23/10/2014
Stormy Atmosphere משיקים אלבום שני
מאת: עדי ביטרן
צילום: גיא פירסט

תכל'ס, הייתי סקפטית. הנחתי שבגלל שמדובר בתקופת החגים וכולם בחו"ל או בארוחות חג משפחתיות, מועדון הפאפאיתו יהיה ריק. הנחתי שבגלל שכמות המאשרים בפייסבוק עמדה על קצת פחות מ-100, וכידוע רק 20% ממי שבאמת מאשר – מגיע, שוב תהיה כאן הופעה מוצלחת מול עשרה אנשים. תוסיפו לזה את הנטיה של הקהל הישראלי שבעיקר מתלונן ופחות מצביע ברגליים, ותבינו למה הייתי סקפטית כל כך. אבל הופתעתי ובגדול: המקום היה מלא, בעיקר בחבר'ה מהסצינה הרוסית (הידועה בחיבוק הגדול שלה ללהקות שצמחו מתוכה, וצריך ללמוד מהם שיעור בנושא), מלא עד שהיה קשה אפילו להזמין בירה. וטוב שכך, כי אחרי הכל – זו לא רק השקה לאלבום שני ומצויין שאת דעתי עליו כבר כתבתי בהרחבה, זו גם הפגנת הערכה לאחת הלהקות היחידות ששרדו את הדרך הקשה ועמדה באתגר. ולא רק זה, ההופעות הציבו סטנדרט אחר מבחינת שואו ותפאורה וגרמו לי להאמין יותר ויותר בכוח הנשי שמוביל את המטאל הישראלי לאחרונה, מגמה מבורכת בעיניי. היה שווה כל רגע!

Magen

זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בלהקת Magen (מבוטא כמו "מייגן" ולא כ"מגן") עליה שמעתי רבות וטובות. לא היתה לי שום היכרות מוקדמת עם השירים והופתעתי לגלות חומר באיכות מאוד גבוהה מבחינת לחנים, ליינים, ומשקלים די מטורפים. הם לא באמת "מטאל" במלוא מובן המילה, יותר רוק אלטרנטיבי עם המון אלמנטים מכאן ומשם – אני הצלחתי לזהות השפעות של דום מטאל, פרוגרסיב קלאסי ואפילו הדברים היותר מופרעים של מייק פאטון. אם מדברים על השירה, אתל פייגמן היא ה-דוגמה בהא הידיעה לאיך זמרת צריכה להראות בעיניי. היא נטולת פוזה ומחוכים אבל תזזיתית ואנרגטית, יודעת לזוז על הבמה ופשוט מהפנטת במהות שלה. מהאנשים האלה שנכנסים לחדר ואתה מסובב אחריהם את הראש בגלל הנוכחות שלהם. אין לה קול שממלא חדר, עדיין לא, בכל אופן. אחרי הכל – לא מדובר בזמרת מטאל בועטת, אבל היא לא מנסה להיות משהו שהיא לא ולא נופלת למניירות שחוקות. היא מאוד מאוד מלודית ללא שמץ של לכלוך, ומשחקת המון – גם ב"דרמה" ובהגשה וגם בווקאלס, ומשוחררת ברמה שזמרות אחרות בדרך כלל אפילו לא חולמות להגיע אליה. הוקסמתי! לא יכלתי להוריד ממנה את העיניים, ומאוד מרענן לראות זמרות כאלה בשמי הז'אנר המלודי, שהן לא גראולריות או אופראיות, ובעיקר: מבינות מה זה להיות פרונטוומן.

הנגנים הפגינו טייטנס ראוי לשבח למרות שלל המשקלים השבורים, ארי דורות הבסיסט תפס לי את האוזן במיוחד בליינים מעניינים, וכשצמד הגיטריסטים (נאור זקהיים וגל שניידר – שניהם מתחלקים בתפקידים שווה בשווה ללא הפרדת "ליד" ו"רית'ם") החליטו לצאת לסולואים הם עשו זאת בהפגנת יכולת די מרשימה. קטעי הדיסטורשן במיוחד היו שוברים וגם ניכר שהנגנים נהנים מהם במיוחד, ואהבתי גם את החשיבה המוזיקלית והיצירתית שהתבטאה בחומר המקורי, אבל גם בקאבר ל- "Shake the Disease" של Depeche Mode, לכאורה שיר לעוס מכל הכיוונים ועדיין הלהקה הצליחה להוציא גרסה בועטת, שונה ובעיקר מעניינת ממנו. יש כל כך הרבה להקות שכשהן עושות קאבר הן נצמדות למקור לחלוטין, Magen היא לא אחת מהן. תמיד אמרתי שאם כבר קאבר – תכניס לו משהו משל עצמך והם לגמרי הצליחו להפוך אותו ל"שלהם".

בלט לטובה השיר השני בסט, שהיה בגוון בלוזי, גרובי ומגניב (אפילו היה כובע קברטי), וגם שיר חדש ושקט יחסית שהתחיל בהקלטה של ילד ששר, למרות שככלל אהבתי יותר את השירים השקטים פחות. יצויין גם כי ההופעה לא היתה "הופעת חימום" אלא באורך מלא. היה לי קצת חבל שכמעט לאורך כל השירים יש תפקידי שירה, הייתי שמחה לקצת יותר קטעים אינסטרומנטליים שיתנו לנגנים קצת יותר במה ולא רק כמה אלתורים בסוף.

בגדול אפשר לומר שההופעה לא היתה חפה מטעויות, אבל גם הפאשלות הקטנות התגמדו מאוד לנוכח העמידה שלהם על הבמה שתפסה את כל הקשב של הקהל. כמו שאני תמיד אומרת: בהופעות כל מה שחשוב זו האנרגיה, את הדיוק המושלם תשאירו לאולפן. ואם כבר אולפן - Magen עומדים היום על סף הוצאת EP ראשון, ואני בהחלט אעקוב אחריהם.

Stormy Atmosphere

בניגוד ל- Magen שהיו חדשים ומרעננים עבורי, זו לא ההופעה הראשונה שיוצא לי לראות של Stormy Atmosphere וגם לא השניה. אבל זו בהחלט היתה ההופעה הטובה ביותר עד כה. ראשית, החומרים: שומעים פער עצום בין החומרים הישנים לחדשים. נכון, אהבתי גם את האלבום הראשון, אבל בחומר החדש יש דגש מאוד גדול על העיבודים והמוזיקליות תופסת מקום מרכזי. לא עוד דיסוננטים בין שני סגנונות השירה (להפך, הם משתלבים יותר טוב מאי פעם), לא עוד מבנה מבלבל, והרבה הרבה יותר שואו. עדיין, למרות שהשירים מאוד מורכבים קל לקלוט אותם ולמרות שלא הספקתי לשמוע יותר מדי פעמים את האלבום, כבר יכלתי לזמזם הרבה ליינים יחד איתם ולצאת מההופעה כשהשיר האחרון עדיין "תפוס עליי".

הלהקה ניגנה את האלבום השני שלה - Pent Letters – שיצא הרגע חם מהאולפן מתחילתו ועד סופו. כמו באלבום בלטו לי לטובה השיר הפותח “Afterlight” והסוגר "Outcome" וכן "First Year" עם הנעימות המרגשות ו- “Tragic Play” המטורף. הפתיע אותי לטובה "Historical Adventure", שלא כל כך התחברתי אליו בגרסת האולפן אך בלייב הוא בהחלט עובד פשוט משום שהוא מאוד "הד-באנגי" ואנרגטי (ואל תטעו, המקצבים משתנים שם לא מעט – אבל עדיין קל לדפוק איתו את הראש). זה גם הסינגל הראשון שיצא, כך שהקהל מכיר אותו יותר. הנוכחות של שקד פורמן על התופים היתה מורגשת מאוד, ובניגוד לאלבום שם בעיקר שמתי לב לכלי הסולו, כאן הוא ממש הוביל את כל הלהקה ויצר בסיס איתן לבנות עליו. גם תפקידי הבס בלטו לטובה, מה שבדרך כלל באלבומים הולך אצלי קצת לאיבוד – והתרשמתי מכמות המחשבה שהושקעה בליינים. יחד עם הגיטרות, נוצרה "תחתית" חזקה ועוצמתית עבור הזמרים וכך למרות המלודיה שמובילה את העניינים זה עדיין היה נשמע שובר וכבד כשצריך ובניגוד ל- Magen האווריריים יותר (יחסית), כאן ההדבאנג היה אפשרי ורצוי ותגובת הקהל גם היתה בהתאם.

גם אם ללהקה יש מה להציע (ועל איכות החומר כבר דיברתי בהרחבה בסקירת האלבום), לכל הופעה רצוי שיהיה גם ערך מוסף והיצירתיות של Stormy Atmosphere התבטאה גם בתפאורה. אחרי השיר הראשון, אחריו בעצם הגיבור הולך לכלא, נפרשה גדר (אמיתית!) עם שלטי אזהרה בין הבמה לקהל. פתאום גם קלטתי כל מיני אלמנטים שהייתי בטוחה בהתחלה שהם חלק מתפאורת המקום הרגילה: שעון, ערימת ספרים וכדומה, ואז נפל לי האסימון. הלהקה לא הסתפקה בזה אלא הלכה עד הסוף: בשפת הגוף של הזמרים שממש שיחקו את השירים ולא רק שרו אותם (במיוחד תדי שוורץ הזמר, המשחק אסיר), בבגדים שבחרו – מדי אסיר עם שם האלבום עליהם, בשטויות קטנות שהוסיפו לאווירה (פורמן בכובע שוטר, שורק במשרוקית כדי לייצר את האפקטים שהיו גם באלבום) ובכך שבכל שיר שהוקדש לספר, הספר הזה נלקח מהערימה כשתדי עושה את עצמו מעיין בו. אציין לטובה גם את היכולות של דינה שולמן הזמרת, שהשתפרה פלאים מהפעם האחרונה בה שמעתי אותה, בזכות בחירת ליינים הנכונים יותר למיקס הכללי – הרבה פחות צלילים גבוהים חדים ואופראיים, הרבה יותר רכות והשתלבות עם הקול הגברי, למעט בשירי הסולו שלה בהם היא יותר מפגינה יכולות ועושה את זה לא רע בכלל.

לקינוח, הלהקה סיימה בשיר "Circle", לטעמי הבולט ביותר מהאלבום הראשון שלה וכזה שגם נשאר איתך לאחר ההאזנה. לדעתי טוב עשו שלא שילבו יותר מדי חומרים ישנים עם החדשים משום שההתמקדות הזו גרמה להופעה להיות הרבה יותר מכוונת מטרה. לסיכום אציין כי Stormy Atmosphere היא להקה שלא מפסיקה ללמוד ולהתפתח, לצמוח מתוך טעויות העבר (לא שהיו הרבה כאלה לטעמי) ומבינה שחוץ מחומר היא גם צריכה לספק "אנטרטיינמנט", וזה בדיוק מה שהיא עושה: נותנת לצופה את החוויה המלאה. שאפו לשתי הלהקות הנהדרות שהראו מקוריות ואיכות, והפכו את הערב הזה לתענוג, ולא רק לאוזניים.

לגלריית התמונות המלאה מההופעה