27/05/2014
הלמבורגיני מהקריות - Ferium משיקים את Reflections
מאת: ירון הורינג
צילום: ואל סמירנוב

תגידו, לא נמאס לכם לקרוא אותי כותב על פריום? אולי הגיע הזמן שתזיזו את התחת שלכם מהמרכז לחיפה ותבואו לראות אותם? (למרות שהם מבקרים לא מעט גם במרכז, אל תתעצלו)
הערב הזה התחיל כמו הרבה ערבים אחרים בשגרת היום יום שלי, חזרתי מהעבודה, הקראתי לילדים סיפורים והכנתי להם ארוחת ערב, קילחתי אותם וחיכיתי בקוצר רוח לאישתי שתחזור מיום העבודה הארוך שלה, כדי שאוכל לצאת להופעת ההשקה של פריום. רבע שעה הפרידה בין מקלחות הילדים לכניסה שלי לוונדרבר בחיפה, אבל הזמן לא היווה את השוק האמיתי, מה שהכניס אותי להלם קטטוני היה: (חוץ מריח הסיגריות, שלא ברור לי עדיין איך עדיין בשנת 2014 מכריחים אותי לנשום את החרא בתוך מועדון)


State Of Fart – מצב הפליץ

המעבר החד בין טיפול בזאטוטים לבין צפיה והאזנה לבחור מבוגר (בערך) שמפליץ מכפות הידיים בקצב המוזיקה בזמן שהוא מתרגם ומדקלם חלק מהשירים לעברית ארכאית ואת חלקם מבצע בשפת המקור הוא מהמם, פשוט מוציא כל בן אדם נורמטיבי מאיפוס. את הבמה המינימליסטית עיטרו גיא פירסט, קופסת טלק, בקבוק מים ואביב הדרי (מגור) שליווה את פירסט בגיטרה.

פירסט נתן ממיטב הרפרטואר שלו (לא את הכל זיהיתי) אבל הוא פתח ב “I love rock and roll” המשיך עם "עוד אחד נוגס באבק" (של קווין במקור) וסיים עם "לשבור את החוק" (של ג'ודס פריסט כמובן). הקהל המצומצם שהיה חלק מההופעה הזו שיתף פעול עם פירסט, צחק ואף שר איתו חלק לא קטן מהשירים.
במעבר מהיר ומרענן (בד"כ לוקח מלא זמן ללהקות להתחלף ביניהן, פה זה לא קרה) This is Rome עלו לבמה.

This is Rome

הרכב פוסט הארדקור\פוסט פאנק קרייתי ומשובח הוא ההרכב שאיתו הופיעה טירן (סולן להקת פריום) בפעם הראשונה שראיתי אותו על הבמה, ההרכב הזה עבר הרבה מאוד גלגולים והחלפות חברים, הפסקות והתחלות מחדש והוא הרכב קרייתי, יש לנו לא מעט דברים טובים פה, מסתבר. הח'ברה עלו על הבמה ואביב קליין, הסולן, דאג שהקהל שלאט לאט מילא את המקום יתקרב לבמה כמה שיותר, ורק כש T.I.R הריחו את הזיעה שלנו הם התחילו לנגן. ישר חזק ומהר. הסאונד שלהם מגוון ונע על ספקטרום שבין חצי מלודיה להרבה מאוד רעש וצעקות, הריפים שלהם מצויינים ומנסרים והסאונד מקפיץ.

גם בשיר השני שלהם, הח'ברה גיוונו עם סאונד גרובי, השיר השלישי שהוא גם ה E.P הקרוב של הלקה היה גם מצויין, צלילי הרקע של הגיטרות עבדו יפה ונתנו מבנה לשיר, התופים נהדרים והבס של דני סבל מהצלפות קשוחות במיוחד (אני דווקא נהניתי מהן). ניכר שהלהקה ממש אוהבת להיות חלק מהקהל, הם יורדים אל הקהל תוך כדי שירה ונגינה, לוקחים חלק בפוגו וסתם רצים בלי לנוח אפילו לשניה.

האנרגיות של הח'ברה היו פשוט לא נשלטות ובשיר האחרון, שיר שהתאפיין במקצב פאנק-רוקי מהיר, המכות לבס המשיכו, והמתופף היה כל כך אלים עם התופים שהמצילות נפלו לו. תוך כדי הסיטואציה התזזיתית הזו, כשאני מעיף מעלי את משתוללי הפוגו המזיעים, בחורה אחת לידי החליטה לפתוח את הקשר בשיער ולשחרר ריח שמפו לחלל הרחבה, רעיון לא טוב, העדפתי את צחנת הזיעה כדי לשמור על האוירה. אני לא חובב גדול של הארדקור בישומים שדומים ל T.I.R, אבל בלי ספק כל חובב ז'אנר חייב להכיר אותם, הם טובים מאוד.

Shiver

תקראו לזה Progressive Djent או שתקראו לזה משה, זה ממש לא משנה, רק תקראו לי בכל פעם שהחבר'ה האלה מופיעים. גם ההרכב הצפוני הזה הוא משהו שצריך לחוות כדי להבין, הם הולכים להופיע במטאל בטאל בסוף החודש ונכון לעכשיו הם הפייבוריטים שלי בתחרות. Shiver עלו על הבמה בלי הרבה דאווין, התארגנו קצת כשהם מחוזקים באיגור מקטסטרוף על הבס ולמרות העובדה שהגיטריסט השני שלהם לא יכל להגיע עקב מחויבויות צבאיות הדבר לא הפריע להם לתת בראש. Shiver לא היו צריכים לקרוא לקהל להגיע, הקהל כבר היה על הבמה. אור גרינברג, הסולן היחסית חדש שלהם הוא פשוט תופעה, הוא נראה כמו קיבוצניק טיפוסי ומזוקן, נורמלי לגמרי עד שהוא מתחיל לצרוח, סקרימינג נטו, חד ומפיל עם מבט של טירוף בעיניים, באמת שכבר הרבה זמן לא ראיתי כזו דואליות אצל פרפומר ברמה הזו.

הסאונד שלהם הוא גס ולא מתנצל, משלב אלמנטים ת'ראשיים, תופים מאסיביים (ומתופף מצוין) והמון עוצמה וכשהשיר השני שלהם נכנס, הוא נכנס עם תצוגת ריפים מרשימה, בשיר השלישי אור (הסולן) הגיע לכזו אקסטזה פסיכוטית שהפנים שלו היו מעוותות מטרוף, הוא שאג, צווח ואני פשוט רציתי לעלות ולחבק אותו על האנרגיה המדהימה ואת הגיטריסטים על הגיטרות הנהדרות כאן.

Shiver המשיכו עם Too Much To Bear, קטע פשוט נהדר שנפתח בבליל רועש של סאונד שמתרכז לתוך עוצמה של קצב, תופים ת'ראשיים וריפ שפשוט הופך את הבטן. הח'ברה סיימו עם Soulless, שיר מהיר במיוחד מעוטר בבסים חזקים ועם קצב שמשנה את המהירות שלו כל הזמן, אפילו הגענו למקצב שנשמע כמו דרבוקה, פשוט נהדר.

Ferium

הסיבה שלשמה התכנסנו ואחת הלהקות שאני יותר אוהב בסצנה המקומית הייתה האחרונה לעלות. כמו שאר המעברים בין הלהקות, גם המעבר הזה היה יעיל ומהיר, רון המתופף הוריד את הכיסוי מהתופים המפלצתיים שלו שהיו מכוסים לאורך כל ההופעות שקדמו להם, ברקע התנגנה לה גירסאת הדיקלום והפסנתר של האלבום שאת השקתו חגגנו באותו הערב כשהתקרב הקטע לסיומו הלהקה כבר עמדה במלואה על הבמה והיה אפשר לראות את טירן מניע את שפתיו למילות הדיקלום, ואז מהאוירה הקודרת שהכתיב הקטע המוזיקלי, כמו שפריום יודעים לעשות טוב, הם זינקו מ 0 ל100 בשלוש שניות ופשוט כיסחו את הצורה של הקהל, המקום היה מפוצץ באנשים, משהו מרשים בחזית המקומית בכלל ובחזית החיפאית בפרט.

פריום המשיכו עם Downhill From Nothing, הקהל החזיר להם במעגל פוגו גדול, מהיר ועצבני, משם הם המשיכו ל Mirror, אחד הקטעים שאני יותר אוהב מהאלבום הזה, הם הקדישו אותו לבחור בשם פוקי (כן, זה שם אמיתי) בחור מהקהל שנראה די מבסוט מהעניין. השבירות עפו לכל כיוון והשירה המטורפת והכל כך אופיינית של טירן המשיכה לתת את הטון להופעה הזו.

הח'ברה לא עצרו והמשיכו ל Side Effects, טירן, סולן הלהקה הצליח לתפעל את הקהל יפה מאוד, ובזמן שחלק מהקהל חולק את המקרופון והשירה, חלק נוסף מהקהל פשוט טיפס על הבמה וקפץ לנו בחזרה על הראש. בסיום החלק הזה של ההופעה, פריום הפתיעו, טירן ירד מהבמה והלהקה ניגנה את The Black Eyes’ – קטע אינסטרומנטלי משכר וטוב. הלהקה נראתה כאילו משהו עובר עליה בזמן נגינת השיר, אלרם- הגיטריסט רב ההבעה של הלהקה פשוט נראה כאילו הוא מרחף באויר, העינים שלו עצומות והפנים שלו שלוות בזמן שהוא מנגן את הנעימה האדירה הזו, כל הלהקה נראתה פשוט מאושרת מהמעמד.

Lust Fool המשיך את נגינת האלבום הזה, כשטירן עומד בחזית ושר בזמן ששאר הנגנים מניעים את ראשם בסיבוב מרשים ומסונכרן יחד, בסיום השיר הזה כנראה שסוף סוף פריום הבינו שהמקום פשוט מפוצץ, טירן עומד על הבמה ומסתכל על המועדון ואומר: "אני לא מאמין כמה אנשים הגיעו, תראו כמה אתם" ההתרגשות שלו אמיתית ונוגעת,באמת. הלהקה ממשיכה אל Caustic Value שייצר עבורי סצנה הזויה, אני עומד שם צמוד לבמה וזז מצד לצד ופשוט נטען באנרגיה מסביב, הראש שלי נע למעלה ולמטה והגרון שלי זועק את מילות השיר, בו בזמן שבחור ובחורה נצמדים אלי ואל הרמקול שמימני ופשוט מועכים זה את זה על הרמקול שקרוב אלי. בעוד שבצד שמאל שלי התפתח פוגו אלים במיוחד.

אהבה ואלימות מאורגנת מקיפים אותי, ואם זה לא היה אלים מספיק, ברגע שטירן סיפר לקהל שהשיר הבא: Change of winds עומד להיות מצולם לקליפ, כל המקום הפך לזירת פוגרום, מעגל הפוגו כבר כיסה חצי מהמועדון, אנשים קפצו על הבמה והכל הפך שחור, מכאן עד לסוף ההופעה צפתי על אדים של שמחה, שני שירים אחרונים נוגנו, טירן הודה לאמא הגיבורה שלו שאשכרה ישבה בצד וצפתה בהופעה, צ'ייסרים של וויסקי חולקו בין חברי הלהקה לבין אנשים מיוחדים מהקהל. הקהל רצה עוד, אבל הערב הזה הסתיים והתקפלנו לנו הביתה.

מה אגיד לכם, היה באמת תענוג חד פעמי, גם לראות את הלהקה הנהדרת הזו שוב, גם השילוב והסגנונות השונים של האורחים המוזיקליים היוו באמת חויה יוצאת דופן, שלא לדבר על זה שפריום ממש הצליחו למלא את המועדון, לא מחזה רגיל בחיפה ובהחלט הישג מרשים במופע השקה של אלבום בכורה ללהקה מקומית שהסצינה המקומית פשוט קטנה עליהם.


לגלרית התמונות המלאה