19/05/2015
פגועי החרדה - Separation Anxiety בהופעת השקה בתדר
מאת: ניצן כהן
צילום: נדב דרורי

לפני הכול, אני חייבת לפתוח בהתנצלות – דת' הוא לא הז'אנר שלי, אפילו לא בכיוון, אני לא מבינה במלודת' וגם לא שומעת גרוב. למרות שזה לחלוטין לא כוס התה שלי, החלטתי לשמור על ראש פתוח לקראת ערב ההשקה של Seperaion Anxiety בסוף החודש הקודם. את השמות של רוב הלהקות שמעתי כבר לפני שנים, אבל לא יותר מזה. למזלי הרב, לראות הופעה זה דבר שונה לחלוטין מלהקשיב לאלבום. כפי שהובטח, זה היה ערב מטאל איכותי ומלא בהפתעות.

Abnegated

את הערב פתחו Abnegated, להקת מלודת' אשדודית שבימים אלו מתחילה לתפוס תאוצה. החבורה עלתה לבמה כמו פצצת אנרגיה, אפילו שבקהל היו פחות או יותר 15 אנשים. התדר הוא מועדון לא קטן, מה שפגע מאוד בלהקות ונתן תחושה כאילו הגיעו עוד פחות מכמה שהגיעו באמת. גם התקווה שהמועדון יתמלא עד סוף ההופעה התבדתה, אבל הפרט השולי הזה לא הצליח להרוס לאלו שכן הגיעו. Abnegated היא להקת מלודת' שכיאה לז'אנר מציגה ריפים מעניינים ובדיוק מספיק דאבל באס כדי שיהיה סימפטי גם למי שלא בדיוק מתחבר. הם הצליחו לתאם מלודיות מורכבות בצורה מושלמת בין שתי גיטרות, קלידים ובאס שלפחות נראה לא פשוט בכלל.

ההופעה הייתה קצרה וקולעת, והלהקה נתנה את הנשמה על הבמה. הדבר היחידי שהפריע היה באלנס מאכזב מאוד. לצערי הרב את הבאס לא שמעתי בכלל ואת הסולן ממש בקושי. גם הקלידים היו חלשים מאוד ברקע, ונשמעו רק כשהגיטרות נרגעו. אז נכון, הגיטריסטים והמתופף עשו עבודה מעולה, אבל הצטערתי נורא שאת הבאסיסט שהשקיע כל כך פשוט לא הצלחתי לשמוע. את הסולן שמעתי רק כשעשה את מה שלרוב זמרי הדת'\מלודת' לוקח שנים לעשות, והוכיח שגם הקול הנקי שלו לא רע בכלל.

Katastrof

שניים עלו Katastrof, אחת הלהקות הוותיקות בארץ שפועלת כבר קרוב לעשור. הם פתחו את ההופעה בקטע אינסטרומנטלי ארוך שהיה נהדר בעיני, וגם הסאונד כבר השתפר. הבחורים האלו שכבר מיומנים בהופעות, הם היחידים לאורך כל הערב הגדוש הזה שהיו משוחררים מהרגע שעלו לבמה. הם ניצלו את ההזדמנות להציג לקהל את דניס, הסולן החדש של הלהקה, בהופעת בכורה. מדובר בבחור מוכשר מאוד שמתאים כמו כפפה לKatastrof, שכבר עזר לחבורה לסלול את דרכם לגמר הMetal Battle הישראלי.

Katastrof היו אלו שהבהירו לי כמה שהופעה היא דבר שונה לחלוטין מאלבום, טוב ככל שיהיה. מדובר בלהקה שאני כנראה לא אשמע בחיים, אבל אשמח לראות בהופעה תמיד. הם קבוצה עם ערימות של כישרון, יכולות לא רעות בכלל וסאונד בסטנדרטים שנהיים קצת קטנים על הקהל הישראלי שאפילו לא טורח להגיע. דניס נתן את הנשמה שלו על הבמה, מבט אחד עליו מוכיח שהבחור מרגיש ומאמין לחלוטין בכל מילה שהוא אומר. זה היה מובן אפילו בלי לדעת מה לעזאזל הוא אומר שם?!
בקבוצה כזו של אנשים מוכשרים כל כך, לא קל להתבלט – הם כולם נתנו הופעה מדהימה. ועדיין, איגור, גיטריסט הליד של הלהקה, הפציץ בביצועים מטורפים שלא שמתי לב אליהם בהקלטות. לכל אורך ההופעה היה כמעט בלתי אפשרי להוריד את העיניים מהאצבעות שלו ששלטו בגיטרה במקצוענות שקשה לתאר במילים. השמועה אומרת שהבחור מכין לנו עוד הרבה הפתעות, ושאת השם שלו אנחנו הולכים לשמוע לא מעט בזמן הקרוב. למען האמת, אני לא אופתע גם אם החבר'ה המוכשרים האלה ייצגו אותנו בWacken.

Mechanigod

עברו דקות ארוכות במהלך ההופעה של Mechanigod עד שהבנתי שזה פשוט לא הסגנון שלי. אני יודעת שהרבה יכעסו על מה שאני כותבת, נכון, מדובר בלהקה מעולה, אבל זה פשוט לא אני. זאת הסיבה העיקרית שבגללה לא כל כך נהניתי מההופעה שלהם. היתרון הגדול שלהם היה שבפעם הראשונה הערב, אפשר היה לשמוע את כל הכלים. למרות הסאונד המצוין, והקהל שלא הסתיר את העובדה שבא בעיקר בשבילם, לקח פחות או יותר שלושה שירים עד שהקהל וחברי הלהקה התחילו להשתחרר קצת.

כשהוכרז על השיר השלישי, Irror's Aspect, כולם מלמלו ש"זה שיר מעולה..." וכמו קסם, בשנייה, כולם כולל הלהקה נכנסו לקטע והתחילו ליהנות. יחסית לסגנון שאפילו לא מתקרב לטעם שלי, זה באמת היה שיר מעולה. ואז יצאה הדרבוקה. נדב לקח הפסקה קצרה מהצילומים כדי לטבוע את המונח "אורפנד לנד- גרסת הגרוב", תיאור מדויק. איילון, הסולן, התעקש להוכיח את זה, ולא ויתר גם על מאוול איכותי. כדי שממש נהיה בטוחים שצדקנו, גם הוא הראה שהוא יכול לשיר נקי, ולסלסל, ואפילו לחקות את פאר טסי...

אמנם Mechanigod הם לא הטעם שלי, אבל מדובר בלהקה מעולה שיודעת לתת הופעה עוצמתית. זה לא מפתיע שקהל המאזינים שלהם בארץ הולך וגדל, וגם לא נראה שזה הולך לעצור בקרוב.

Separation Anxiety

אחרי שלוש שנים של עבודת פרך עד להשקת האלבום, ושעתיים וחצי של הופעות חסרות רחמים, Separation Anxiety עלו כדי להזכיר לנו למה הגענו עד לראשון. כבר מהרגע הראשון היה ברור לחלוטין שמאוד חשוב לחבר'ה שהערב יצליח. הם נתנו הכול, גם אם בהתחלה זה היה במחיר של קצת לחץ על הפנים. עד לשיר השני הלחץ עבר והתחלף בהנאה אמתית. למען האמת, מהרגע הראשון אלכס הבאסיסט ועידן המתופף בעל הראסטות נראו כאילו הם פשוט באו לעשות חיים.

הבטחנו הפתעות? אז לא חסר. ראשון הצטרף אלון קרניאלי, סולן Sinnery שעזר לחברי הלהקה להשתחרר ולקהל להתעורר, וקרע יחד איתם את הבמה. מיד אחריו עלה אורן בלבוס והמשיך את הקו בשיר עצבני במיוחד שגרר גם פוגו עצבני עוד יותר. לטובת Winds Of Apocalypse הצטרף המבצע המקורי יותם Defiler אבני, ויחד עם קרניאלי הם נתנו ביצוע מרהיב לשיר המעולה הזה, שיר הנושא של האלבום.

לא רק סולנים הגיעו לעזרת החבורה, גם המתופף אסף קסימוב מ Arallu, אבישי פרקש שלקח את הגיטרה ונתן לסלבה הזדמנות קצרה להוציא את הגרון, וניב זלצר שהשתלט על הבאס בשיר Brutal Clash. בהזדמנות הזאת אלכס הבאסיסט הוכיח גם הוא את כישורי השירה שלו שהתבררו כלא רעים בכלל. רגע לפני סיום הגיעה גם דניס יאני סולנית Chugun. מי שלא מכיר את Chugun עלול היה לחשוב שעומדים לרחם עלינו עם קצת שירה נשית נחמדה. כמובן שזו לא הייתה הכוונה, הבחורה הקטנטנה הזאת הייתה הדבר הכי אלים וברוטאלי שעלה על הבמה כל הערב.

ההופעה הסתיימה עם השיר שסוגר את האלבום, White Noise. טוב, כמעט הסתיימה. כמובן שצריך עוד לחגוג יום הולדת (ונגיד בהזדמנות זו – מזל טוב!) לגיטריסט והסולן המוכשר סלבה פדורוב. זו אמנם לא הרגישה כמו הופעת השקה מי יודע מה, אלא כמו ערב מלודת' מוצלח, אבל נראה שזה עבד למי שהגיע. מה עוד נותר חוץ מלאחל להם הרבה הצלחה?


אם להגיד את האמת, למרות ההופעה המצוינת נשארתי עם טעם רע בפה. 4 להקות מעולות, שהשקיעו בטירוף, עלו ונתנו הופעה מדהימה ל-20 אנשים. איפה אתם חובבי הדת'? הגרוב? המטאליסטים נקודה? הגיע הזמן להרים את עצמנו מהיוטיוב, ולהתחיל לבוא להופעות! הסצנה הישראלית מלאה בלהקות מעולות, ולעומתן קהל קטנטן. כל הופעה שמפספסים מקטינה את הקהל הזה בעוד קצת, עד שבסוף לא יישאר ממנו כלום.

לגלרית התמונות המלאה