05/01/2020
הדבורה והאגם - סקירת הופעתם של Amorphis
כתב: ניצן כהן
צילם: אלכס ימפולסקי

מוקדם בערב יחסית, כמה רגעים אחרי שנפתחו הדלתות, מועדון ההוואנה כבר היה הומה אדם. הפרשי הגילאים בקהל הוכיחו שללהקה הוותיקה קהל מעריצים מגוון - כאלו שעוקבים אחריהם מאז אלבומם הראשון ומצפים למוזיקה מפעם, כזאת שלא תרכיב את מרבית ההופעה הערב, ועד לצעירים שכמוני, ללא ספק, התאהבו בלהקה בעשור האחרון שהיה בהחלט ה-עשור שלהם. בגב הבמה בלטה לעין גולגולת ובמרכזה דבורה, העטיפה של אלבומם האחרון, Queen of Time, ומערכת תופים מרשימה במיוחד. בלט בהיעדרו, לעומת זאת, המיקרופון הייחודי שמלווה את Tomi Joutsen במרבית ההופעות.

התרגשות הקהל מגיעה לשיאה כשדממה שוררת במועדון ומיד לאחריה, הפתיח וקולה המוכר של נועה גרומן מסמנים את תחילת ההופעה, ריטואל קבוע מאז צאת האלבום לפני שנתיים. משהו בסאונד מוזר, או שאולי הפתיח בגרסה מיוחדת, אך לא מפריע לקהל כלל. הלהקה עולה ושאגה מפלחת ובולעת את הקול המקסים - הקול שמפתיע שדווקא כאן - הושמע מהקלטה. עד כה החלוקה בולטת, בין מי ששר בעל פה את כל המילים של השיר הפותח את האלבום, The Bee, לבין אלו שעומדים מעט מופתעים למשמע שיר שהם כלל לא מכירים - אך בשיאו של השיר כל הקהל כבר קפץ, מחא כפיים וצעק לכבוד הענקים הפינים.

אני חייבת להודות שעם תחילת השיר הבא, Heart of the Giant, בעיני השיר הטוב ביותר באלבום, התרגשתי - במיוחד למשמע קולות המקהלה שהכרתי טוב כל כך. ניכר שהקהל חלק את ההתרגשות שלי, מהדרך בה שרו את כל המילים. ההתלהבות פחתה מעט, אך לא אצלי, למשמע הפתיחה של הלהיט Bad Blood מאלבומם הקודם, אחד מאלבומי העשור שלי, אך גם זה החזיק רק עד שהשיר התחיל להקפיץ והקהל, אחריו. הגיטרות והקלידים של השיר הזה משכרים, ובשילוב עם התופים, אין ספק שמדובר במתכון בטוח ללהיט.

בהמשך ישיר הלהקה עוברת לשיר The Four Wise Ones, גם הוא להיט שמשכר את הקהל אבל אין ספק שמקפיץ פחות והאווירה השקטה יחסית שלו בולטת באוויר. כל זאת, כמובן, על עבודת הגיטרות המדהימה שמבוצעת בשיר. סולו הקלידים מזמין אליו את מחייאות הכפיים של הקהל שמתגברות בהדרגה והופכות לקריאות "היי" נלהבות עם כניסת התופים. יוסטן מציין כי הלהקה תחגוג בשנה הבאה 30 שנות פעילות, דבר הגורר צרחות נלהבות מהקהל, ומכריז על השיר Into Hiding מהאלבום הקלאסי Tales of a 1000 Lakes. לפתע, מתעורר חלקו השני של הקהל, זה ששתק עד כה, ופוגו שיכור מתגבר לצלילי השיר האלמותי. אפילו אותו פוגו שיכור שעלה לי במכה מתחת לעין ובגדים מלאים בבירה, לא הסית את תשומת הלב מסולו הבאס או הוריד את התלהבות קריאות הקהל.

התרגשות הלכה וגברה, אפילו יותר מהצפוי, למשמע קטע הקלידים הפותח את השיר היפהפה Sampo. הפוגו השיכור התחלף בנפנופי ידיים ובקהל ששר המילים בהתרגשות הולכת וגוברת. התאורה האפילה בגווני אדום ליצירת תחושה אפלה עוד יותר בסולו הגיטרה המרגש של השיר והתבהרה בגווני כחול לסולו השני. האווירה שנוצרה בשיר מיוחדת והקהל מצידו, מהופנט למתרחש על הבמה.

צעירי הקהל חזרו לקפוץ בשיר Wrong Direction, הקליפ הראשון שיצא מהאלבום האחרון. מיד לאחריו, קפיצה מרגשת במיוחד לשיר הקסום Daughter of Hate שהפזמון הכבד שלו משך את אוזני הקהל, ואת קולו. יוטסן הישיר מבט אל הקהל, ושבר את הדיסטנס בקפיצה מרשימה אל הפזמון האחרון. עוד שיר משנות ה90 מלהיב את הקהל, הפעם מדובר בagainst widows ולראשונה, יתר חברי הלהקה מצטרפים למאמץ השירה. בשלב זה, הם מצטרפים גם למאמץ ההופעתי שהוטל עד כה על יוטסון לבדו. נראה שהלהקה מתחילה, סוף סוף, קצת להנות גם מהשירים שהם מבצעים.

סולו גיטרה פותח את השיר הבא, My Kantale, ומספק הפוגה קלה לנגנים, רגע לפני עוד ביצוע מרגש. הפוגו השיכור מתעורר מחדש, ללא סיבה נראית לעין, ומושך את תשומת ליבו של מחצית מהקהל רגע לפני סולו הגיטרה ואחריו סולו הקלידים. מכיוון שלאלו מגיעה מלוא תשומת הלב, היא מוחזרת בכוח בעזרתו הנדיבה של יוטסן. הוא מנסה להקפיץ את הקהל, אך משזה לא נענה לו, מסתפק במחיאות כפיים וקריאות היי מעט פחות נלהבות משהיו קודם. סולו גיטרה מרגש נוסף, מואר באור כחול, והקטע האינסטרומנטלי העוקב, מאפשרים ליוטסן מנוחה נוספת, וגם לקהל שלאט לאט צועק פחות ופחות - וצריך לשמור כוחות להמשך.

שקט וחושך של לפני הסערה מצביעים על תחילתו של השיר המצוין The Golden Elk. הקהל כמו בטרנס והלהקה ללא ספק מאושרת, כשהנגנים סוף סוף שרים את המילים יחד איתנו. ההופעה מתקרבת לסיומה עם השיר הסוגר את האלבום האחרון, Pyres On The Coast. ההתרגשות של הקהל מהשיר בולטת, וגם של הלהקה, המלודיות משכרות וניכר שכל האולם המלא נמצא עמוק מאוד בתוך המוזיקה הנהדרת של Amorphis.

הנגנים כולם עוזבים את עמדותיהם, בהמתנה ברורה לצעקות we want more של הקהל, שלא יזוז לשום מקום בלי לשמוע את הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה. הנעימה Skyforger מלווה את חזרתם לבמה, והקהל לא מופתע אך מפליא בזעקות שמחה. מיד לאחר מכן, מתחילים כולם לקפוץ למשמע הריף המוכר כל כך של הלהיט Silver Bride. ניכר שגם הלהקה מתרגשת מההתרגשות של הקהל, ולוקחת עוד רגע להתחיל באחד הלהיטים החשובים ביותר שלהם, אם לא החשוב מכולם, Black Winter Day.

ההופעה מסתיימת בשיר House Of Sleep והקהל יוצא מגדרו. הלהקה מתרגשת ללא ספק, ובצדק. קשה שלא להתרגש כשאולם מלא שר את כל המילים ללא יוצא מן הכלל, והפזמון מכיל בתוכו עצירה מובנית כדי לשמוע את בליל הקולות המתרגשים מלמטה. ההופעה מסתיימת במעין אקסטזה שחולפת בן רגע, כשהקהל מאושר מהחוויה לה זכה בפעם השניה לעשור בארץ. תמונת קהל קצרה מסיימת את ההופעה, הלהקה משתחווה ופונה לדרכה כשברקע מתנגנת לה גרסה מרהיבה של השיר House Of Sleep - בפינית, כשיר עם פיני מקסים. הקהל המתרגש ממשיך לשיר את המילים הרבה אחרי שהלהקה כבר נעלמת מן העין וכל הדרך הביתה.

בדיעבד, אין ספק שהתחושות לגבי הופעתה של הלהקה מעורבות. זאת הפעם השלישית בה זכיתי לראות את הלהקה, ואין ספק שלא מדובר באיזו חיית במה מיוחדת. התחושה הייתה כמעט כאילו קבוצת נגנים מלווה את הסולן, מבלי באמת לקחת חלק באירוע, עם התעוררות זמנית של הבאסיסט או המתופף ושני גיטריסטים שבונים על המראה המרשים במקום על יכולות ההופעה שלהם. כמו ביתר ההופעות שלהם, השיח עם הקהל היה מינימלי - אך בפעמים הקודמות תמיד זקפתי זאת לזכות המאורע הכולל. כלהקת חימום ראשונה בהופעה של שלוש, אין ספק שזמנם היה מוגבל, ואין מה להגיד בכלל על ואקן. אך בהופעה שבה הם כל הערב, ואף אחד לא ממש יכעס על איחור של דקה או שתיים שנבע מעוד כמה מילים, ממש מורגש כאילו הלהקה בנתה לעצמה ריטואל הופעה והיא נצמדת אליו - כמעט מפחדים לעשות דבר אחר. ההוכחה הברורה לכך הייתה היעדר מוחלט של ציון כל אמירה אודות הקשר הישראלי הברור באלבומם האחרון - תזמור לכלי מיתר, זמרת הפותחת את האלבום ומקהלה שלמה ששרה בו, כולם ישאלים, שלא לדבר על ההשפעה הרבה ששאבו מOrphaned Land בעבודת ההפקה של האלבום. על אף כל אלו, והעובדה שלא מדובר בלהקה מרשימה במיוחד בהופעה, המוזיקה המדהימה שיצרו לאורך כמעט שלושה עשורים, מספיקה כדי לרגש את הקהל שוב ושוב וליצור הופעה מיוחדת במינה.


לגלרייה המלאה