Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Disturbed
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

03/09/2015
סערת מטאל בחיפה - סיקור פסטיבל ה - Summer Storm
מאת: אייל ויינברגר
צילום: ירון הורינג

בחיפה יש סצינת מטאל! אני מוכן לחזור על זה שנית. בחיפה יש סצנת מטאל! מי שלא מאמין אז פסטיבל הסאמר סטורם הוא הוכחה מעולה. הסאמר סטורם ארך כשש שעות שבתוכן עלו וירדו שמונה להקות מהבמה, וכל אחת ואחת פוצצה את מועדון הוונדרבר. לאף הופעה בחיפה עוד לא יצא לי להגיע כי תמיד הרגשתי שהמרכז יודע לספק כל מה שצריך, אבל פסטיבל כזה לא יכולתי להחמיץ. אז ארזתי בתיק חרמונית וזוג תחתוני צמר ונסעתי צפונה לחיפה. כשהגעתי לחיפה גיליתי שמזג האויר חם וכך גם הסצינה. אז נכון שהוונדרבר לא היה מלא עד אפס מקום, אבל הקהל בא להנות וכך גם הלהקות. אחרי הקדמה קצרה נעבור לדבר החשוב, להופעות.

Talpa

הראשונים שעלו לבמה היו חברי להקת האלטרנטיב מטאל הצעירה Talpa ששיחררו לאחרונה את אלבום האי.פי הראשון שלהם הנושא את השם happy EP. ברוב ההופעות שיצא לי לראות, הלהקה הראשונה, בפרט אם היא לא מוכרת, לא זוכה להרבה יחס מהקהל או ליחס מזלזל (מטאליסטים הם עם קשה). במקרה של Talpa המצב היה שונה. אני לא יודע אם זה הסגנון המקפיץ והאנרגיות של הזמרת שיר, שעברה בין שירה נקייה לצרחות אימתניות, או הקהל החם, אבל כבר בשיר הראשון הקהל התעורר והתחיל לקפוץ ולהשתולל. הלהקה קיבלה זמן קצר שבו היא ביצעה כשלושה שירים שהשיר האחרון No More Borders הוא היחיד שהכרתי והוא בוצע נהדר. על הבמה הרגישו שהלהקה עוד חדשה, חברי הלהקה לא נראו נינוחים לגמרי פרט לאלכס הבסיסט שבלט וניהל את ההופעה מול הקהל. בנוסף, השירה של שיר היתה לא בשלה מעט ובעיקר הצעקות נשמעו מאומצות מידי.



הז'אנר אליו משתייכים Talpa הוא לא מהז'אנרים מהאהובים עליי ובכל זאת נהנתי מההופעה שלהם, עוד חסרה להם עבודה כדי להוציא את מירב הכישרון החבוי שבהם אבל אני בטוח שאני עוד אשמע מהם.

Abnegated

הלהקה השנייה שעלתה הייתה להקת Abnegated מאשדוד שהוציאה לפני כשנה את האי פי הראשון שלה Souls in the Machine.

עם תחילת ההופעה היה ברור ש- Abengated בשלה יותר מקודמתה. הם הקרינו ביטחון ומקצוענות על הבמה, ובהתחשב בזה שהם הגיעו מאשדוד ביום חמישי (אני ממש מקווה שבאתם בסירה מנמל אשדוד לנמל חיפה כי הפקקים היו מטורפים) הם היו מלאי אנרגיה לאורך כל ההופעה.

הדמות המרשימה והאנרגטית ביותר היתה הזמר ארסני שנתן הופעה מעולה והיה הבולט ביותר על הבמה, אבל זו לא חוכמה כשאתה בגובה של 12 מטר (נשבע לכם שככה הוא היה נראה מאיפה שעמדתי) וכשכל זרוע היא בגודל של מקרר (מעניין מי ינצח בהורדת ידיים, הוא או יקיר מהאמרקאלט). ההופעה שלהם היתה קצרה וכללה ארבעה שירים אשר את הראשון לצערי פספסתי, השניים הבאים היו מהאי פי שלהם והם בוצעו בצורה נהדרת, הם חתמו את ההופעה בשיר חדש.

הדבר היחיד שהיה טעון שיפור בארגון הסאונד שלהם, היו הקלידים, הם היו שקטים מדי שכלמעשה הם היו אמורים להיות כלי דומיננטי בשירים שלהם, וזה קצת פגע באיכות ההופעה שלהם. אבל חוץ מזה, ההופעה היתה מעולה עם הרבה אגרסיות ומלאה ברגש.

Separation Anxiety

לאחר Abnegated עלו לבמה להקת הדת' האטמוספרי Separation Anxiety שהוקמה בשנת 2009 ומאחוריה כבר EP ואלבום בכורה. במהלך 6 השנים מאז הקמתה, היו לא מעט חילופים בהרכב. היחיד ששרד מההתחלה הוא סלבה המייסד, שלאחרונה פינה את מקומו כזמר ליובל "ריקו" גרטי ונשאר בתפקיד הגיטריסט.



אמנם זו היתה ההופעה הראשונה של Separation Anxiety שראיתי, אבל היה ברור שהבחירה של סלבה לפנות את מקומו כזמר ליובל היתה בחירה טובה. יובל, שבמבט ראשון היה נראה לא קשור לשאר חברי הלהקה עם מראה הראפר, נתן הופעה מעולה מלאה באגרסיות ואנרגיות. הכאריזמה שלו הצליחה לסחוף את הקהל שהשתולל והתחיל לעשות פוגו.

גם שאר חברי הלהקה נתנו שואו מעולה ונראו מאוד משוחררים ומקצועיים על הבמה. לא היה בין חברי הלהקה מישהו שנראה חסר ביטחון, כולם היו דומיננטים והיה ברור שהלהקה יודעת איך לשתף פעולה כדי שההופעה תזרום ותשלהב את הקהל. השיא הגיע כשהם שרו את השיר Winds of Apocalypse שבו סלבה והבסיסט אלכס ירדו מהבמה וניגנו באמצע הרחבה שהם מוקפים בקהל המשולהב.

Switchblade

מכל הלהקות שהופיעו באותו הערב, Switchblade הייתה ללא ספק יוצאת הדופן.
בלי צרחות, שאגות ומוזיקה אגרסיבית, קיבלנו מופע הבי מטאל שנשלף הישר משנות ה – 80.
השירים של Switchblade מרשימים מאוד ויש בהם את כל המוטיבים שנמצאים בהבי מטאל. ריפים מכסחים, סולואים ארוכים וטכניים, קטעי נגינה מלודית משותפת של שתי הגיטרות וזמר שמזכיר בקולו את ברוס דיקינסון. עם שירים כמו Euphoria שנשמע כמו שיר אבוד של מיידן ומטאליסטה השמח עם טאץ' של גלאם מטאל, מצליחה Switchblade להמשיך את דרכם של אבות המטאל.

שני הגיטריסטים נראו חופשיים ומשוחררים מאוד על הבמה, היה ברור שהם באו לתת שואו של הבי מטאל, הם זזו וקפצו מצד אל צד.

לעומתם, ליאור (סולן הלהקה) לא הפגין נוכחות בימתית מרשימה, הוא עמד רוב הזמן באותו המקום ולא תקשר יותר מדי עם הקהל, והקהל מצידו הראה בתחילת ההופעה אי שביעות רצון מכך שלקחו ממנו את הטירוף וההד באנגינג, אבל מהר מאוד הם החלו להתחבר לשירים הקצביים, ולהנות מההופעה שהזכירה לכולנו מאיפה הכל התחיל.

היה כיף לשמוע שוב שירים שמזכירים את הילדות (של חלקנו לפחות) ואת אחד הסגנונות שהכניסו אותי לעולם המטאל ושממנו עוד לא יצאתי 20 שנה אחרי.

Shiver

טירוף מוחלט, אין לי דרך אחרת לתאר את ההופעה של Shiver, פשוט טירוף. אם היתה להקה שגרמה לי לכאבי הצוואר והגב שהרגשתי יום אחרי זו בהחלט Shiver (צפו לחשבונית מהאורטופד שלי).



את Shiver לא הכרתי הרבה לפני ההופעה והסיבה העיקרית שהיו לי ציפיות מההופעה היתה הצלם שהיה איתי שאוהב להרעיף שבחים על Shiver (הוא גרופית של אור- סולן הלהקה), אבל כמו שהבנתם מתחילת הסיקור, ההופעה היתה מעולה ועלתה על הציפיות. בלי להכיר כמעט אף שיר נכנסתי לאטרף של ההופעה ביחד עם הצלם והקהל ולא הפסקנו לעשות הד בנגינג (לא בטוח שהד בנגינג זה המושג הנכון כי המוזיקה היתה כזו מטורפת שההד בנגינג התחיל מהגב התחתון. אולי Lower Back Banging?).

אור, סולן הלהקה היה דומיננטי ובולט על הבמה, ושלא תחשבו שכל השאר לא היו מעולים, אבל הוא פשוט היה מטורף. האנרגיות של אור מתחילת ההופעה ועד סופה היו אדירות, הקפיצות, הצרחות, ה – Lower back banging (בסוף זה יהפך לביטוי שגור בפיו של כל מטאליסט) פשוט סחפו את הקהל ואותי ביניהם. אני יכול להתערב איתכם שבסוף ההופעה הוא יצא לשחייה לקפריסין וחזרה.

מבחינתי, Shiver היתה ההפתעה הגדולה של הערב, וההתרשמות שלי גדלה עוד יותר אחרי שגיליתי שהם להקה צעירה שקיימת שלוש שנים ושאור, הסולן, יחסית חדש בלהקה. רכשתי את האי פי של Shiver ו- Shiver רכשו מעריץ חדש.

Katastrof

הלהקה השישית שעלתה להופיע היתה להקת Katastrof, להקה ותיקה מבית היוצר של אזור חיפה. לאחר המופע של Shiver היינו צריכים קצת להוריד הילוך וקיבלנו אותו בצורת דת' מלודי עוצמתי אך עם הרבה רגש.

בלי הרבה פוזות ובלי מראה המטאל הקשוח, עלו לבמה ארבעת הנגנים, לבושים בחולצות לבנות תואמות עם הסמל של Katastrof, ופתחו את ההופעה עם קטע אינסטרומנטלי עוצמתי. לקראת סוף הקטע הצטרף לבמה הרכש החדש, הזמר דניס עם חולצה תואמת וסיים את הקטע בשאגה אימתנית שסימנה את המעבר לשיר Channels. בהמשך ההופעה בוצעו עוד שירים מאלבום הבכורה כגון Imprison ו – Dead eyes don’t lie, ולקינוח קיבלנו שיר חדש.

עם כמה שהאלבום של Katastrof הוא נפלא, לראות אותם בהופעה היה פשוט רמה אחרת של הנאה. השירה הזועמת אך מלאת הרגש של דניס והנגינה המעולה והמקצועית של הלהקה פשוט סחפו אותי, הדבר המלהיב ביותר היה לצפות בנגינה של הגיטיסט המוביל איגור, שלראות את האצבעות שלו בעבודה זה כמו לראות קוסם עושה קסמים.



מאז ההופעה, לאחר שראיתי את הרגש וההשקעה של הלהקה, האלבום של Katastrof נשמע לי הרבה יותר עוצמתי ומרגש, כי לפעמים צריך לפגוש את היוצרים כדי להבין את עומק היצירה.

Ferium

הפסטיבל נכנס לשעתו החמישית כאשר Ferium עלו לבמה. עשה רושם שהשעה המאוחרת לא הרשימה אותם והם ביצעו כיוון כלים וסאונד ארוך ורציני, אחרי ההופעה הבנתי שהיה שווה לחכות. בסיום התהליך התחיל הקהל להתאסף בקדמת הבמה בכמות שלא נראתה באף אחת מההופעות בפסטיבל. דבר אחד היה ברור, Ferium היא השיא של היום והקהל רוצה לקחת חלק ממנו.

במשך כל ההופעה הלהקה נתנה שואו מטורף שכלל הד בנגינג לא פוסק של הגיטריסטים אלרם וגיא ושל הבסיסט יוני, צרחות מהגיהנום של טירן ותיפוף אכזרי ומדוייק של רון. בנוסף, התאורה האדומה הוסיפה להרגשה של להקה שיצאה מהשאול כדי לגרום לנו לטירוף, והקהל בהחלט נסחף לתוך הטירוף. שיתוף הפעולה של הקהל עם הלהקה, הפוגו, ההד בנגינג, הצעקות ומחיאות הכפיים היו שש רמות מעל כל מה שראיתי בשאר ההופעות.

פריום היא בהחלט הלהקה הגדולה ביותר שהופיעה בפסטיבל. היא היתה גדולה למועדון הקטן ולקהל המצומצם, ומקומה הוא בפסטיבלים גדולים לצד להקות ברמה בינלאומית. ובכל זאת הם נתנו את הנשמה בהופעה. ראו שהם אוהבים את הוונדרבר ושכאן זה הבית שלהם.

Azazel

הלהקה שסגרה את הערב הייתה להקת הבלאק מטאל הותיקה Azazel. וכשאני אומר ותיקה אני מתכוון שזה מה ששמעו העברים כשהם הרגו את העמלקים. כזאת ותיקה.

הלהקה עלתה לבמה בהרכב חסר לאחר שהגיטריסט לירן עזב את הלהקה, מה שלא גרע מאיכות ההופעה של Azazel. אסף שהיה צריך לשמש כזמר וכשני גיטריסטים נתן הופעה מעולה והראה מקצוענות רבה על הבמה.

כבר בשיר הראשון התחילו תקלות רבות בציוד הסאונד, דבר שגרם לעיכוב רב. למרבה הפלא דווקא הצעירים, שלא היו בתקופת Azazel, הראו התרגשות רבה לקראת ההופעה, ומצד שני דווקא הותיקים נשברו ובזמן סידורי הסאונד לא מעט אנשים פשוט חתכו מההופעה.

לאחר העיכוב הארוך התחילה ההופעה. הסטליסט של Azazel כלל שירים מכל התקופות אשר נעו בין בלאק מלודי לבלאק/דת' מטאל. בהופעה נוגנו שירים מהאי פי Altar of Sand, שירים מאלבום הבכורה Ride through the Horizon, שירים חדשים וכמובן הקאבר המיתולוגי לשיר Emerald של Thin Lizzy.

גם אחרי 20 שנה נראה של Azazel עדיין יש את זה. ההופעה היתה מאוד אנרגטית והלהקה הראתה מקצוענות על הבמה ונינוחות רבה.



אני מניח שתחשבו שאני פסיכי כשתקראו את המשפט הבא, אבל הדברים שהכי הפריעו לי בהופעה היו הסאונד האיכותי והחיוך על פניו של אסף, לא שאני בא ללמד את Azazel איך עושים בלאק (הם עשו זאת עוד כשהייתי בשא"ש), אבל בלאק מטאל בא עם שואו ועם סאונד שאפשר למצוא באלבומים שלהם אך לא היו בהופעה. אחרי ששמתי את זה בצד, אני יכול לאמר, כאחד שחושב ש Ride Through the horizon הוא אחד מאלבומי הבלאק מטאל הישראלי הטובים ביותר שיש, שהיה מופע מעולה ושהתגעגתי.

בסוף הערב יצאתי מהוודרבר עייף, מפורק, צרוד ובעיקר שמח. שמח שלקחתי חלק מהיום המטורף הזה, שמח שגיליתי להקות חדשות לארסנל הלהקות שאני אוהב ושמח שלמרות שאנחנו אומת המוזיקה המזרחית, יש גם מטאל מעולה בארץ ויש קהל שבא מכל הארץ כדי לתת לו כבוד (אפילו משדרות הגיעו!!). ואחרי שפירקנו את חיפה כל שנותר הוא לברך "לשנה הבאה בחיפה הבנויה".


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::