10/06/2015
מגנים על האוזן בר - סקירת הופעתה של Magen
מאת: ניצן כהן
צילום: אלון גני

האוזןבר מאז ומתמיד היה בעיני כוך קטן וחשוך, שכנראה פחות מתאים להופעות מטאל רצחניות, אבל דווקא המבנה של המקום בו הבר נפרד לחלוטין מאזור ההופעה נתן הזדמנות לקהל ולחברי הלהקות למעט זמן "מינגלינג" איכותי. הקונספט השיווקי הייחודי של MAGEN- מיתוג של כל האירוע בצהוב, זבובים וכדורי מראות, בהחלט עבד והבדיל אותם לחלוטין מלהקות המטאל הקלאסיות שמסתובבות בינינו היום. אין ספק, מדובר במשהו שונה לחלוטין.



לבד בעדר

לקח חצי שעה בדיוק מפתיחת הדלתות ועד שלבד בעדר מצאו את מקומם על הבמה הקטנטונת, שינוי מרענן לעומת להקות שאוהבות לתת לקהל להתייבש עד שההופעה מתחילה. אחרי חצי דקה של בדיקת כלים הרביעייה התחילה לתת בראש. הובטח לנו להקת רוק ישראלית, ומה שבפועל היה על הבמה היה רוק, כבד מאוד, ישראלי מאוד, בועט וכועס. בערך באמצע השיר הראשון נזכרתי למה אני שונאת את המועדון הזה- כל מי שבשורה השנייה בקושי רואה, ומהשורה השלישית ואילך אפשר רק לשמוע. גם כן לשמוע, המקום הזה פשוט לא מתאים למוזיקה חזקה. למרות כל אלו, לבד בעדר נתנו הופעה פשוט מעולה. העציב אותי לשמוע את השירה של הבאסיסט יותר טוב מאשר את הסולן, אבל מבעד לסאונד העקום הצלחתי לגלות גיטריסט גאון, מתופף משוגע, באסיסט שממש כמו שאני אוהבת עושה הכול חוץ מלעמוד ליופי, וסולן שפשוט נותן הכול (ויש לו הרבה מה לתת). הרביעייה הזאת יחד יוצרת להקה בעלת נפח, איכויות ורבדים שלא רואים בכל מקום.

השיר השלישי שלהם, "ראש בקיר", הפך בעיני למעין שיר נושא של הלהקה. הם השתדלו והצליחו להוכיח שלא באו רק לחמם את MAGEN, אלא פשוט לחלוק במה עם עוד להקה ענקית. בשיר הרביעי, "כלבה תל אביבית", התחלתי קצת לחשוש לחייהם של החבורה. נראה כאילו הם נתנו טיפה יותר מדי, לרגע הם נראו גמורים, אבל למרות זאת רק נתנו בראש חזק יותר בשיר הבא. "אפוקליפסה", הוא אחד מ-12 השירים באלבום של לבד בעדר. הלהקה החליטה לנסות ליצור 12 קליפים ב12 חודשים לכל שירי האלבום, האחרון יצא בסילבסטר השנה. את הקליפ של "אפוקליפסה" שילבה הלהקה עם קטעי וידאו מסרט זומבים אוסטרלי, והתוצאה מרהיבה. למרות הפזמון הנדוש שמתחיל במילים "אפוקליפסה עכשיו", השיר לא הרגיש נדוש או סתמי לרגע. יש לו ליין באס מגניב בטירוף עם אפקט על מהחלל, ויחד עם השירה הזכיר לי את הזמרים והלהקות המעטים שמשלבים ראפ ורוק כבד. בארץ זה עובד לא רע בכלל אצל אמנים כמו קוואמי או פרויקט קאיזן. לבד בעדר משתלבים נפלא בתמונה הזאת בתור להקת הרוק הכבד ספק מטאל, בצורה הרבה יותר חדה, כבדה ודורסת מכל השאר. למרות השיר המצוין, הגיטריסט ביקש מכולנו לשכוח את הביצוע שלדעתו היה גרוע בגלל תקלות טכניות. הקהל ואני בתוכו לא הצליח להבין למה, כמו הצעקות שעלו מהקהל- זה היה ביצוע בן ז***.

״סרטים״, הוא שיר שנשמע כמו מטאל פשוט ורגיל עם ריפים פשוטים ורגילים, אבל הוא לא פשוט ורגיל בכלל. כנראה שאין מה לעשות, אין שום דבר פשוט או רגיל בלהקה הזאת. היכולות, הכישרון והסאונד שלהם יחד מדהימים ונמצאים כמה רמות מעל הממוצע. בצער רב הגענו לשיר האחרון, ומיד לאחר ההכרזה פצחו בגרסת מטאל לשיר ציפור קטנה בלב. מהר מאוד, האקורדים הפכו לשיר "קצת הרבה". יכול להיות שהתחושה שמדובר בשיר הכבד ביותר הערב הגיעה רק בגלל שכולם כבר היו על הרגליים, אולי בגלל שעם עוד קצת הופעה לא היו נשארים מיתרים או במה, ואולי כי זה פשוט שיר חזק.

MAGEN

הייתי כבר בלא מעט הופעות השקה בחיי, אבל בפעם הראשונה MAGEN נתנו לי את ההרגשה של הופעת השקה על אמת. האוזןבר הקטנטן התמלא בבלונים צהובים, ואת צדי הבמה קישטו בלונים נוספים בצורת כדורי מראות. היו חסרים רק זבובים להשלים את המראה. הקהל כולו רעש וגעש כמו ילדות קטנות מהבלונים, עד כדי כך שכמעט לא שמו לב לחבר׳ה על הבמה. כל זה החזיק בערך דקה עד שהם התחילו. הדקות הראשונות של ההופעה, שכמו אצל רוב הלהקות לוו בהלם, החזיקו בזכות המתופף שהיה באטרף מהשנייה שעלו על הבמה. הסאונד לא השתפר אלא רק הלך והחמיר, דבר שפגע לא רק בהנאה של הקהל אלא ממש ביכולת של הלהקה להופיע מכיוון שלא שמעו אחד את השני, בכלל.

בשיר "Hinder" הם פלרטטו עם הקהל וגם קצת אחד עם השני, בדיוק מספיק כדי להשאיר את העניין והמתח. MAGEN כבר הצליחו להיפתח ולהשתחרר, אבל הסאונד ממש גבל בפשע. שני גיטריסטים שלמים עומדים על הבמה ונותנים הכול, ואני הצלחתי לשמוע רק מצילות וסולנית. אז נכון, אתל יודעת מה היא עושה ועושה את זה מצוין, אבל זה לחלוטין לא פייר. ב"Sleeping With Fire" כמעט שהיה אפשר לשמוע את הגיטרות, ובעיקר באס נהדר. כבר אמרתי שזה הכלי הכי חשוב בעיני? פה הוא היה חזק ובועט, כמו שצריך. השיר מורכב מליינים של באס שדומים קצת לIron Maiden הישנים, גיטרות שמזכירות פופ-רוק קליל ושירה שיש בה הכול מהכול. כל אלו ביחד הופכים אותו לשיר הארד-רוק כבד ומצוין.

רק אחרי חמישה שירים ובאלאנס מול הקהל, בשיר "Greyscale", הפותח את הEP סוף סוף היה קצת רעש. אתל החליטה לצעוק עלינו והזכירה לי את היציאות הכי טובות של אטליז. כמו אטליז, גם MAGEN מתהדרים בסולנית קטנה שצועקת חזק ומובילה אחריה את כל הלהקה. שאר הנגנים מנסים אמנם לירות לכל הכיוונים, אבל בסופו של דבר כולם עושים מה שהיא אומרת.

בשיר הבא ארי, הבאסיסט, שלף באס אקוסטית קטנה, הגיטרות עשו מוזיקה קלילה וכיפית, ורק בזכות תופים ושירה כל הקלילות הזאת הפכה למוזיקה צורמת וחדה שנוגעת בכל המקומות שבהם אף אחד לא רגיל שנוגעים בו. זה אחד הדברים הכי טובים שמוזיקה יכולה לעשות. השיר הבא אחריו כבר היה חזק, מכל הבחינות. סוף סוף, אחרי כמעט שעה של הופעה, הם פשוט נפתחו ועשו מה שהם יודעים הכי טוב. הם ניגנו, ניגנו חזק ונתנו הכול.

לקראת סיום, הייתה לנו בקהל הזדמנות להכיר את "Not A Tale Worth Telling", שיר חדש עם סולו גיטרה מגניב ביותר לפתיחה. השיר מספר על נסיכה שהיה הייתה פעם, אבל היא לא הייתה נסיכה כמו כולן. היא הייתה הרבה יותר מיוחדת. את סיפורה אולי לא שווה לספר, אבל את השיר בהחלט שווה לשיר. אפילו שמדובר בשיר חדש שעליו כנראה עבדו פחות מאשר על כל השאר, הוא נשמע טוב בהרבה והיה אולי השיר הטוב ביותר בכל ההופעה.השיר האחרון שניגנו הוא מעין שיר דגל עבור הלהקה, "Time For Serenity". שיר מצוין, לא בהכרח בביצוע הכי טוב שלו. אין מה לעשות, מוצאי שבת ב1 בלילה, אפילו הסאונדמן כבר עייף.

למאזין התמים נשמע כאילו הדבר היחידי שמשותף לכל הנגנים הוא שכולם באותו הסולם. מעבר לזה, כל אחד עשה מה שהוא יודע בלי לחשוב יותר מדי על כל השאר, זה עבד נהדר ונשמע נפלא. הם מחזיקים אחד את השני, והכול מתובל בדובדבן שבקצפת – היכולות הווקאליות הנהדרות של אתל, שפשוט עושה מה שמתחשק לה. גורם לקנא כמה שזה בא לה בקלות. כל אלו ביחד נותנים סלט של מוזיקה טובה, מיוחדת ואיכותית.

בסוף ההופעה תפסתי לשיחה צפופה את הסאונד מן, שסיפר לי שמדובר במועדון קשה. בלי זמן רציני של באלאנס לפני ההופעה הסיכוי להצליח בסאונד איכותי הוא אפסי כמעט, דבר שלא היה להם. לעומתו, חברי לבד בעדר דווקא אמרו שהכול היה בסדר מבחינתם. גם אם הסאונד לא היה מושלם, זה לא הפריע להם ועל הבמה הם נהנו (בסופו של יום, זה מה שחשוב). היה ברור שהם לא באו להוכיח שום דבר לאף אחד ורק רצו לעשות מה שהם אוהבים. למען האמת, זהו סוד ההצלחה של שתי הלהקות האלו הערב, וזה היה שווה את הכול.

אז נכון, אמנם לא היה מושלם, אבל זה אחד הדברים שאני הכי הכי אוהבת בהופעות בארץ. הקהל הישראלי שכן מגיע לא מחפש שלמות. צריך רק חיים על הבמה, אהבה למוזיקה וקצת כישרון. שלושה דברים שממש לא חסר פה. את כל זה היה לMAGEN וגם ללבד בעדר בכמויות. מדובר בשתי להקות נהדרות שנתנו הופעה מעולה והצליחו לסחוף אחריהן קהל של מאזינים שיישאר איתן גם עוד הרבה אחרי.
נ.ב – ממליצה בחום על פרויקט הקליפים של לבד בעדר, פשוט נהדר

לגלריית התמונות המלאה