Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

20/03/2014
מרסקים את הברזל - Hammercult משיקים אלבום שני
מאת: שגב רום ויותם Defiler
צילום: גלי משגב

כולנו זוכרים את הופעת המטאל הראשונה שלנו. סביר להניח שבאנו עם עוד חבר או חברה, קצת הופתענו מהריצות וההתנגשויות בקהל אבל בשלב מסוים התרגלנו. משם הפעמים הבאות היו מוכרות יותר, נתקלנו בפרצופים מוכרים והלהקות התחילו לחזור על עצמן. מהפעם השנייה, לחמישית והלאה שבה רואים את אותן הלהקות אנחנו מתרגלים לסגנון ההופעה, מזהים את כל הקטעים החדשים שעדיין לא הגיעו לאינטרנט ובקיצור, מרגישים בבית. כל שחרור אלבום הוא גם הישג קטן לנו שהיינו שם עוד בהתחלה וכל להקה חדשה שקמה מזכירה לנו טיפה משהו שהיה כאן לפני כמה שנים. למרבה הצער, עם הזמן להקות מתפרקות ומעטות שורדות. דור הולך ודור בא (במחזורים של שנים בודדות) ובשלב כלשהו אנחנו מבינים שהיצע הלהקות המקומיות זר לנו אישית.

אבל עם איכות אי אפשר להתווכח. מהופעות המטאל שהתקיימו במוצאי שבת של פורים, נדף ניחוח כבד של נוסטלגיה, ולמה אנחנו מתכוונים? ריכוז של להקה מבטיחה ומסקרנת (Chogun), להקה עקבית ומקצועית (Demented Sanity), להקה שהשכילה לשרוד את תקופת הנוער-צבא של לפני כמה שנים (Shredhead) ואחרונה חביבה – הלהקה שנסקה לגבהים שלא יאומנו בזמן קצר להחריד (Hammercult). סצינת המטאל הישראלית משתקפת כולה בשילוב שבין אלו, בין החדש לישן, בין פערי הגילאים והסגנונות. להלן רשמינו מהמגוון שהציע מועדון הגגארין במוצאי השבת האחרונה...


Chugun

ז'אנר: Death/Thrash Metal
להקות דומות: Deceased, Merciless, Thanatos


מבחינתי, Chugun לבדם היו שווים את כל הערב, אבל הערב הזה בורך בעוד כמה הופעות נהדרות. זו הפעם הראשונה אליהם נחשפתי להרכב המדובר. המוסיקה נשענת על ריפים של Thrash Metal בניחוח גרמני, דמיינו את Sodom בתקופה הכבדה ביותר שלהם בסביבות Tapping The Vein, ותוסיפו לזה נהמות Death Metal גבוהות ונמוכות גם יחד. על הנייר להקת Death Metal מן המניין, אבל המוסיקה מגניבה, הריפים טובים, המתופף מעולה, והבסיסט מרביץ היטב. העובדה שעל המיקרופון עומדת עלמה קטנטונת שמוציאה שאגות שטניות היא רק בונוס, היא לא הבסיס בכלל, וזה מה שעושה את Chugun לבעלי פלוס רציני במיוחד אצלי.

התרגום המוצלח ביותר למילה Chugun תהיה "ברזל יצוק" וזה בדיוק מה שאנחנו מקבלים פה. מטאל אמתי, בלי פשרות, נטול התחנפות, נטול פוזה, ועדיין קולע יפה מאד למטרה. העובדה שמדובר בהופעה השלישית או הרביעית של החבר'ה האלה משאירה רושם נהדר. נכון שלא הכול מושלם – ויש עדיין כל מני רגעים מתים בין השירים – אבל אם אני מצליח לזמזם ריפים שלהם אחרי סוף ההופעה, משימתם הוכתרה בהצלחה. הייתי צריך להקשיב לשירם Virus בערך פעמיים בבית כדי שיצא לי מהראש סוף כל סוף.

השירה של דניס, זמרת הלהקה, מאד מרשימה. שליטה שנשמעת מעולה בסאונד הקצת מפוקפק של מועדון הגגארין – בעליות הגבוהות של צרחות חורכות גרון לבין הנהמות הנמוכות. החלק הכי מעולה היא שאין בה שום דבר שמנסה להתחנף אל הצופה. אין פה מחוך או תפאורה מורכבת או איזו נישה תיאטרלית על הבמה, כמו שהמון להקות שמחזיקות סולנית נוטות לעשות לעתים קרובות. לא, מכיוון שהמוסיקה של Chugun היא פשוטה ואגרסיבית – אותו הדבר אפשר לומר על עמידת הבמה שלהם, שעם קצת יותר כריזמה ונוכחות תנצל את הפשטות המעולה שלה לכבוש את לב כל מטאליסט שרק רוצה לתת בראש עם קצת Death Metal. אחלה של דבר.

בקיצור – Chugun השאירו רושם אדיר עלי, גם אם יש להם עוד כברת דרך לעבור כדי שיוכלו לעמוד כתף על כתף עם מפלצות במה כמו שאר הלהקות בערב, הן הסנונית הראשונה שאני רואה ב-2014 שמוכיחה לי שהעתיד של המטאל הישראלי הוא שחור ומלוכלך, בדיוק כמו שאני אוהב אותו.

Demented Sanity

ז'אנר: Metalcore
להקות דומות: As I Lay Dying, Darkest Hour, Neaera


אין הרבה מה לשבור את הראש כשזה מגיע ל–Demented Sanity. הלהקה שהצליחה תוך כמה שנים קצרות להפוך לכוכב ראשי בשמי ה-Metalcore בארץ, מנצלים את כל הלקחים העולמיים מז'אנר זה לכדי תרכובת מוסיקלית יציבה ואיכותית. הלהקה, כזכור, בחרה לשווק את אלבום הבכורה שלה – Legacy – דרך הרשת וללא עלות כלל, כך שאלה אשר מעוניינים להיחשף אליהם יכולים לעשות זאת מבלי לשבור את הראש יותר מדי – אבל זו ההופעה של Demented Sanity שהפכה אותה לשם קבוע במטאל הישראלי של השנים האחרונות.

מהפתיחה עם Blackout – שירם הפותח של האלבום המדובר – הבליחו Demented Sanity בעוצמה על הבמה של הגגארין – מלבים את האש לקראת ההופעה הראשית באירוע – ומשתוללים כל עוד הם יכולים. מאז הצטרף אליהם אריאל פפא (גיטריסט Missing In Action) בעקבות עזיבתו של גיא בן דוד (שהחליט להתחייב ל-Hammercult באופן בלעדי) הבחורצ'יק הוכיח שהוא מפלצת של נגן. מדויק, נקי ועם מלא כוח עם כל פריטה – ואחד הגיטריסטים עם נוכחות הבמה הכי טובה שידעה ארצנו. לצדו הצטרף פול מיטיאנין, הגרזנאי מאחורי The Fading שבא להשאיל לחבורה קצת כוח בימתי עד שימצאו נגן גיטרה נוסף קבוע. ל-Demented Sanity יש טון ברור מבחינה מוסיקלית – כשהם חולשים על כל מה שמוגדר בגדול "מטאל מודרני", מ-Metalcore ו-Groove Metal דרך קצת Melodic Death Metal וטיפ-טיפונת Deathcore – אין ספק שהתמהיל הזה הוא בסופו של דבר, כמו אלבום הבכורה שלהם, יציב ומושרש עמוק בז'אנר ה-Metalcore.

שירים כמו שיר הנושא של האלבום או Shell המהיר כעת הפכו לחובה קבועה בכל הופעה של ההרכב, מאפילים קצת על שירים ישנים יותר כמו Chains Of Gold או Calling Inside – ומוכיחים שהדבר העיקרי שעומד בפני Demented Sanity כעת זה בסופו של דבר לשנס מותניים ולהתחיל לחשוב על המשך התהליך.

כעת שאלבומם הגיע לכל מבקש באופן רשמי, גם אם רק דרך הרשת, על החבר'ה לשקול את צעדיהם ולראות איך הם מתקדמים קדימה מבחינה מקצועית. ללהקה עצמאית שכזו עניין סיבובי ההופעות הרבה יותר קשה, אך זהו השלב הטבעי והמתבקש לכל להקת מטאל.

מבחינת חוויית ההופעה – יניר תירוש, סולן הלהקה, והבחור שהראה את מגמת השיפור מצרחן חובבן למפקד מטאלי רב-דרגה לאחר שפרח והתבשל בתפקידו – הראה את השינוי הדרסטי ביותר לטובה, כאשר הצליח להחזיק בידיו את ההופעה, הפעיל את הקהל והוביל את המופע קדימה עד שהוא כמעט והרגיש קצר מדי. גם תומר ורן – האחראים על מחלקת הקצב - נתנו את המיטב, ובכללי נדמה שההרכב עשה כברת דרך גם מבחינה מוסיקלית במרוצת השנים. מקווה שהשנים הקרובות יעשו להם רק טוב.

Shredhead

ז'אנר: Thrash/Groove Metal
להקות דומות: Evile, Lamb of God, Havok


השיבוץ של Shredhead בערב זה לא הפתיעה איש. הופעות ראשונות מחוץ למודיעין בדיוק בתקופה שבה Hammercult התחילו לעבוד, התחלקות בגיטריסט יותם נגור לתקופה מסוימת ובמות עליהן עלו שתי הלהקות יחד – רובן בארץ ואחת בחו"ל – הן רק חלק מהסיבות. כמו Hammercult שניצלה את המשאבים שברשותה כדי להגיע להישגים חסרי תקדים בזמן מינימלי, כך החבורה המודיעינית שלפני שלוש שנים היו חבריה בגילאי תיכון-צבא, הפכה למפלצת במה. ההופעה הזו במועדון הגגארין הייתה תצוגה של העתיד לבוא באלבום השני, ששמו Death Is Righteous נחשף אך על גבי הבמה. בשירים הישנים הייתה זו דוגמא ליכולות הביצוע שהשתפרו פלאים מאז אלבום הבכורה Human Nature.

פתיחת ההופעה עם “Death Row” שלוקח לו זמן לתפוס קצב הפתיעה אותי. הסולן אהרון רגוזה חיפה על כך וברגע שפתח את הפה, הוכיח שוב שהוא הגרסה הארסית והחדה כתער של Phil Anselmo – שהסגנון שלו עצמו השתנה מאז ימי הזוהר של תחילת שנות התשעים. “Zombie Attack” הישן יחסית היה שני ולווה בכמה שירים חדשים, כשהראשון היה “LPBZ” ש... נכתב לכבוד אושיית הרדיו ליאור פלג. מי שהיה בהופעות קודמות של הלהקה בוודאי זוכר את הפזמון הגרובי שמזכיר את Soilwork מעט ומוסיף ל-Shredhead ממד רציני ומורכב שנעדר במידת מה מהאלבום הראשון. סאונד התופים החי מתמיד של רועי כהנא הדהד לו באקוסטיקה הזוועתית של מועדון הגגארין ומכאן היה מעבר חד לשיר הנושא מהאלבום הראשון, “Human Nature”. ביצוע השירים back-to-back הדגיש את האופי המרענן של השירים החדשים.

בשלב זה צצה תקלה כלשהי בגיטרה ואהרון ביקש מרועי והבסיסט לי "לילו" לביא להנעים את זמנו של הקהל, עד שגילה הגיטריסט יותם נגור שהבעיה היא סוללה ריקה בטיונר. חציה השני של ההופעה הורכב משני שירים חדשים, אחד הקרוי "אלמנה" בשלב זה והיה שונה מכל מה ששמעתי מהלהקה עד היום – דגש על תופים שגובל בראפ וריף סלאדג'י איטי, שהיה הולם בכיף את Alice in Chains או Mastodon. השני שנקרא “Devil’s Race” בוצע בלא מעט הופעות קודמות ושואב השראה מ-Pantera לרוב, כלומר לוקח רחוק את מה ש-Shredhead עשתה באלבום הראשון, בלי לשנות הרבה. ולסיום כרגיל, בוצע “Knife in a Gun Fight” שהיה שונה במקצת מהביצוע המוקלט – לא כלל את הפתיח והשהה את הכניסה לפזמון כדי שאהרון יוכל לשאוג עוד לקהל ובנוסף, סולו גיטרה שתובל באלתורים שלא תועדו באולפן.

הרבה מים זרמו בנהר מאז Human Nature ו-Shredhead לקחה בשתי ידיים את ההזדמנויות שניתנו לה. החל מההשראה המוזיקלית של כל חבר בלהקה, דרך הלהקות איתן עבדו וכלה בניסיון כנה ואמתי להרחיב את גבולות המשבצת אליה נכנסה, הלהקה בוגרת ממה שהייתה לפני כן. כיף לשמוע זאת וכולי תקווה ש-Death Is Righteous יתגמל את החברים עבור העבודה הקשה שלהם לאורך כל הדרך.

Hammercult

ז'אנר: Extreme Thrash Metal
להקות דומות: The Crown, Violator, Sodom


אפתח בווידוי – עברתי עם Hammercult לא מעט כמעריץ ולהופעה הגעתי עם מטען.

אני זוכר את שחרור “Diabolic Overkill” לרשת ללא שמות הנגנים או הלהקה בתחילת 2008, את הופעת הבכורה התל-אביבית שתפסה אותי באמצע תקופת מבחנים אכזרית, את ההופעה בירושלים עם טל וייסמן והקאבר הראשון ל-“Ace of Spades” ואת הניצחון בגרמניה שלווה בפטישי יום העצמאות ברחבי המתחם לאורך כל סוף השבוע. בחלוף כמה חודשים, כשאלבום הבכורה Anthems of the Damned ראה אור, המצב השתנה. מאסופה של חמישה שירים מטורפים לגמרי התקדמנו לאלבום שלם בסאונד שמתאים בקושי ללהקה כמו Hatesphere ול-The Haunted בכלל לא. תקופה מסוימת האזנה לשירים האלו גרמה לי לתחושת החמצה, להרגשה שרימו אותי. התוצר הסופי לא תאם כלל את הציפיות שלי או את התדמית הברורה של הלהקה כמחיית הת'ראש בישראל, שהצדיקה את עצמה ואף למעלה מכך דרך חמשת השירים הראשונים ששוחררו ב-Rise of the Hammer... ובכל זאת, אי אפשר היה להוציא ממני את ההתלהבות של הילד בתיכון ששמע את הדבר הזה פעם ראשונה ולא ידע מאיפה זה בא לו.

ידעתי שכנראה יש עוד דרך ובאמת, “Steelcrusher” כבר היה קיצוני מאוד בגישתו ו-“Metal Rules Tonight”, גם הוא שיר חדש ששוחרר לרשת, לקח את הלהקה אל המסורתי והאהוב.

עם תחושה שהלהקה עברה שינוי כלשהו, הגעתי לערב ההשקה של האלבום החדש וחיכיתי לראות מה יקרה. “Hymn to the Steel” נשמע כמו מארש ניצחון לקרב שעוד לא התחיל ואותו שיר נושא “Steelcrusher” נתן את יריית הפתיחה. מיד הגיע לא שיר חדש נוסף אלא הלהיט האלמותי “Diabolic Overkill”, שמבחינתי הראה שהלהקה מנסה לשמור על העניין של הקהל, לגשר בין שני האלבומים ולהרגיל את כולם בהדרגה לחומר הלא-מוכר. הסולן יקיר שוחט הבחין בפרצופים מוכרים וחדשים בקהל כאחד והדגיש ש-Hammercult בשבילו היא להקת מטאל קיצוני ישראלית – וקודם כל ישראלית. ההליכה הזהירה בין ההשפעות הנוספות, ההתחדשות והחזרה לשורשים הייתה בולטת מאוד ב-“Into Hell” שפורץ מיד קדימה ומנצל בפזמון את יכולותיו של הבסיסט אלעד מנור גם בגראולים.

“Let the Angels Burn” ו-“We Are Hammercult” שאליו התחברתי פחות, היו מהירים ופינו את דרכם לתזכורת על סיבוב ההופעות הקרוב של Hammercult לצד אגדת הגריינדקור Napalm Death. נכון שבחירה בסיבוב הופעות וזהות המשתתפים בו אינה חופשית לגמרי, אולם לדעתי עדיין יש בהדליינרית כדי להצביע על כיוון מוזיקלי חדש. ומחדש לישן, “Hellbent” הקצבי חיזק אותי בתחושה שהגישה של הלהקה כיום בריאה יותר מכפי שהייתה. גם אם לא שקלתי ברצינות לא להגיע להופעה, נהניתי לראות שרוב המניירות המטרידות אכן נעלמו. לאחר ביצוע הסינגל “Metal Rules Tonight” והריף הפשוט להפליא שלו התקדמנו אל ביצוע ראשון אי פעם של “We Are the People”, שבגרסתו המוקלטת כולל גם סולו של Andreas Kisser, איש Sepultura. גם בביצוע חי היה זה אחד משיאי הערב והלימותיו של המתופף מעיין הניק על הדאבל-בס היו עוצמתיות בצורה שלא תיאמן.

הקהל נשאל אם הוא רוצה משהו ישן וקיבל את “Black Horsemen” וגם ביצוע בכורה של “Burning the Road”. מנקודה זו החלו שני הביצועים הטובים של הערב: “In the Name of the Fallen” שאם באלבום הוא אפי אז בהופעה במיוחד – בסולו הגיטרה יש אפילו קמצוץ של רגש והזינוק של הגיטריסט גיא בן-דוד למיקרופון (כן, כן) כך שההירתמות והמאמץ לקחת את הת'ראש למחוזות אחרים הראה תוצאות בשטח. "השיר הבא שכולנו מכירים" לא היה שיר מהאלבום הקודם אלא נלקח היישר מהאלבום הראשון של Metallica. “Motorbreath” סובב כמה ראשים, ריסק כמה קירות ועשה בעיקר שמח בלב. כמוהו גם “Stealer of Souls”, שסגר הופעה זו כמו כל אחת מ-130 אלו שקדמו לה, לדבריו של יקיר.

בעיני Steelcrusher הוא אלבום טוב יותר מ-Anthems of the Damned בפער עצום. כבודו של השיפור במקומו מונח, אבל מה שהפך את השקת האלבום של Hammercult למוצלחת במיוחד היא האווירה שהשתנתה, שחזרה להיות דומה למה שהיה נהוג לפני שלוש או ארבע שנים בהופעות מטאל בארץ: אחווה, חשיבה מחוץ למסגרת, בלאגן, כישרון – וכבוד. היכולת להרגיש חלק מהחוויה שנעדרה זמן ממושך חזרה לפתע ואני מניח שהסיבה היא החזרה להרכב המקורי – יקיר, אלעד, גיא, מעיין והגיטריסט אריה ארנוביץ'. אם זה יישור הקו שהיה נדרש כדי להחזיר את Hammercult למוטב – אז so be it. בסופו של יום, לא יכולתי לבקש דרך טובה מזו לנקות את הראש לקראת שבוע חדש... כל הכבוד!

[ פרסם תגובה / קרא תגובות (3) ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::