Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

23/10/2019
פעם שלישית אפיגלידה - סקירת הופעת להקת Epica (חימום: Meden Agan)
כתב: איתמר ענברי
צילם: יאיר אבלסון

די בצמד המילים "מטאל סימפוני" כדי לעורר במטאליסט האורתודוכסי ספקטרום של רגשות: מהרמת גבות מזלזלת במקרה הטוב ועד לשקית הקאה במקרה הפחות אסתטי. אלא שאת מעריצי Epica, מהלהקות הבולטות בז'אנר, תגובות פבלוביות אלה מעניינות כשם שמשבר האקלים מעניין את דונלד טראמפ. כ-1,000 איש חידשו את שבועת האמונים שלהם ללהקה ההולנדית שב-10 לאוקטובר ציינה עם מעריציה בישראל מלאת 10 שנים לצאת אלבומה "Design Your Universe".

הופעתה הרביעית של הלהקה בישראל הייתה "סולד אאוט". נתון זה היווה מן הסתם מקור לקורת רוח עבור הלהקה ועבור המפיקים, אך גם אכזבה לחלק מהמעריצים, שחלקם נותרו מחוץ למועדון ה"בארבי" שבדרום תל־אביב. אחת מאותם מעריצים מאוכזבים ניצבה בדממה בסמוך לעמדת הכניסה. היא סיפרה שהגיעה במיוחד מהצפון כדי לצפות בלהקה האהובה עליה, ובחרה בנקודת תצפית אסטרטגית, בתקווה ליירט בכל זאת כרטיס.

בשונה מהופעות רבות, את ה"הד־ליינרית" ההולנדית לא חיממה להקה מקומית, אלא להקה מאותו הקונטיננט: Meden Agan היוונית.

יוון אמנם אינה מעצמת מטאל בסדר גודל של שוודיה או גרמניה, אך Rotting Christ, שהופיעו כאן לפני שנה, ו-Septicflesh, שהופיעו כאן לאחרונה, הן עדות לסצנת מטאל, שמוציאה מקרבה תוצרת מקומית מובחרת.

עם התוצרת המשובחת מאזור הים האגאי לא נמנית להקת החימום. אין לי ספק שמדובר בלהקה שעמידה על במה לא זרה לחבריה, אך הבעיה מבחינתי מתחילה מהשורש, כלומר כבר מהמוזיקה שהופקה בסטודיו. אולי זה בגלל שהסולנית דימיטרה פאנאריטי נשמעת כמו גליקריה על פרקוסט או בגלל הקלידן הנלהב יתר על המידה, שנשמע יותר כמו נגן חתונות.

סמוך ל-22:00 – שעת השין של מרבית ה"הד־ליינריות" מחו"ל – עלו ששת חברי אפיקה על הבמה, שממנה ירדו רק בחלוף כשעתיים.

אחזור ברשותכם לתוויה הראשונים של הסימפוניה שבוצעה באותו ערב. זו החלה עם הפרלוד Samadhi מ- "Design Your Universe", שמשמש לא רק מבוא מוזיקלי אלא גם מספק לנגנים שהות לעלות על הבמה.

כמו חרבות שמונפות אל על, מאות טלפונים ניידים מקדמים את פניה של הסולנית סימון סימונס, שבשערה האדמוני ובשמלתה הזהובה מציפה את הבמה באור בוהק. אך לאפקט ה"וואו" אחראים בראש ובראשונה מיתרי הקול של הזמרת. אלה ילוו אותה בנאמנות במשך 110 הדקות הבאות, שבמהלכן קולה השמיימי ירטיט לבבות.



העובדה שמדובר במתת אל, שתוגברה ותוחזקה בשנים של אימונים מפרכים, לא מפריעה לחלק מהנוכחים לשיר יחד עמה, ובכך לחרב לי ולרבים אחרים את ההנאה. עיקר הזעם מכוון כנגד דוּש, שפשוט געגע את מילות השירים, ואם לא די בכך גם טפח על כתפי חברו וצעק לו "ענק, ענק, פשוט ענק", אחרי כל פזמון. לא ברור מה מקור המנהג המגונה הזה: האם מישהו היה מעלה על דעתו לכדרר באצטדיון ביחד עם מייקל ג'ורדן, לרקוד מהיציע בהופעה של מיכאל ברישניקוב או להתמתח כמו לינוי אשרם? בלית ברירה, העתקתי את מקומי למקום אחר באולם, הרחק מאותו זמר חובב.

על כל פנים, נתח נכבד מהסט ליסט העמוס תפסו שירי האלבום שיצא לפני עשור; אלבום שהוא התגלמות הבשורה על פי אפיקה: שמירה על קווי המתאר של הז'אנר – שירים מרגשים ומוטיב היפה והחיה – לצד כבדות ודינמיות.

את הצד הכבד אך גם המלודי ייצגו נאמנה Martyr of the Free World ו-Our Destiny, שניהם עם התיפוף הרצחני של אריאן ון ויסנביק והגראול של הגיטריסט ומייסד הלהקה מארק יאנסן, ו-Kingdom of Heaven הארוך, שבו השירה האופראית של סימון והגיטרה האקוסטית חיים בהרמוניה עם הגראול של מארק ועם הסאונד הדת'י.

אך אפיקה לא נקראת סתם כך אפיקה, והאקס פקטור שלה כלהקה טמון בשירים שיכולים ללוות כותרות סיום של סרטים. הקהל, שחיבק בהתלהבות את סימון במשך כל ההופעה, התרגש עוד יותר כשקולה המלאכי קיבל את מירב הפוקוס בביצוע Tides of Time, המנון מצתים אולטימטיבי. אינני יודע אם יש לקולה של סימון סגולות מרפא, אך נדמה שיש לה את האפשרות לשכך כאבים, להתיר שרוכים ואפילו אפילו לפתור משברים קואליציוניים.

במקביל לסדרת השירים מאלבומה הרביעי, בחרה אפיקה לבצע את Cry for the Moon. לפני ביצועו של השיר, סיפרה סימון שמדובר באחד מהשירים הראשונים שהלהקה הקליטה וגם אחד השירים שנוגנו הכי הרבה פעמים בהופעות.



במחווה לקהל החם, העבירה הסולנית האדמונית את המיקרופון לקהל בתחילת השיר מכיוון שהיא "רוצה לשמוע את יכולות השירה שלכם". לרווחת כולם, שב אמצעי ההגברה במהרה לבסיס האם שלו. התאורה הכסופה שהייתה כה דומיננטית בהופעה הייתה כעת הירח הכסוף, שלאורו הניעו את ראשיהם מאות אנשים.

החלק הפורמלי של הערב הסתיים עם שיר הנושא של האלבום שעומד במרכז הטור הנוכחי, ושאת מסריו המעצימים והמעודדים העבירו סימון ומארק.

לקול תשואות הקהל, חזרו אפיקה לביצוע הדרן בן שלושה שירים. בשונה מהאווירה המעט פורמלית, אפיקה הרשו לעצמם בהדרן לשחרר כפתור או שניים בחגורה, להתבדח, וגם לנופף בדגל ישראל. אך למרות הטון הפמיליארי, האנרגיות נותרו כפי שהיו לכך אורך ההופעה, ללא שום סימני עייפות כלשהם.

בעידן שבו האוטו טיון הוא כבר לא מילה גסה, ממשיכה אפיקה לשמור על גחלת המטאל הסימפוני ולהיות להקה שממשיכה לכתוב את המסע הסימפוני שלה, שקולו עדיין לא נדם.


לגלרייה המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::