14/12/2014
עומדים וצועקים - המחווה ל Ronnie James Dio
מאת: שגב רום
צילום: גיא פירסט

אז בסופו של דבר, זה קרה למרות הכל. במוצאי שבת של סוף חודש נובמבר התכנסו כ-150 חובבי מטאל מלודי לערב הופעות במתכונת שונה מהצפוי. Jorn Lande שינה תאריך ואז דפק ברז, Desert הצטרפו וגם מחיר הכרטיס ירד. לא בדיוק ההופעה ההיסטורית שקיווינו לה, אבל משהו יחסית מוכר ואהוב עם מטרה מבורכת – הוקרת זכרו של Ronnie James Dio המנוח, אבל יסוד ונכס רוחני למרבית העוסקים בז'אנר ואחד הכותבים והמבצעים המוכשרים במטאל לדורותיו.

את הערב פתחה להקת Desert, שהיא כבר בת בית במועדון הגגרין וממובילות הנישה המלודית בסצינה הישראלית. שנים של עבודה אינטנסיבית זיכו אותה באהדה של קהל קבוע ונאמן שבערב מחווה כזה זכה גם לחיזוק מסוים מבחוץ. כשאלבום הבכורה שלה Star of Delusive Hopes חוגג ארבע שנים לצאתו בימים אלו, הציפיות בשמיים והמאמץ לא פוחת לרגע. בחודש מרץ הקרוב עתיד לצאת האלבום השני, Never Regret, שיהיה הראשון בהרכבה הנוכחי של הלהקה. כמה שירים מתוכו מוכרים היטב למעריצים – "Assassin's Fate" ששוחרר לרשת לא מזמן, שיר הנושא "Never Regret" ויצירה מורכבת יותר בשם "Flying Dutchman". עם הרבה אנרגיות חיוביות ואהבת הקהל בוצע גם שיר נוסף, חדש לחלוטין – "Son of a Star". השיר, תיאטרלי יחסית, עוסק במרד בר כוכבא ומצטרך במובן מסוים אל "Massada Will Never Fall" שכשמו כן הוא, עוסק גם כן בגבורת העם היהודי. הייתי אומר שלטוב ולרע, Desert עדיין לא עברה לשלב הבא בקריירה. כיף לראות שההופעות עדיין מונעות משמחה וחדוות יצירה פשוטה וטובה אבל בכל זאת, הייתי רוצה לראות בהופעת ההשקה שוודאי תגיע בחודשים הקרובים, עוד שירים חדשים, קצת יותר תעוזה וכולי תקווה שהשירים החדשים שאנו לא מכירים עדיין, יסייעו בכך. אם נחזור לנושא, חשוב לציין שההופעה הספציפית הזו כן תיזכר לטובה בזכות הביצוע לשיר "Wild Child" של W.A.S.P. הוותיקה שהוכיח ש-Desert מסוגלת להופעת במה משמעותית ומעט בוגרת יותר. בסופה של הופעה יצאתי עם טעם טוב ותקווה לבאות, כרגיל.

עד מהרה הגיעה המנה העיקרית – הופעת המחווה. מאז זו הקודמת חלפו שלוש שנים בהן זכרונו של Dio התרחק מאיתנו בעוד שמורשתו נותרה קרוב אלינו מתמיד. הסולן Jo Amore מלהקת Nightmare הצרפתית, כבפעם שעברה, הוא ללא ספק הדמות המתאימה ביותר להיכנס לנעליים הענקיות. עם דמיון ווקאלי וחיצוני כאחד למקור, ההופעה התחילה ברצף של שירי Rainbow, להקתו המשמעותית הראשונה של Dio, ביניהם אחד המוצלחים בקריירה כולה – "Man on the Silver Mountain". דווקא הפתיחה עם השירים מראשית הקריירה, עשתה טוב לאירוע ויצרה מעין רצף שקידם את רשימת השירים בכיוון מתאים. את Amore ליוו חברי להקת Switchblade, נגנים מוכשרים ששמרו רוב הזמן על רמת דיוק משביעת רצון.

התחושה הנוסטלגית, החברות ואותו Dio שמאחד את כולם סביב המוזיקה בלטו בכמה מלהיטי הענק של המשך הקריירה, בהם "Holy Diver" של להקת Dio וכמובן "Heaven and Hell" של Black Sabbath. במשך כשעה וחצי זכינו לשמוע את שרשרת הלהיטים שהפכה את Dio האיש לדמות ייחודית שמשלבת בין מורכבות, מסתוריות ונגישות מפתיעה. גם שחקני חיזוק כמו אלכסיי וסרגיי מלהקת Desert, אלכס מלהקת The Fading וליאור מלהקת Switchblade הצטרפו כדי לתרום מעט מקולם ונגינתם ברגעי המפתח.

בבחינה כוללת של דברים, ערב המחווה השיג ללא ספק את מטרתו: כבוד לדמות שגדלנו עליה. המשתתפים הביעו בהופעתם הערכה רבה ליצירתו ולהשפעתו על יצירתם שלהם. למרות בלבולים במילים מדי פעם לא הרגשתי שזה פוגם בתוצאה ושמחתי על היוזמה, שבנסיבות העניין אני מניח שההכנה אליה נפגעה במשהו עם השינויים בהרכב המופיעים בערב, הן מחו"ל והן מהארץ. חיסרון אחד, שהוא גם יתרונו של Dio, הוא כמות ההמנונים שיצאו תחת ידיו ולכן נעדרו מהרשימה שירים כמו "Mob Rules" הענק או "All the Fools Sailed Away" המרגש. כולי תקווה שבפעם הבאה, בעוד מספר שנים, רשימת השירים תגוון במידה מסוימת ויצטרפו גם אורח או שניים נוספים מחו"ל, שיהפכו את המסורת הישראלית לשם דבר גם מחוץ לגבולות הצרים שלנו. גם אם לא – הרמה עדיין תהיה גבוהה כמו בפעם הזו וההגעה מומלצת בחום.

לגלרית התמונות המלאה