08/03/2015
Eluveitie חוזרים לתל אביב
מאת: יבגני טרבנוב
צילום: אלכס ימפולסקי

הופעות מטאל שמתקיימות במועדון הרדינג 3 הולכות ונכחדות לאטן. בעוד להקות מטאל שפונות לנישה ספציפית מוצאות בית במועדון הגגרין, הרדינג 3 מארח אירועים שמביאים קהל גדול יותר מהממוצע. חבורת הפולק מטאל השוויצרית Eluveitie היא להקת נישה שמצאה קהל גדול, והם חזרו לישראל להופעה שניה ובתקופה של פחות משנתיים לאחר הראשונה. גם הפעם הם מכרו עד אחרון הכרטיסים והותירו את הרדינג רצוץ ונקוע, ולהקת הפאוור מטאל המקומית Desert נרתמה לחמם את הבמה.

Desert

מוזיקה אפית החלה להתנגן בזמן שרחבת הרדינג התמלאה וחברי Desert עשו את כניסתם לבמה עם השיר "Assassin's Fate" שלקוח מאלבומם החדש Never Regret הצפוי לצאת בסוף החודש. הסאונד לא היה יציב בהתחלה והיה קשה לשמוע את אלכסיי ריימר הסולן. הנגינה של כל חברי הלהקה היתה מוצלחת: סרגיי Metalheart ומרק שפרנסקי על הגיטרות, סרגיי דמיטריק על הבאס, אולג אריוטקין על הקלידים ואסף מרקוביץ' על התופים. ללהקה הזאת יש פרפורמנס טוב וראוותני כיאה ללהקה שמנגנת פאוור מטאל והקהל העריך את זה.

הקהל מחבק בחיבוק את השיר " Massada Will Never Fall" (עד כמה שפוגו עשוי להיות מחבק). ריימר משקיע בעמדת השירה ומגיש מופע תיאטרלי ואריוטקין זורח בעמדת הקלידים. הלהקה התקדמה לא מעט בכיוון המוזיקלי ובניסיון על הבמה מאז שראיתי אותם לראשונה בעמדת החימום בהופעה הראשונה של Sabaton בארץ. הביצועים, כתיבת השירים והיכולת לשלהב את הקהל השתפרה בצורה ניכרת וכיף לראות את החבר'ה האלה על הבמה. הזמרת Infy Snow עלתה לבצע שני שירים עם חברי הלהקה. הראשון היה שיר מקורי שלה- "Vanishing". היה קשה לשפוט את הביצועים שלה ממקומי באמצע הרחבה בזמן שהמוזיקה החרישה את עמדת השירה ברגעים נרחבים של השיר. השיר השני היה קאבר ל-"The Phantom of the Opera" מהמחזמר של אנדרו לויד וובר. ריימר עלה לבמה עטוי מסכה (של זורו ולא של הפנטום) לדואט עם Infy Snow שנשמעה הרבה יותר טוב במהלך השיר אבל לא הצליחה להשתלט על הטונים הגבוהים שבסיום. בסופו של דבר, למרות כמה תקלות סאונד, היכולות של חברי הלהקה השאירו אותי סקרן לגבי אלבומם החדש.

Eluveitie

קטע דקלום הלקוח מאלבומם האחרון "Origins" פותח את ההופעה של Eluveitie והמטאל הורנס עולים לאוויר באיחוד מושלם של הקהל. Chrigel Glanzmann הסולן מתניע את המופע עם גראול אימתני ו- Ivo Henzi יחד עם Rafael Salzmann מגבים אותו עם גיטרות מנסרות. הרחבה נראתה כאילו שהיא עברה ממש באותו רגע פשיטה של ויקינגים. יש כמה דברים שאני מאד מעריך בכל הנוגע לשיטת העבודה של הלהקה ואחד מהם היא העובדה ש-Eluveitie נשמעים מצוין כשהם מופיעים. הסיבה המרכזית לכך היא העובדה שהם לא משתמשים בסמפלים על מנת להחליף את הכלים האוריינטלים שמככבים במוזיקה שלהם- דבר שלא כל להקת פולק מטאל מקפידה עליו, וחבל. Eluveitie חימשו את עצמם היטב לקראת ההופעה ובאו להופיע עם הרכב מלא של שמונה אנשים והם נשמעו מעולה. התופים הקצביים של Merlin Sutter החרישו את האוזניים וצלילי הפולק נשמעו אותנטיים וגרמו לקהל לרקוד את הריקוד האהוב על מטאליסטים.

Anna Murphy ניגנה על ההארדי גארדי שלה לאורך המופע וגיבתה את Glanzmann בכל הנוגע לשירה. היא שרה נהדר וגם עשתה האדבנג מרשים בזמן שהיא טיפלה בהארדי גארדי. גם הכינור של Nicole Ansperger היה בעל נוכחות ותרם לאווירה. Glanzmann עצמו לא נשאר חייב ושלף חליל בכמה שירים והצטרף אליהן. בין הריפים הגרוביים והכבדים, שבירות הקצב וקטעי הדת' מטאל, הכלים האלה הם שיצרו את הגיוון המוזיקלי הכה נחוץ שחלק מהלהקות המתחרות בז'אנר מוותרות עליו במופעים חיים. חברי הלהקה הגבירו את הקצב משיר לשיר וסט השירים נבנה כך שכל שיר היווה שיא חדש. הקהל עצמו נהנה מכל רגע וקיבל את האתגר שהלהקה הציבה עם הקצב המטורף שלה. הסאונד ברדינג 3 היה מוצלח באופן כללי והחמיא לשכבות השונות של הלחנים שנוגנו.

Glanzmann תקשר לאורך הערב עם הקהל באנגלית רצוצה אבל הדבר לא הפריע לקהל להריע לו. Glanzmann הוא פרונטמן מעולה- מדבר עם הקהל ומודה לו בכל הזדמנות ומצד שני לא מהסס להוביל טון אגרסיבי יותר באמצעות מחוות ידיים אלימות. לאורך הערב חברי הלהקה קיפצו והחליפו מקומות על הבמה, והקהל רקד ריקודי פולק ופוגו שנהיה אלים יותר משיר לשיר וגרם לריח הזיעה להיות דומיננטי במעט האוויר שעוד נשאר במועדון. השירים מהאלבום Origins עבדו מצוין בלייב- "From Darkness", "Sucellos" ו-"The Nameless" נשמעו רענים ובועטים במיוחד לצד כמה שירים ישנים ואהובים.

השיר המלודי "Call of the Mountain" סיפק אתנחתא מבורכת בהנהגת Murphy שקודם לביצוע השיר שאלה אם הקהל רוצה ביצוע באנגלית או בניב גרמני-שוויצרי. Eluveitie לא מאבדים את הכובד שלהם לגמרי גם בשירים המלודיים והביצוע של "A Rose for Epona" הוא דוגמא טובה לך: עדיין מדובר בשיר רוק כבד שנותן בראש. אבל בגלל ש-Eluveitie תמיד היו מלהקות הפולק שנמצאות על הצד הכבד יותר של הסקאלה, אחרי כל המלודיות מגיעים שוב שירים כבדים וה-Wall of death המפורסם שמחלק את הקהל רק כדי לגרום לו להתנגש ולשלוח כמה אנשים לנוח בצדי הרחבה. הקהל לא נתן ללהקה לרדת מהבמה בקלות והם חזרו לבצע הדרן ששבר כל מי שלא נשבר עד אותו רגע. כולם קפצו בשיר האחרון ושרו בהתלהבות את מילות השירים. בתור בונוס המעריצים קיבלו חמת חלילים בהדרן, והלהקה קיבלה קהל שיצא מגדרו. אין מתנה טובה יותר מזאת למוזיקאים וזאת עדות לכמה Eluveitie באמת ובתמים טובים בעבודה שלהם.

לגלריית התמונות המלאה