Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

23/03/2015
כשהגגרין נצבע בשחור - Taake בהופעה בישראל
מאת: רועי דגני
צילום: Vergius Photography ואייל פאר

פרויקט הבלאק מטאל Taake החל לפעול בנורווגיה לראשונה בשנת 1993, כלהקה בשם Thule. הייתה זו תקופת השיא של הבלאק מטאל הנורווגי - עם כל המיתוסים שנקשרו בו באותה העת, אך למעשה Taake הפכה קרמה רשמית עור וגידים בתור מפעל חייו של Hoest רק בשנת 1995, ושחררה את אלבום הבכורה שלה - Nattestid Ser Porten Vid - רק כארבע שנים לאחר מכן. כל אלו לא מנעו מ-Taake להתברג כשם דבר בתחום הבלאק מטאל. בשנת 2007, חטא Hoest בבחירתו להופיע על אדמת גרמניה כשצלב קרס מעטר את חזהו. אף על פי שקולגות רבות שלו כבר חטאו בהתהדרות בסממנים נאצים עוד בסוף שנות ה-80', בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, הנושא קיבל משמעות חזקה יותר. מכאן החלה השתלחות חסרת מעצורים כלפי חברי Taake, שמיתגה אותם כאנטישמים לכל דבר ועניין, ובין השאר הציפה את קשריהם עם חברי להקות מפוקפקות כאלו ואחרות כטיעון תומך.


לאחר אי אילו נסיונות להאבק בדימוי שנוצר ל-Taake (שבין השאר הוביל לנידוי מסיבובי הופעות בגרמניה, על ידי להקות עליהן נמנית גם אגדת הת'ראש Kreator), התבשרנו לקראת סוף 2014 כי להקת Taake, תגיע במסגרת סיבוב הופעות, בין השאר - לא פחות ולא יותר - לישראל. בשבת של ה-7 למרץ, התכנסו להם חובבי בלאק מטאל רעבים, חלקם כוללים גם פרצופים שנדיר להתקל בהם באירועי מטאל מקומיים, אל מועדון הגגארין, לערב שטני חד-פעמי עם אושיית הבלאק מטאל הנודעת.

בתפקיד מנת הפתיחה, הייתה להקת Har - הרכב בלאק מטאל מקומי עם המון חספוס ורשע. Har אמנם לא צובעים את פניהם או עוטים לבוש טקסי, ויחד עם זאת עדיין תפורים היטב לאירוע המדובר מבחינה סגנונית (הלהקה המקומית היחידה מעבר ל-Har שאני מסוגל להעלות בדעתי כצאצא מובהק של Taake היא Dim Aura, אך דווקא המוזיקה של Har קוסמת לי יותר). Har מובלים על ידי הסולן גדול המימדים המזוקן אופק, שמתבלט בכריזמה בימתית גם בלי לטרוח להשחיל מילה מיותרת בין השירים (ואולי זכור לחלקכם, עם ברדס שהסתיר את פניו, מלהקת TamutAmen ז"ל). שאר חברי הלהקה, המונים נגנים בהרכבים כמו Ke$$ef, Undivine Essence ו-Whorecore, הצליחו לשלב כוחות בלהקה שעיקרה בלאק מטאל פרימורדיאלי - נותן בראש, בלי עודף התחכמויות, אך עם הרבה כנות וזיקה לסגנון. כך גם נראית ההופעה שלהם, על אף שמחצית מחברי הלהקה מרגישים קצת רדומים בנוכחותם הבימתית. Har ניגנו סט קצר שהיווה סיפתח ראוי ל-Taake, שלאחריו נותר הקהל להמתין לאטרקציה המרכזית של האירוע.



פטפוטי הקהל החלו להחריש בהדרגה ברגע שהצליל הסדוק של נעימת הפתיחה המאיימת של ההופעה החלה לבקוע מבעד לרמקולים. יחד עמה, הגיח את הרכב הנגנים המלווה את Taake בהופעות חיות לאייש את עמדותיהם על הבמה - Brodd על התופים, V'gandr על הבס, והגיטריסטים האימתניים Aindiachai ו-Gjermund, שאיגפו את הבמה משני צידיה, כאילו הייתה המבצר השמור שלהם. הבשורה הרשמית על תחילת המופע הייתה הגעתו של Hoest, האישיות שמאחורי Taake. Hoest, שאמנם באולפן מנגן בכל הכלים, אך על הבמה תפקידו מצטמצם לכדי סולן בלבד - התייצב עטוי ברדס במרכז הבמה, לצד עמיתיו המאופרים. ואז, ללא כל התראה מוקדמת, הציף ההרכב את אוזני הנוכחים עם האנדרלמוסיה הנפלאה של השיר Det Fins en Prins הלקוח מ-Stridens Hus, האלבום האחרון שראה אור (או ליתר דיוק - חושך) בשנה שעברה.

יריית הפתיחה של המופע לא הייתה חפה מתקלות: הסאונד לא היטיב במיוחד עם Taake - גם כפרויקט שאינו חוטא בהתפלשות יתרה בסאונד מלוטש ומגובש מלכתחילה. הדיסטורשן העמום שנבלע קמעה בין הלמות התופים לא החמיא במיוחד לשיריהם, ויחד איתו גם אי-אילו יציאות מהקצב שנבעו מיכולתם המוגבלת יחסית של חלק מן הנגנים, שגרמו לתחילת ההופעה להשמע מבולבלת ובלתי מפוקסת במידת מה. עם זאת, כל אלו לא מנעו את עליית סף האדרנלין שיוחסו לשיר Over Bjoergvin Graater Himmerik IV - שמהווה מעין קלאסיקה לכל דבר ועניין במונחים של Taake.

ההופעה השתפרה הדרגתית ככל שהתקדמה. השיא שלה, בעיני, היה כש-Taake פנו לבצע את Umenneske, שבטרם הגיע חלקו האיטי, הקודר והמהפנט, סחף את הקהל לכדי השתוללות אחוזת אמוק לצלילי המקצב ה-Pאנקי הבועט שפותח אותו - ובכך ניתץ כליל את סטיגמת הבלאקרים הנרגנים המשקיפים אל הבמה בידיים שלובות. מכאן, ההופעה של Taake כבר הפכה לחוויה מהנה במיוחד. Taake המשיכו עם שירים נוספים מהרפרטואר, כמו Hordalands Doedskvad, Part I ו-Nordbundet שהפגינו נוכחות במופע. בסופו של דבר אפשר לסכם כי הרכב ההופעות הקיף באופן ממצה למדי את כרוניקת יצירותיו של Hoest, עם דגש לגיטימי על האלבומים האחרונים.



התיאטרליות שב-corpse paint שמעטר את פניהם והארשת הדמונית אמנם מקבעים התדמית השחוקה של להקת בלאק מטאל נורווגית פר אקסלנס, אך לזכות Taake יאמר כי הם נשארו איתה במינון הנכון. הם משלבים אותה בצורה מדודה עם הגישה מרדנית ומחתרתית יותר, שבאה לידי ביטוי בגינונים דוגמת לגימותיו של Hoest מבקבוק וויסקי שאחז בידו בחלק מסוים של ההופעה. Taake נמנעו מלאמץ האובר-דרמטיזציה המגוחכת והמנופחת לעייפה של להקות בלאק מטאל עכשוויות, וטוב שכך. Hoest מצדו לא כאן כדי לשחק משחקים. הוא אמנם לא מרבה בתקשורת עם הקהל שלפניו, פרט לכמה מילות הערכה שזכו לתשואות לקראת סוף ההופעה, אך התזזיתיות העקבית שלו ראויה להערכה. הוא אינו פרפורמר פנומנלי (על אחת כמה וכמה מחוץ לכתליו הבטוחים של אולפן ההקלטות) - אך הוא נותן את מה שיש לו, וזה מורגש ללא צל של ספק. לגבי שאר חברי ההרכב? ובכן, הם שם לסירוגין. ללא ספק ישנו דיסוננס מסוים בין Aindiachaí, למשל, ששומר על קו אחיד יחסית עם Hoest, לבין עמיתיו.

ההסתלקות רגעית לצורך הכשרת הקרקע להדרן (שאינה מתיישבת לי מי-יודע-מה עם בלאק מטאל מחתרתי) הכינה את הקהל לנשימתו האחרונה של המופע - Taake לא איחרו מלשוב לבמה, כשהפעם Hoest מוותר על הברדס שכיסה את גופו ואת פדחתו - שנחשפה כעת על מפרציה. ניסורי הגיטרות האחרונים של Taake במסגרת ההופעה הראשונה של ההרכב בישראל באו לידי ביטוי ב-Nattestid Ser Porten Vid, Part I הקלאסי, הפותח את אלבום הבכורה של Taake.

ההופעה של Taake במועדון הגגארין הייתה רחוקה ממושלמת, אך היא עדיין תזכר כטובה. ויותר מכל - תזכר בתור הישג נוסף עבור חובבי הסגנון בארץ שהצביעו ברגליהם, על אף שזכה להזנחה משהו בשנים האחרונות מבחינת יבוא הופעות מחו"ל (בהנחה, כמובן, ומוציאים מהמשוואה להקות שביקרו כאן בשנים האחרונות והן בעלות אופי אקספרימנטלי יותר, כמו Rotting Christ ו-Enslaved, שחלק בולט מהקהל שלהן כיום מצוי מעבר לגבולות הבלאק מטאל), וכמובן כנסיון שצלח עבור פרוגסטייג' להקיף כמה שיותר את קהל המטאל על שלל רבדיו. אה, כן, וכמובן שאפשר כעת לנשום לרווחה - כנראה שחברי Taake אינם אנטישמים ככלות הכל.


[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::