תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Dusturbed
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

20/09/2019
כשהתן מקלל - סקירת הופעת ההשקה של להקת Zad
כתב: איתמר ענברי
צילם: יאיר אבלסון

חברי תנועת הנוער ישבו מרותקים סביב המדורה. בעיניהם ריצדו לא רק להבות, אלא גם אימה. על רקע יללות התנים, סיפר להם המדריך את האגדה האורבנית על כך שאותם תנים מייללים היו ממש כמותם בני אנוש שהלכו על זוג רגליים; בני אדם שבשל הערצתם הלא מפוענחת לחיה חובבת הפגרים, השילו מעליהם את דמותם האנושית, צימחו זוג רגליים נוספות ופרווה, והצטרפו ללהקה. ZAD" הוא שמה של אותה להקה", אמר המדריך בלחישה.

תהליך הטרנספורמציה החל במאי השנה, אז יצא לאור אלבום הבכורה של ההרכב, "Followers of Tann", והוא הגיע לשיאו בערבו של יום שישי ה-13 לספטמבר. ביום הזה, שגם הוא מהווה קרקע פורייה לאגדות אורבניות, השיקו חברי ZAD את האלבום במועדון "לבונטין" שבתל-אביב, יחד עם מעריצים רבים, בני משפחה וחברים, שבאו לתמוך, ובעיקר – ליילל. אאווו.

ומי שוויתרו באותו ערב על פרק סיום העונה של "סברי מרנן" ובאו "להרים" ל-ZAD הם שני הרכבים שאין זו הפעם הראשונה שבה הם חולקים "חדר ירוק": Svpremacist ו-Kluvim. Svpremacist הוא תא טרור שמורכב היום משלושה פעילים: יונתן שקדי על הגיטרה והצווחות, דניאל ששון על הגיטרה ויונתן מרום על התופים.

גם ללא בסיסט, סופרמסיסט הרעידו את במת העץ שבמועדון, והצליחו להעביר היטב את האג'נדה שלהם: מבט אירוני וסמי הומוריסטי, וקריאת תיגר על סממנים ויזואליים והגדרות נוקשות. ואם משפטים אלה אינם ברורים, המוטו של הלהקה "Black Fuck You Metal", מעביר כנראה את המסר בצורה טובה יותר.

התרגלתם לראות את זמרי הבלאק שלכם עם קורפס פיינט, חגורת ניטים, והחלקה יפנית? יונתן שקדי, עם פלג גופו החשוף ופרצופו המזוקן, מותיר מאחור לא מעט סולנים, בזכות המבט המטורף בעיניים, הנגינה המהירה והמשחק עם הקהל, שמתבטא בצווחות גם בקטעי הקישור הקצרים. לאחר האתנחתא הקומית שסיפקו סופרמסיסט, נחתו עלינו הכלובים, וכלאו אותנו מאחורי גדרות ייאוש.



האקוסטיקה המרתפית מתאימה "בול" לניהיליזם של הרכב הגריינדקור החיפאי, שהטקסטים הנוקבים, השימוש בשפה עברית גבוהה והמעבר החד שבין מהיר לאיטי, הופכים אותו לאחד ההרכבים המעניינים בזירה המקומית.

הדברים נכונים שבעתיים, כשההרכב מבצע את ה"חרא" שלו ב"לייב"; "חרא" ולא "שיט" כי אצל הכלובים צואה היא לא סניקרס לבנים שדרכו בקטנה על קצת קקי של פודל, אלא תעלות ביוב מצחינות, שירותים ציבוריים בתחנה המרכזית, וכל מה שדפוק, מגעיל ופגום.

בן מסס, הסולן של כלובים, נעמד עם גבו לקהל, ומתכופף לתנוחת כריעה. על גבי קרסולו, אני מבחין בקעקוע של Night King ממשחקי הכס, או זו לפחות הדמות שנקלטת ברשתית העין, שנאבקת לשווא באפלולית המועדון.

התופים המטורפים של אביב גוזלן מנסרים את סורגי הכלוב, שממנו מזנק בן לחופשי. האנרגיה שהייתה אצורה בו, נפלטת החוצה בשאגה, והוא מבצע את "בן של מלך מת", אנטי־תזה של "מלך של אבא", שיר מסיבות הסיום המאוס.

השפה העברית, שפת קודש שקמה לתחייה, אינה שגורה בפיהם של מרבית הרכבי המטאל המקומיים, הן בגלל שיקולים מסחריים אך גם בשל טעמים אומנותיים. אלא שהשפה הכבדה הזו, על עיצוריה הגרוניים ומטעניה ההיסטוריים, מקבלת גוון טבעי כשהיא בפיו של בן, ומעליה מטחי הרקטות של אביב, הדיסטורשן של הבסיסט נבו סיון והטרמולו של הגיטריסט יוסף ברנוב.

ובשיר הנועל את ההופעה, "אהבת חינם", במת העץ לא רק רועדת אלא מאיימת להישבר, והקהל שכבר ממלא את המועדון, צורח את מילות השיר יחד עם בן.



בהפוגה הקצרה עד עליית ZAD לבמה, אני מבחין לפתע בקהל בדמות נשית רזה, ששיערה מכסה את פניה. "תן מיילל בערפל, ערפד מקלל", לוחשת הדמות, ונעלמת אל תוך החשיכה.

אני מרים שוב את עיניי, ועל הבמה כבר ניצבים ארבעה מחברי ZAD: הגיטריסט אלי בוקצ'ין, הבסיסטית מיטל ברוכיאן, תום דוידוב המתופף והגיטריסט גאורגי סורקין. על רקע הריף הסבאת'י של Sacrifice to the Jackal God מתוך האלבום, מגיעה מירכתי הבמה הסולנית דורין חיון, שפתיה משוחות בליפסטיק שחור והיא לבושה בגדי עור.

אף שמערכת ההגברה לא עשתה חסד עם הגיטרות ו"בלעה" את הסולואים המעניינים של בוקצ'ין, ואף שדורין הצטיינה באותו ערב בגראול הרבה יותר מאשר בשירת קלין, הופעתה של ZAD לא הייתה "סתם מוצלחת". שכן, לאוהדים, לקולגות, למכרים ולבני המשפחה שכולם כולם נהרו לאירוע, התגלה הרכב בשל, עם זהות מוזיקלית מובחנת וייחודית – שילוב בין בלאק ודוּם – ובעיקר כישורי הופעה גבוהים.

דורין היא לא סולנית שתיתן לעניין פעוט כמו מערכת הגברה לעמוד בדרכה. הבחורה הצנומה למראה עם צורת האחיזה הייחודית שלה במיקרופון, לא פספסה, לא חרקה, וביצועיה על הבמה שמרו על הניואנסים הקטנים ביותר של שירתה באלבום.

הגיטרות כאמור היו עמומות, ונשמעו כאילו נוגנו בתוך מחסן, אך בינות לכך, אפשר היה להבחין ברמיזות העדינות של אלי לסאונד קצת אוריינטלי. השימוש של מיטל בדיסטורשן מעניק למוזיקה הדרמטית בלאו הכי של ZAD נופך מטריד ומאיים, והתופים של דוידוב הם הדבק שמאחה את הכול יחדיו.



כיאה להופעת השקה, הלהקה ניגנה את כל שירי אלבום הבכורה, והותירה את הנוכחים עם רעב שלא בא על סיפוקו. "ZAD, ZAD, ZAD", צעקה להקת התנים שלמרגלות הבמה. "זהו, אין לנו יותר שירים", אמר גאורגי, ספק שבע רצון ספק מתנצל. היללות נמשכו, עד שמישהו מחברי הלהקה אמר: "זהו, הבסיסטית שלנו התנתקה מהמגבר".
וכשהלהקה ירדה, הפכו התנים בחזרה לבני אדם, עד האופל הבא.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::