29/10/2014
Matricide עושים את ישראל
מאת: ירון הורינג

עצם הקונספט של להקה מקומית שיוצאת ל"טור" בארץ נשמע קצת מצחיק, זה לא שהלהקה לוקחת את אוטובוס ההופעות שלה, ישנה בדרכים ועוברת מעיר לעיר במסע הופעות ארוך. לכולנו ברור שהלהקה תסיים את ההופעה, מקסימום תאכל איזה שווארמה מקומית ותיסע חזרה לישון בבית. אבל הרעיון של מטריסייד דווקא היה מגניב, 7 הופעות סה"כ. מחיפה שבצפון ועד מודיעין שבדרום (הכל יחסי, כן?) ובכל הופעה מצטרף אליהם הרכב מקומי וחולק איתם את הבמה. הטור התחיל בתל אביב עם ה Zoo-Harmonicsו לי היה את הכבוד לצפות בהם בהופעה השניה בסדרה, בחיפה,כמובן.

כהרגלי בקודש, דאגתי שהיום שקדם להופעה יהיה מלחיץ ואגיע עם הלשון בחוץ, אני אחסוך מכם את הפרטים ואספר לכם שגיליתי שיש דבר כזה בתי מרקחת שפתוחים בשבת, רק שהם מתחלפים בכל שבת, כדי שיהיה מעניין. עוד משהו שחשוב לזכור, זה שאנטיביוטיקה ובירה לא מתערבבים משהו, סתם, פריט טריויה. הגעתי בזמן, זמן הוא מונח יחסי, כמובן, הגעתי והייתי בערך הראשון שהגיע, דבר שתרם להגדלת הרגשת החנוניות שלי אבל היה נחמד כי הספקתי לשמוע את מטריסייד מכוונים כלים.

Mad:Alarm

אחרי התארגנות קלה עלה ההרכב הצפוני הזה, הרכב שפעיל לו כבר קצת יותר מחמש שנים, השם שלהם מופיע לא מעט על פלייארים ופוסטרים של הופעות אבל איכשהו לא יצא לי לראות אותם, היום הייתה הפעם הראשונה. הם פתחו עם Hysteria, שהיה לדעתי פתיחה פחות מוצלחת בהתחשב בשאר השירים שהם ניגנו בהמשך הערב, ואם מדובר בהרכב גרובי בהגדרה (ואכן מדובר בהרכב כזה) השיר הזה היה פשוט דיסהרמוני, מבולגן ופשוט צרם לי. Meanings היה הבא בתור בסט ליסט והיה שיפור משמעותי, הקצב שלו היה יותר טוב והגיטרות ניסרו ויללו בתיאום, גם Shed Skin, השיר השלישי היה טוב, הסאונד היה מלוכלך (בקטע טוב), התופים עוצמתיים והסולן היה במיטבו, שאג עמוק עמוק מתוך הבטן.

ההופעה התפתחת והמשיכה והלהקה השתחררה, הסולן התחיל לרדת מהבמה ולהשתולל על הרחבה ובקטע מסוים בשיר החמישי (סלחו לי שלא עקבתי אחר שמות כל השירים) הוא פשוט עמד על הרחבה והחזיק את המיקרופון עבור הבסיסט (המצוין, אגב) שנתן בשירת קלין לא נשמעת, אני בטוח שהכוונה הייתה טובה, לא הצליח. אבל הבאסים היו מצוינים, הדאבל באסים נתנו יופי של עבודה והגיטרות היו לא רעות בכלל.

השירים שסגרו את ההופעה היו טובים מאוד, ריפים חזקים ומוצלחים וסולו צורם ומכסח, אבל אין הרמוניה והקצב נכנס רק קצת יותר מאוחר לתוך השיר. השיר האחרון בסטליסט: Ocean of Chaos היה השיר הטוב ביותר בהופעה, אשכרה הזיז אותי קצת באויר, הסאונד שלו היה טוב ומהודק, הקצב היה נכון וישב בול, תענוג. לסיכום: אני לא יודע, אולי כשאני שומע שמדובר בלהקת גרוב אני מצפה למשהו קצת שונה בסאונד, הסאונד שלהם היה יותר ת'ראשי בסיסי מאשר גרובי רוב הזמן.(כן, אני יודע, ז'אנרים דומים ומשפיעים זה על זה, אבל בכל זאת) הלהקה קיפצצה ולא הפסיקה לזוז על הבמה, האנרגיות שלהם היום טובות מאוד וניכר שהם יודעים מה הם עושים, אני פשוט לא כל כך הצלחתי להתרגש מהם, היה חסר לי משהו.

Matricide

הדבר הכי עצוב לי במטריסייד זה שגיליתי אותם אחרי כולם, הרבה אחרי כולם, בפעם הראשונה שמעתי אותם לפני כמה חודשים, בדיוק באותו המועדון, הפעם זכיתי לראות אותם מופיעים עם סט-ליסט ארוך ומושקע יותר מהקודם. הח'ברה עלו לבמה כמו סטארים, אחד אחרי השני הם עלו על הבמה, ופתחו עם Why am I? שפשוט העיף את המקום באוויר, זוכרים את מה שאמרתי שהיה חסר לי במופע הקודם? אז במקרה של מטריסייד היו טונות מהחומר הזה. לא יודע להסביר את הקסם, יש להקות שפשוט יש להן את זה. האינטרו המוקלט פתח את השיר כשרן, הסולן, עומד עם הגב לקהל. ופשוט קיבלנו את השבירות ישר לתוך הפרצוף, הקהל היה מתואם בתנועות וכמעט טיפס על הבמה.

המלודיה מצויינת, הקצב טוב, הכל בול. השיר הראשון הסתיים בצעקת : "מפתח תופים לבמה!" משהו שם התפרק לאופיר, המתופף, ואחרי קצת אלתורים ושיח קצר עם הקהל, התקלה תוקנה ואפשר היה להמשיך. הח'ברה המשיכו עם Not an option ומשם ישר עברו אל השיר האלמותי "שרוף אותי עם הבן שלך", כששני ח'ברה מהקהל פשוט נצמדים לרן ושרים יחד איתו, נכון שכולנו שרנו איתו, אבל הם גם זכו לשיר לתוך המקרופון.

המקום הזה כ"כ קטן שזה אשכרה מסוכן, אני מנסה להצמד לבמה ולצלם וכמעט וחוטף את הבס המפלצתית של שחר לתוף הפרצוף,אני מנסה לזוז קצת הצידה בדיוק כשמתחיל הפוגו הראשון למופע הזה, קטן קטן, אבל מזל שיש לי רצועה למצלמה. Unreality ו What is real הם הבאים בתור, הסאונד פה הוא איטי וקודר יותר, כמעט Doom. נראה שהשלב הזה בהופעה הוא סוג של הורדת הילוך מוזיקלית, לפחות מבחינת המהירות והמלודיה. שלא תבינו אותי לא נכון, זה כיף גדול, התופים והבאסים ב Unrealityעמוקים וטובים, תענוג שהופך את כל הבטן החוצה. ב What is real השבירות הן שבירות, הקצב עדיין חותך ומנסר לתוך העצם, והסאונד הכבד והבסיסי מוביל אל קטע תופים מהיר שמוביל למעגל פוגו שמאיים לשבור את המקום. סיפור קצר בסוף השיר על הטור האירופי של החברים עם Cryptopsy מוביל אותנו בציוצי עכבר (האינטרו, למי שלא מכיר) אל Wear and tear.

לא צריך בובות וקליפ מגניב כדי למכור את השיר הזה, הקצב שלו משכר ומרעיד את הגוף, והסולו\יללות של הגיטרה בדקה האחרונה של השיר יכולות בקלות לרסק קירות של בניין, פשוט נהדר. We are alive היה הבא בתור, שיר שנפתח ביופי של ריף ובשאגה נמוכה ומלוכלכת שלאט לאט בונה יופי של קטע. אני חייב להגיד שמאז שאני מכיר את הסיפור שמאחורי השיר, סיפור שנוגע במוות ובהמשכיות, בסיום חיים ובמי שנשאר עם הכאב והאובדן אני אוהב אותו הרבה יותר, הוא לא רק שיר טוב, הוא שיר טוב ועמוק שנוגע.

בשלב הזה של ההופעה משהו התחיל לגמגם בחיבורי הגיטרה של אוריה, איש הסאונד רץ לבמה כמה וכמה פעמים מרגע זה ועד סיום ההופעה, עד שבאיזשהו שלב ניכר שאוריה המתוסכל פשוט ויתר וניסה לתקן את הבעיה בעצמו. לנפילונת הטכנית הזו הייתה השפעה זניחה מאוד ובאקסטזה שנחה על הקהל שם, אף אחד לא ממש שם אליה. When Random Turns To Fate - שיר שהוא גם הטייטל של האלבום של מטריסייד היה הבא בתור. My escape,קטע מהאי.פי הראשון שלהם הגיע אחריו, סגר את ההופעה הנהדרת הזו ושחרר אותי הביתה טעון במספיק אנרגיות להתחיל שבוע חדש.

לגלריית התמונות המלאה מההופעה