06/07/2014
Matricide ו Shiver - שכחתי לנעול את האוטו
מאת: ירון הורינג

אז שכחתי לנעול את האוטו. אחרי יום עבודה עמוס במיוחד דהרתי (במהירות המותרת לפי החוק, כמובן) בפג'ו הישנה והמטונפת שלנו לעבר מועדון הסירופ, ששוכן לו אי שם באחת מסמטאותיה הנטושות של העיר התחתית בחיפה. כן, יחסית לחיפה מדובר באזור מפוקפק יחסית,בלב סימטה צרה שסביבה יש כלום מצאתי חניה שמוקפת גם היא בהרבה כלום. את התיק שנשא את כל הציוד שלי מהעבודה הצנעתי בבגאז', כדי שלא יעורר את תשומת ליבם של פורצים אקראיים ואת כל מה שיכולתי לסחוב דחסתי לתיק הצילום שלי.


נעלתי את האוטו (או כך חשבתי לפחות) ושמתי פעמיי אל הסירופ. המקום הזה כל כך נידח שאפילו שלט אין לו, למזלי הטוב, שני ילדים עם חולצות "מת על מטאל" כיוונו אותי אל הדלת שמאחוריה מסתתר הפלא שמכונה "סירופ". כל זה רק כדי לגלות שההופעה תתחיל רק עוד 40 דקות. אז צריך להעביר את הזמן בינתיים, לא? הבר ושעת הצהריים המאוחרות קרצו לי, אבל בגלל שנהגתי לשם והייתי עייף מאוד, הסתפקתי במים, מסקנה לפעם הבאה, להגיע באוטובוס.

הסירופ הוא מקום מאולתר, אני מת על מקומות מאולתרים,אין שלט בכניסה, אין אף בן אדם בכניסה שיקח כסף ככה שהקהל פשוט נכנס חופשי, נעים לא? כשאור, הסולן של שיבר העיר לאחראי\קופאי\ איש סאונד\תאורן ואמר לו : "סליחה, אתה אחראי כאן? אפשר לדאוג שיהיה מישהו בכניסה שיקח כסף ? ואגב, אחי, אם תוכל לדאוג שהמוזיקה תהיה קצת יותר מתאימה לסוג האירוע, אתה יודע, מופע מטאל והכל" הוא נענה ב: "אין בעיה, אני אטפל בזה (הוא לא) ובלי "אחי" בבקשה. הפרצופים שלנו התעוותו בחוסר הבנה והמוזיקה הוחלפה במשהו שנשמע כמו הVelvet underground על מנת יתר של הרואין, כמעט שפתחתי ורידים לרוחב מרוב דיכאון. שיבר היו הראשונים לעלות, מכיון שהסירופ הוא מקום קטן והבמה שלו אפילו קטנה יותר, הסולן שלהם- אור עומד על הרחבה כשהוא קרוב לבמה ועם הגב לקהל.הבמה הזו קטנה באופן כללי, ועוד יותר קטנה עבור היצור הפסיכוטי הזה (בקטע חיובי), הוא בכזו אקסטזה, שמספיק לראות את הגב שלו כדי לקלוט את הטירוף שלו.

Shiver

שיבר פתחו עם Soulless ושברו לנו את הפרצוף מרגע אפס, השיר הזה מתחיל לאט לאוט ונבנה, הקצב הוא איטי והגיטרות הרחוקות של Shiver לאט לאט עושות את הדרך לתוך הבטן.ואחרי 20 ומשהו שניות נותנות לך בום לתוך הפנים, הקצב של השיר הזה איטי וכבד והשאגות של אור לא משאירות אף אחד אדיש,המקום היה באקסטזה ובשלב הזה כבר היה ברור שמיזוג אין לנו, כמה מאווררים וזהו, הח'ברה על הבמה לא הפסיקו להזיע וגם הרחבה עצמה הפכה לשלולית זיעה אחת גדולה.

בין השיר השני לשיר הרביעי (Preach, Fit the frames,Too much to bear. אם אתם חייבים לדעת את שמות השירים) פשוט הייתי בבלאקאווט, לא צילמתי ולא כתבתי. רק עמדתי שיכור מהפסיכוזה הזו שהיא שיבר. יכול להיות שזה היה שילוב של החום ושל המוזיקה, אבל הייתי בתוך הזיה. Too much to bear, הסינגל האחרון שהלהקה שיחררה (ליוטיוב, אבל עדיין שחררה, אל תהיו קטנוניים) הוקדש לחומוס אבו שאקר, אגדת חומוס חיפאית שקרייתים אוהבים לאהוב. אם חברי הלהקה היו חיפאיים הם היו יודעים שאבו-מארון הוא ה-חומוס. השיר הזה הוא שיר הלל לבסים קטלניים (באדיבות איגור, גיטריסט קטסטרוף שנותן לח'ברה פה כתף על הבס), ריפים פסיכיים ומנסרים שמפיקים יוני ושי הגיטריסטים. והלל אמיתי מגיע לאור (הסולן) ולעדי המתופף שפשוט מסוגלים לזוז בפול אנרגיות בחום הזה.

המופע של שיבר נגמר מהר מדי, היו עוד שירים והם היו נהדרים אבל באמת שהיריעה קצרה מלהכיל את התופעה הזו. הם ירדו מהבמה ונתנו לנו הזדמנות להתקרר בחוץ (כן, בחוץ היה קר יותר) ולנהל דיונים על עתיד המטאל בארץ. מי שעמד קרוב כמוני ללי מ Shredhead ולאור מ Shiver היה יכול לשמוע את לי אומר: "וואלה אחי, איזו כריזמה בימתית" ולשמוע את אור מגיב בקרייתית אופיינית: "שו כריזמה בימתית, תגיד שנתתי בראש או משהו "

Matricide

המוזיקה התחילה מנגנת מבפנים, Matricide סימנו לנו שהגיע תורם לרסק את המועדון, אז נכנסנו פנימה. זו הפעם הראשונה שאני רואה את Matricide בהופעה, ויש להם אנרגיה עוצמתית שמקיפה ומלווה אותם. הסולן שלהם נראה כמו אחיו האבוד של רותם ענבר (בסיסט Betzefer) והסאונד הכללי שלהם גרובי במידה דומה. הסאונד שלהם כבד ועמוק יותר משל Shiver ובהחלט ניכר שיש להם יותר נסיון על במות. Not an option פתח את הסט שלהם והבהיר לקהל שהתאסף שם מה מצופה ממנו בהמשך ההופעה, ריפים קצרים ושוברים של אוריה ספיר, תופים שיושבים בול על הביט של אופיר זיגי, מתופף צנום עם עוצמות של הר.

מיד בסיום השיר הראשון, רן – הסולן פוצח בשיח ארוך עם הקהל שלאט הופך למופע סטנדאפ ודיון על (חוסר) המיזוג, אחרי שתיים שלוש דקות מתגלה סיבת הסטנדאפ. מגבר אחד הלך וצריך להעביר את הזמן עד שהתקלה תתוקן. המגבר חזר לפעולה ומטריסייד ממשיכים לתת עבודה למרות החום הכבד שללא ספק גרם לח'ברה להוריד הילוך אחד של נשימה. מדלגים לשיר השלישי – Burn me with your sun הגיע עם 80 אלף מיליארד טון אנרגיה, גיטרה מעולה ומייללת של מר ספיר, השיר בנוי נהדר, מורכב משירת קלין מדי פעם ברקע. מתישהו סביב אמצע השיר הקצב שלו יורד קצת והופך להיות למלודי ושקט יותר וכשהוא עולה וחוזר לקצב האגרסיבי שלהם, התופים של אופיר פשוט דופקים בעוצמות לא הגיוניות (בקטע טוב, כן?)

והשבירות, אוי השבירות, אי אפשר היה לעמוד אדיש בשיר הזה, הפוגו תפס תאוצה. אחד מהילדים בקהל עף על המוניטור ומפיל אותו מהסטנד שלו (סטנד זו מילה קצת מופרזת, היה מדובר בארגז בירות) Matricide ממשיכים עם What is real, שיר נהדר עם סאונד שקצת מזכיר את Meshuggah , שירה מלוכלכת ועמומה ותופים ששוב שוברים שיא של עוצמות. השיר החמישי הושיב את רן על הבמה, תכל'ס, אי אפשר להאשים אותו, בחום הזה עם כמות כזו של שיער וזקן, אני מזמן הייתי רוצח מישהו מהמועדון, רן לוקח אויר, מדבר איתנו קצת על כימיה והרכבים של החמצן באויר ו Matricide חוזרים להופיע.

בשלב הזה גם אני (שוב) איבדתי כל כיוון, חזרתי להכרה כשהלהקה מציגה את We are alive, שיר עם סאונד איטי וכבד יותר, פחות מלודי ועם סולו גיטרה כמעט מזרחי בסגנון שלו.

Matricide נתנו את אקורד הסיום שלהם עם My esc, ושלחו אותי הביתה כשאני מזיע, מצחין ועם ים של אנרגיה (ארוחת שישי לא מצריכה הרבה אנרגיות, אבל שמתי לי בצד, שיהיה לי ספייר)

וכמובן, שכחתי לספר לכם על מה קרה עם האוטו שלי (ההוא שחשבתי שנעלתי ולא כך היה). הגעתי לקצה הסמטה שאני מזהה חלון חצי פתוח ואת כפתורי הדלתות מורמים, שמתי ספרינט לאוטו, פתחתי את הבגאז' וגיליתי שיש לי יותר מזל משכל, אף אחד לא נגע בפג'ו המטונפת והפתוחה שלי ששכנה לה בלב סימטא מפוקפקת בעיר התחתית בחיפה. הכל היה במקום.


לגלריית התמונות המלאה מההופעה