדים בטריבונה. בני זוג נעמדים זה מול זו, ופשוט שואגים אחד על השני את מילות השיר, על לידתם של שלושת האחים שנאסר עליהם להתאחד.

אם ב-Birth of The Three, מתי ניגן ביחד עם חן ועם עידן, ב-Ocean Land, מגיע רגע הסולו שלו, תרתי משמע. ואף שהוא נפקד מן הבימות לא מעט שנים, הוא מנגן ללא רבב את הסולו הדיוויד גילמורי שבשיר.

אם הייתי מתבקש לבחור מתוך הרפרטואר של "היתומים" את השיר האורפנדי האולטימטיבי, זה שמהווה זיקוק טהור של כל מה שהלהקה מייצגת, אזי בוודאי שהבחירה הייתה נופלת על הרצועה השלישית מתוך "המבול": The Kiss of Babylon. וכמו באלבום, כך גם על הבימה, מתקיים מגדל בבל מוזיקלי: מפגש בין עוצמה מטאלית פראית, קולות גבוהים נקיים, מקצבים מזרחיים, סלסולים, ואפילו קמצוץ של לחן ארץ-ישראלי מצוי שמסתתר לו אי שם.

לביצוע Halo Dies תוגבר צבא "היתומים" באורח נוסף: הגראולר אורן בלבוס (Damage Per Second, Eternal Gray), ששאגותיו הדגימו עד כמה חזק זעמו של האל יכול להיות.

השיטפון הגדול עוד לפנינו, וכדי להגיע לחוף מבטחים בשלום, אנחנו בונים את התיבה עם הקולות הזכים של הלסקור. שתי בחורות לוכדות את עיניי בקדמת הבימה. דווקא מול ההרמוניה הווקאלית המרגיעה הן נעות בריקוד שהוא בין התקף אפילפטי לבין Twerk.
ההדרן האולטימטיבי של אורפנד, Norra El Norra, מוקפץ אחר כבוד בסט ליסט (אף שאורפנד לא שוברים את המסורת, ומבצעים אותו פעם נוספת כהדרן). גם Norra El Norra הוא תמצית הרוח האורפנדית: פיוט מבית אבא שחובר למגבר מרשל.

ובינתיים, השקט שלפני הסערה. אילוזיה של שלווה שאותה יוצרים הלסקור, חן, ומתן, בעת ביצוע The Calm Before the Flood.

הטיפות מתחילות לזלוג, תחילה במתינות, ואחר כך בעוז. זעמו של האל יורד עלינו בדמות קולו של קובי בשיר הנושא של האלבום, שבו הוא מצליף ללא הרף דברי תוכחה. עבודת התופים המצוינת של מתן היא כמו סערת ברקים שמתחוללת ברקיע.

ב-The Storm still Rages Inside הליינים של אורי עולים מן המצולות, ובזכות האיחוד, ולו הזמני, עם מתי, על הבימה יש כעת "דרים טים": שלושה גיטריסטים שמבצעים בלייב את אחד השירים הכי Guitar Oriented של אורפנד. זהו רגע אפי של ממש; תזכורת נוספת לכך ש"מבול" הוא אחד מרגעי השיא של הלהקה בפרט וציון דרך במטאל האוריינטאלי בכלל.

אף שההופעה לא הסתיימה בנקודה זו, זה היה מבחינתי קו פרשת המים, הרגע שאותו צילמתי בעיני רוחי כרגע השיא של ערב שבו "היתומים" גוננו עלינו ממטר האש היוקדת שמשתוללת בחוץ.


לגלרייה המלאה