24/10/2019
Damage Premiere - הופעת הבכורה של להקת DPS
כתב: יוני אורן
צילמה: טל צבר

של מי היה הרעיון לבנות את הרחובות של תל אביב ככה שכולם נראים אותו דבר? כל הבניינים באותו צבע דהוי. כל הכבישים שבורים באותם מקומות. כל המדרכות רטובות ממזגנים מטפטפים. נוסיף לזה חכמופון שמפגין את טיפשותו ומפסיק לחיות בדיוק כשצריך אותו והרי לנו שיבה ל"הגעה למקומות" בגירסת שנות האלפיים, לפני עידן האינפורמציה והדיסאינפורמציה. אחרי המון פיקפוק עצמי ומחשבה שחזרה על עצמה של "או, זה נראה מוכר", ידעתי שאני מתקרב ל"כאוס" על פי צלילי המטאל הרמים שהחלו להדהד ברחוב בעודי מתקרב. לרגע קל אחזה בי תחושת הצלחה שלא איבדתי כל יכולת להסתדר בלי טכנולוגיית ההתמצאות. עכשיו שמצאתי את דרכי, אפשר להירגע, להוריד הילוך ולהתחיל להנות מהרעיון שזאת הופעת הבכורה (החינמית!) של להקת DamagePerSecond - חבר'ה שרק עכשיו התחילו להראות סימני חיים וכבר הספיקו למלא את השיח הציבורי המטאלי.

מהר מאוד התחושה התחלפה בהפנמה שאם אני שומע מטאל ברחוב, סימן שאיחרתי ושהאירוע כבר התחיל. שיט!
מיהרתי לעלות במדרגות שמובילות לכאוס, פתחתי את הדלת וחשכו עיניי (ולא רק כי היה חשוך כי התחילה ההופעה). כבר יצא לי בעבר לצפות בהופעות בכאוס וכל המכירים את המקום יודעים שלא צריך לארגן יותר מדי אנשים כדי שהחדר הקטן הזה יראה מלא. הפעם הוא פשוט היה מפוצץ. עם כמות אנשים מטורפת שכזאת, אפשר היה רק לפלס את דרכי לצדו השני של החדר ובהביטי לעבר הבמה הנמוכה יכולתי לראות הרבה חולצות שחורות שמעליהן הציצה מעת לעת יד עם מיקרופון או צוואר של גיטרה. לראות את הלהקה מנגנת כבר לא יצא לי היום. מצד שני, מצאתי עמדה אסטרטגית ליד חלון פתוח שהצליח להקל על ההתמודדות בחום הבלתי אפשרי שהופץ מקהל האנשים שצמא למטאל.

בקהל ניתן היה למצוא שלל פרצופים מוכרים מכל רחבי סצנת המטאל הישראלית - שדרנים, כתבים, צלמים וחברי להקות שנעו בין Power Metal ו-Progressive Metal עד ל-Deathcore, ל-Black Metal ול-Doom Metal - כולם באו לחזות במו עיניהם ואוזניהם בתופעה החדשה הזאת. כמו שסולן הלהקה אורן בלבוס טרח בעצמו לציין, הנה לנו תפארתה של הסצינה הישראלית בה למעט סינגל אחד, לקהל לא היה מושג לאיזו מוזיקה הם עתידים להאזין ובכל זאת המקום מלא. הנוכחות הגדולה והמגוונת הזאת מוכיחה כבר בפני עצמה את מידת האמון והסקרנות לגבי מה שיש ללהקה להביא לשולחן. התנועות מצד לצד בקהל, בצבוצי ה-devil horns והנפות השיער התכופות הבהירו שהכימיה ישנה ושהקהל לא נותר אדיש למתרחש על הבמה.

מעבר להיותו סולן מוכשר מאוד, את כל קטעי המעבר שבין השירים הצליח אורן לתפור בקלות ובחינניות תוך שימוש בהומור משובח ועממי אשר נע בין זיהוי אנשים בקהל על בסיס חוסר היותם תימנים, עקיצת הקהל על כך שהוא רואה פה רק חולצות שחורות ותזכורת לגבי יציאה עתיקת יומין הבודקת את הנוכחים אשר עשויים להנות ממנה בשרית במצב צבירה גלילי (אוהבים נקניקיות?). הקלילות הזאת שבין שיר Death Metal אחד לבא אחריו הופכת את אורן למארח נהדר ונותנת לנו את ההבהרה שאין מה לקחת קשה מדי את שירי הלהקה. סך הכל גם הם וגם אנחנו באנו להנות.

"עזוב שנייה את זה, יוני. מה לגבי המוזיקה? באנו לשמוע מוזיקה!". ובכן, שאלה רטורית עצמית ועקומה שכמוך, בתור אחד מהמעטים שבקהל שיצא לו להאזין לאלבום טרם בואי ובמיוחד בעוד אין ביכולתי להיות מוסך דעת בידי השואו, כמה שזה היה מספק לקבל ביצועים חיים שעומדים בקו אחד עם ההקלטות. נתחיל מרמת הסאונד, שלמרות שמדובר במקום קטן ולא אידיאלי להופעות, הכלים והשירה נשמעו פצצה ולמעט בס של גיא 'גרגי' גולן שעדיין די חלש בנוכחותו, הייתה הצלחה בשיחזור התחושה המבריקה והמודרנית שמתקבלת מהאלבום. הנוכחות של הכלים בעיקר התבלטה ברצועה האינסטרומנטלית From Shadows (אותה הציג אורן בתור "הנה משהו רומנטי") בה הגיטרות של רן המאירי ושל אופיר לוי השתלבו זו בזו באופן מדויק שהזכיר לי את גדולי צמדי הגיטריסטים של המטאל העולמי. את ההמולה מלמטה יצר מייק איזק בעמדת התופים וגרם לי לעצור לרגע ולהעריך את התיפוף הטכני והבלתי מתפשר שלו. ממש כמו מהקלטה, אורן מוכיח שהוא לא רק איש של דיבורים, הוא גם איש של נביחות. כשהוא לא נגנב אקטיבית מהדיליי שהופעל לו על המיקרופון, הוא הוציא מגרונו צלילים חייתיים נהדרים אשר נעשו בין גראולים עמוקים ובין צרחות גבוהות עד רמה שבה הייתי צריך להזכיר לעצמי שזה מתבצע כרגע על ידי אדם שפה איתי בחדר. כשאורן הציג את השיר End of Days כאחרון באלבום, נשמעה אנחת מירמור מהקהל אשר לא שבע מהמנה שהוגשה לו ודרש עוד.

חברים, לכל הנוכחים בהופעה אני שמח לבשר שמה שהייתם עדים לו מוזיקלית הוא כנראה האדפטציה המספקת ביותר שיכולתי לבקש לעצמי מהאלבום אל תוך הלייב וגירסה טובה מספיק בכדי שאחשיב את ההופעה הזאת כהאזנה רצופה לאלבום מתחילתו ועד סופו לכל באי הערב. להקת DPS הציגו כבר בהופעת הבכורה את היכולת הנפלאה שלהם שבלקחת את ה-Death Metal הזה שאנחנו אוהבים, לסלק ממנו שאריות מוך ולהגיש לנו אותו נקי וכבד. ההנחה שלי שמדובר בלהקת לייב שהקהל לא יוכל לחכות כדי לקבל, הוכיחה עצמה כנכונה. תכנונים לגבי הופעה נוספת כבר נמצאים על השולחן. כל המתבאסים על הפיספוס, עשו לעצמכם טובה ותפסו אותם בהופעה הזאת.


לגלרייה המלאה