תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
OnTour
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

13/04/2022
הקרקס הנודד - סקירת הופעתה של Subterranean Masquerade במועדון הגאגרין
כתב: איתמר ענברי
צילם: אירית אופיר

ישנם הרכבים או להקות ששמם אינו מרמז במאום על טבעם או על חזונם המוזיקלי. "הפרויקט של רביבו" למשל נשמע יותר כמו שם של קבוצת וואטס אפ גברית או של קבוצת רכישה, מאשר של הרכב שממלא אולמות. במקרה של Subterranean Masquerade לעומת זאת, ארגז עמוס מסכות ונציאניות ושאר תחפושות, נגזר באופן טבעי משמה של להקה שהמוזיקה שלה היא שיטוט סקרני בחדר תלבושות של תיאטרון; להקה שבשיריה נוכחים צבעי היסוד של תנועה מתמדת ושל דיאלוג בין זהויות שונות ובין סגנונות שונים. את ארגז המסכות הוונציאניות פרקו סאבמאסק במוצאי חג הפורים על במת מועדון ה"גגרין" בדרום תל־אביב, שבו חגגו עם המוני נוכחים ועם אמנים אורחים רבים אפטר פארטי ססגוני, שבמהלכו החזירו את גלגלי שעון הזמן אחורנית – לעידן המלחמה הקרה ולתקופה שבה זמר בשם אדם כבש את מצעדי הפזמונים.

עוד בטרם דרכה כף רגלי על רצפת המועדון, פקדה אותי תחושה משונה. מכיוון שהייתי נחוש להגיע להופעה בזמן, חושיי היו דרוכים, והייתי מרוכז כל כולי בכביש, מקפיד שלא לפספס בטעות את ההוראות הקוליות בווייז. חשתי שמתנהל אחריי מעקב סמוי. בחניון האספלט הסמוך למועדון שבו החניתי את הרכב, עמדו קופסאות דגני בוקר והתלחששו בינם לבין עצמם. כשהבחינו בי – הם השתתקו באחת, ועברו כמו על פי פקודה לפוזיציית השתנה. בזווית העין, הבחנתי בבננות ענקיות עם תחתוני סבתא שנעו במהירות לעברי. הגברתי את קצב ההליכה כדי להתחמק מהן, ונבלעתי בתור שהלך והצטבר עם פתיחת דלתות המועדון.

כדי להכניס את הקהל לאווירת אייטיז לקראת הופעת האורח של אדם, על המסך שמאחורי הבמה הוקרנו בריפיט סרטוני וידיאו מקלטות פיטנס, וברמקולים התנגן פלייליסט ממיטב להיטי שנות ה-80'. לאחר שעיניי הסתגלו לאפלולית המועדון, התפאורה הצבעונית שעטפה את הבמה צצה לפתע מולי, כמו ציורי הנייר הדו ממדיים שמזדקרים בבת אחת מתוך ספרי פעוטות.

הפטריות שהיתמרו במעוקל, החתול שהשתלשל מלמעלה ושנדמה היה כי הוא בעיצומה של נפילה חופשית, והזחל עם הנרגילה עוצבו (ביד האומנית עינב גליל) בהשראת ארץ הפלאות המתעתעת שתווה לואיס קרול בספרו "אליס בארץ הפלאות". אולם, האסוציאציה הראשונה שעלתה במוחי היא עטיפה אפשרית לאלבום סטונר. וכך, בעיני רוחי דמיינתי את החתול מתנתק מהתפאורה, מתנדנד בצורה מגושמת על סקטבורד ויורה מעיניו מטחי לייזר.

מתוך קרעי עטיפת האלבום הדמיוני, הגיחה להקת סטונר אמיתית, The Great Machine: האחים לבית חביב – אבירן (בס ושירה) ועומר (גיטרה ושירה) – והמתופף מיכאל יצחקי.

הטריו שחימם את סאבמאסק הוא מההרכבים היותר אנרגטיים ומהיותר בועטים שידעה ארצנו; שלושה מוזיקאים שמתחרעים על מערכות הסאונד, בין אם באוויר הפתוח ובין אם בחללים סגורים, כמו שמפגינים שבאבניקים מטלטלים ניידות משטרה. אולם, בהשוואה להופעות קודמות שלהם שבהם נכחתי, "המכונה המופלאה" הייתה באירוע של מוצאי פורים מעט מרוסנת מהרגיל. מצד שני, נסו אתם להתרכז בנגינה, כשבמסך מאחוריכם מוקרנים בְּלוּפּ אשכיהם המקפצים של המתעמלים מאותן קלטות כושר מיתולוגיות.



בינתיים, דיווחו פוסטים בפייסבוק והודעות וואטס אפ מהבהבות על תור שהשתרך מחוץ למועדון. ואכן, לקראת עליית סאבמאסק לבמה, הורגשה צפיפות הולכת וגוברת באולם. גם אווירת הקרנבל שמסביב הלכה וגברה, מתודלקת בהרבה אלכוהול ובתחפושות מושקעות.

לתוך האווירה האופורית, הפוסט פורימית, החליקו חברי סאבמאסק, לבושים תחפושות: המייסד והגיטריסט תומר פינק, הסולן דוידאבי ("וידי") דולב, הגיטריסט עומר פישביין, הבסיסט גולן פרחי, המתופף ילון שחורי, והקלידן שי ילין. אליהם הצטרפו מתן שמואלי, מתופף Orphaned Land, והגיטריסט אור שלו, שהתפנה מלימודי הדוקטורט שלו מגרמניה לטובת האירוע.

המסע הפסיכדלי בתוך ההווה – ימי חג הפורים – וממנו אל העבר ובחזרה, מסע שמזכיר בדרך כלשהי את ה-Magical Mystery Tour, החל באבק הדרכים של "Nomad", והמשיך באווירת הבזאר של "Reliving The Feeling".

שני השירים, הראשון מהאלבום שנושא את אותו השם והשני מ-"The Great Bazaar", היו מעין הופעת חימום בזעיר אנפין, קצת כמו במסיבה ביתית, שהנוכחים שבה ממתינים להגעתו של השליח של וולט או לחלופין של קבוצת טלגרם כזו או אחרת.

לאחר צמד שירי הפתיחה המעט חורקים, הקרקס הנודד של סאבמאסק יוצא לדרך במלוא התנופה. את ה"קיק" הרציני לנשף המסכות נותנים שירי האלבום האחרון,"Mountain Fever", שחרף היותו הריליס האחרון של הלהקה, המעריצים שולטים היטב במילות שיריו, מבלי להזדקק לשירותיהם של אתרי מילים כמו Genius.

כמו בקבוק שמפניה שתכולתו המבעבעת נשפכת לכל עבר לאחר שנוער היטב, ים הראשים בקהל מתחיל לקפוץ לפי הקצב עם הישמע הפתיחה של שיר הנושא של האלבום האחרון: ההחלקה של האצבעות על הקלידים בסגנון האמונד ולאחריה התרועות הקולניות של תזמורת צוענית רועשת. מי שחולצים את הפקק מבקבוק השמפניה הם לא רק חברי הלהקה, אלא גם יהלי שרון ("הפסוליה של דייזי"), שביצועי הסקסופון שלו נותנים לשיר גוון Fאנקי ורקיד.



אולי בהשראת התפאורה בסגנון אליס בארץ הפלאות, נוכחותו של הסולן "וידי", שגם בימים כתיקונם הוא לא הטיפוס הכי אינטרוברטי בתרגיל דינמיקה קבוצתית, הזכירה באותו הערב את זו של אחת הדמויות הבולטות בספרו של קרול, הכובען המטורף. בדומה לדמות הפעלתנית מהסיפור, שמסיבת התה שבה הוא משתתף היא משחק כסאות בלתי פוסק, התרוצץ וידי הלוך ושוב על הבמה הרחבה, עולה מדי פעם על סוללת התופים, רק כדי לזנק מהם בפישוק רגליים.

ובדומה לאותה מסיבת תה הזויה, שבה התארחה אליס, אירח הסולן בעצמו גלריית אורחים צבעונית. אלה כללו בין היתר את אחד הנוכחים שסבל ככל הנראה מהיפרתרמיה בתוך תחפושת הכלב הענקית שעטה לכבוד האירוע, ומעריצה נלהבת שכהומאז' ללהקה הגיעה להופעה בתחפושת יצירתית במיוחד ( Masquerade סבתא-rranean). אורחים בולטים נוספים היו רועי דגני, סולן להקת הדת' גריינד Reemot, שחיזק את וידי בגראולים בשירים"Somewhere I Sadly Belong" ו-"Snake Charmer", והאחים ליאור וניב פלג מ"מת על מטאל" שקיימו חידון מטאל ששבר את הרצף הטבעי של ההופעה.

אך האורח המיוחד באותו ערב היה אדם: אייקון הפופ שבשיא פעילותו היה מושא להערצה ולסגידה בממדים שטרם נודעו כמותם בישראל עד אז. ההודעה על השת"פ של סאבמאסק עם אחד מכוכבי הפופ הגדולים במוזיקה הישראלית, גרמה ללא מעט גבות להתרומם, בין אם בגלל שהתלווה לו ניחוח קל של גימיק נוסטלגי שנועד למשוך את מי שהיו בני נוער באייטיז ובין אם בגלל שהוא נראה כעירוב ביזארי של מין בשאינו מינו; פורטל זמן שנפער מגיליון מצהיב של מעריב לנוער. אך כל אותם תסריטים התאדו, והופעת האורח המרכזי התגלתה כהברקה של ממש, ואין אלא להצר על כך שהיא הסתכמה בצמד שירים ולא ביותר מכך.

מי שהוקף בשיא תהילתו בגדודי מעריצים ומעריצות, שבתקופות מסוימות רמסו ודרסו את פרטיותו בניסיון ללקט רסיסים מאבק הכוכבים של אלילם, עלה לבמה כאדם בוגר; בהליכה שקשה היה לאתר בה מניירות של כוכב.

הבנדנה הקלילה שנהג אדם לענוד על פרק ידו ושהייתה סמלו המסחרי, התחלפה בצמידי עור קשיחים, שאותם לבש בהופעה. זוהר הנעורים אולי דהה – אך השנים לא הקהו כהוא זה את חדותו ואת עוצמת קולו הבשרני של אדם: קול מחוספס, רוקנרולי, פרולטרי, לעיתים תקיף ולעיתים קצת רגיש, אך תמיד דומיננטי.

בכל הקשור לגרסאות קאבר, סאבמאסק הם חסידי אסכולה שניתן לכנותה לצורך ענייננו כאן "אסכולת המייקאובר": כזו שחסידיה מנתקים את השיר מחבל הטבור של האמן המקורי ומשנים אותו באופן כזה שהקאבר הוא מעתה חלק אינטגרלי מהרפרטואר שלהם עצמם. וברוח אותה האסכולה, הפכו צמד השירים שביצע אדם בהופעה לשירים סאבמאסקיים באופיים.



הביצוע של "סוד" למשל הפך את השיר לגרסת בי־סייד של "Mountain Fever". בתחילה עוד נתן אדם את הטון, אך כשבבית השני הצטרף "וידי", לא ניתן היה להכיר יותר את התבנית המוזיקלית המקורית של השיר. הקלידים, שהיו המרכיב הדומיננטי בגרסה המקורית, נסוגו אחורנית לטובת הגיטרה של פישביין ש"כיסח" את השיר עם סולו הארד רוק בסגנון ריצ'י סמבורה.

הביצוע ל"אין מוצא" היה מפתיע אף יותר. השיר הקצבי והסוחף, שיר של אמצע הלילה בכרך מנוכר, יצא מאיזון, והתנהל מעתה בקצב הסאבמאסק - עם הפרקשן של שמואלי, סולו תופים של שחורי, והריפים של פישביין פינק ושלו.

את אותו מסגור או עיצוב מחדש של שיר מוכר יישמה הלהקה גם ב-May Roam" "Wherever I של Metallica. שיר הת'ראש המקורי והבועט התפוגג בדיונת חול מדברית לכדי גרסה אוריינטלית קצובה ומדודה, שהקהל התמזג בתוכה. בתוך הקהל היו רבים שהתנועעו בקצב איטי, דמוי תפילה. אשה בקהל, שהייתה מחופשת לרועה צאן, הרימה ידיה אל על, שרה את המילים בעיניים עצומות.

גם ב-"Ascend" התקיים חיזיון סוריאליסטי, כשבזמן זעקות השבר המשמחות – אוקסימורון בזכות עצמו – התנשקו בלהט בני זוג שעמדו ליד הבמה; מפגן של תשוקה בעיצומו של שיר שעוסק כל כולו בהתעלות רוחנית.

העירוב בין קודש ובין חול התקיים גם ב-"Ya Shema Evyonecha". הפיוט מלא התחנונים שחיבר רבי יהודה הלוי ושמושר בסליחות ביום הכיפורים, מצא את עצמו בלב סירקל פיט, באווירה קרנבלית סוערת.

הערב המיוחד נחתם בשיר "Hymn of the Vagabond" שבביצועו התארחה הלוליינית דיאנה חן. הזרקור כוון לעבר הלוליינית, שהמריאה מן הבמה קשורה בחבל ארוך. העיניים הוסטו מהבמה, בזמן שתנועותיה התמזגו בהרמוניה עם השיר. לאחר כמה קפיצות מרשימות מעל ראשי הנוכחים, היא הצטנפה לצלילי השירה ההודית שבשיר לתוך עצמה, כמו עלי כותרת של פרח שנסגרים, אוצרים בתוכם זיכרונות מהופעה סוריאליסטית.


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::