תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Desert
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות הופעות ::

24/09/2015
משיקה את הדמעה - השקת אלבום הבכורה של אינפי
מאת: ניצן כהן
צילום: נדב דרורי

ליצור לבד זה לא קל, לכתוב, להלחין ולהפיק אלבום שלם בלי להקה מאחוריך זה אפילו די קשה. גם כשכל המכשולים האלה כבר מאחורייך, דברים לא הולכים ונהיים קלים יותר. הילדה הקטנה מהקיבוץ שהפכה את עצמה לשם דבר, למה שהיא היום, לא מוכנה לוותר על שום צעד שהגדולים עושים בדרך, אפילו כשהדרך קצת הפוכה. במצב כזה, אף אחד לא הופתע שאותה ילדה קטנה מהקיבוץ לא ויתרה על הופעת השקה כמו שצריך, עם חימום איכותי ובמועדון שכנראה הכי מתאים להופעות מהסוג הזה- תיאטרון "תמונע" בתל אביב. והקהל? הקהל כולו אתה.

Shiran

שירן הלהקה ושירן הזמרת אולי הופיעו באותו הערב רק בפעם השנייה מאז שקמו, אבל זה ממש לא מפריע להם לעשות מה שהם רוצים על הבמה ולשלוט בה כאילו הם מופיעים כבר שנים. ההופעה התחילה בשעה 22:00 (טוב, כמעט), דיוק מפתיע ולא מובן מאליו בכלל במטאל הישראלי. זה היה יכול להיות נהדר אילו רק כל האנשים שעמדו בתור בחוץ היו נכנסים כשההופעה התחילה. לפי הקופות והפייסבוק, בתוך לא יותר מרבע שעה לאחר פתיחת הדלתות כל הכרטיסים נמכרו וזאת לראשונה מזה שנים.

בלי להתרגש אפילו מהמעמד, שירן ניגנו את "Warm Winter Day", השיר על שמו נקרא הEP שלהם. ופירקו את הבמה לחלוטין. אין ספק שהשילוב הנדיר בין האיכות המוזיקלית של Ferium, לא רק כבודדים אלא כקבוצה שעובדת יחד, עם הקול האדיר של שירן יוצר אירוע שהוא מעבר לטוב, אלא ממש כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. הנוכחות של שירן על הבמה כובשת, מרעידה ומקפיצה והקהל קופץ. הם המשיכו עם השיר "The Child" שהפך, לפחות בשבילי, למעין המנון של הלהקה. הקהל הוזמן להישבר, למען האמת הוא נשבר כבר מזמן. הבחירות המוזיקליות של שירן אביהו יחד עם הלחימה חסרת הפשרות בנגינה יוצר סגנון מוזיקלי שאני לא נתקלת בו לעיתים קרובות, ובטח לא בעצימות כזאת, מעין גרוב מטאל מלודי איכותי ומרשים שיכול לגעת בכל מי שרק מקשיב.

הלהקה, שהופיעה בפעם הראשונה לפני קצת יותר מחודש בחיפה, הוכיחה פעם נוספת שהם נמצאים כאן כדי להישאר. שום כוח לא יזיז את החיות האלה מהבמה, וטוב שכך. הם ירדו לאחר שישה שירים בלבד והשאירו את הקהל עם טעם של עוד. אין ספק שמדובר באחת הלהקות המבטיחות במטאל הישראלי ואני בטוחה שעוד נראה אותם מגיעים רחוק, לא רק בארץ.




Infy Snow

אינפי עלתה לבמה לפני השעה 23:00, פחות משעה וחצי אחרי פתיחת הדלתות, בדיוק שלא מתאים בכלל להופעות בארץ. אין ספק שמדובר בשאיפה של האמנים לכבד את הזמן של הקהל, וזה לחלוטין ראוי להערכה. הנגנים פתחו באותו האינטרו המרשים שפותח גם את האלבום, ונשמע מרשים הרבה יותר על הבמה. את הבמה עיטרו תמונת הקאבר של האלבום, שהופכת בצעדי ענק להיות מזוהה עם הזמרת, ומצבה עליה נחקקו המילים Adi Berman R.I.P 1991 – 2014 בניסיון להודיע לקהל ללא ספק - עדי ברמן מתה, אינפי סנואו נולדה.

הקהל שמילא את המקום צרח כאילו מדובר בהופעה לה חיכו שנים, ואולי זה נכון, כשאינפי ירדה במדרגות עם השיר הפותח את האלבום- "Mindfuck". ככה התחילה ההופעה, ככה הופעה צריכה להתחיל. הרבה אפשר להגיד על אינפי, לטובה ולרעה, אבל שני דברים אין ספק שהבחורה יודעת לעשות, ולעשות טוב- יח"צ, ולשיר. לגבי הראשון אפשר להיות בטוחים מעצם העובדה שה"תמונע", מקום לא קטן בכלל, היה מלא עד לאפס מקום. ולגבי השני, טוב, אי אפשר לטעות. מזמרת טובה שהייתה מופיעה עד היום על במות של אחרים, הבחורה הפכה לפצצה ווקאלית וחיית במה, והקהל הריע בהתאם, כמו שהגיע לה. לצערי הרב, לסאונד המצוין שבדרך כלל מגיע עם הכותרת "תמונע" נכנסו תקלות קטנות ומעצבנות שכמעט הצליחו להפריע להופעה. עם זאת, נראה ששום דבר לא יכול היה לקלקל את הביצוע הנהדר של אינפי יחד עם הנגנים הנהדרים שליוו אותה.

לאחר הפתיחה המפציצה, הצטרפה החלילנית המצוינת מרתה מק'קייב דיין לשיר "The Flower Collector". מדובר בשיר מקסים שהוסיף לכל היצירה הזאת נופך אפי. שוב, לצערי, פידבקים איומים מהמיקרופון הפריעו למרתה לנגן קרוב ולכולנו לשמוע את יצירת החליל הנהדרת שלה. לטובת השיר הבא, "To Your Loneliness" קיבלה אינפי את יוחאי דוידוף, שלאחרונה מוצא את עצמו על במות רבות, גדולות ומכובדות. חדי ההבחנה זיהו שבזימונו לבמה ניגן אחד הגיטריסטים את הריף הפותח את השיר "The Trooper" כמחווה לימי העבר שלו כסולן ומנהיג להקת Prowlers. בלדת המטאל הזאת שביצעו יחד כדואט היא יצירה נהדרת וקורעת לבבות. בערך בשלב הזה, גם הנגנים הצליחו להשתחרר, ליהנות ולתפוס את ההופעה הזאת יותר ככיף מאשר כעבודה.

עבור זמרים רבים התקשורת עם הקהל היא בשיחה ארוכה וחסרת משמעות על הסיפורים שמאחורי השירים, בקפיצה אליהם או בעוד מיליון ואחד דרכים שעובדות, לרוב הזמרים. בשביל אינפי, כל התקשורת לה הייתה זקוקה היא בחיוך, במבט, ובעיקר בקול נוגע וחודר. זה עבד לה יותר מאשר לכל אחד אחר. את השיר "Love Song" שכתבה יחד עם עומרי להב, הקדישה לדניאל, בן זוגה, שעומר מאחוריה ומלווה אותה בכל צעד שהיא עושה. מדובר בשיר מרגש, מיוחד, וברגע שיא של ההופעה הזאת. יש בשיר הזה תקווה שאולי לא מאפיינת את שאר האלבום, ואין ספק שאינפי שומרת אותו קרוב ללב. היא לא ניסתה בכוח לצאת החוצה או להנגיש אותו לקהל, היא לא ניסתה להזמין אף אחד פנימה, ושמרה את הגישה הזאת גם לשיר "Goddess Machine". למרות הקצב והגיטרות, נראה שאת שני השירים האלו שרה לעצמה ולדניאל. במקרים מסוימים, הגישה הזאת יכולה להיות הרסנית. אבל כאן, אין יותר מרגש וסוחף ממה שקרה על הבמה באותו הזמן. הקהל שלא הוזמן למסיבה הפרטית הזאת, נדחף בכוח וסירב לתת לאנרגיה העוצמתית על הבמה לדעוך אפילו לרגע.



עד לשלב הזה בהופעה, בעיות הסאונד תוקנו והגובה האדיר אליו הקול שלה הגיע לא צרם אלא נגע בדיוק בנקודות הנכונות. אין איך לברוח או להתחמק, לבחורה הזאת יש קול, יש נוכחות ויש מקום על הבמה. מה שחסר או לא בא בקלות, היא פשוט ניגשת ולוקחת, ושאף אחד לא יעז להפריע לה. הסולואים שניגן עומרי להב, שהיה שותף מלא בהלחנת ובהפקת האלבום, היו מלאי רגש והבנה אמתית, כזאת שאין ספק בנכונותה או בנאמנותה למקור.

עכשיו, כשהכול אמתי, נכון ומבוסס, הגיע הזמן לשלוף את התותחים הכבדים. אינפי הזמינה אל הבמה את השד והחיה, יותם "Defiler" אבני, שאמנם נראה רחוק מהעולם הזה אבל למעשה לא מתנגד לתת גם בו דריסת רגל משמעותית וללוות את כל הזמרות הצעירות, לטובת השיר "Nightmares" אותו הקליט יחד אתה גם באלבום המקורי. בלי ספק, מדובר בביצוע הטוב ביותר שהיה בהופעה הזאת. אני אולי משוחדת מהאהבה שלי לשיתופי הפעולה בין גראולרים עצבניים לזמרות עדינות ונקיות, אבל השניים פשוט עשו את זה ועשו את זה בענק. השילוב הזה יחד עם הגיטרות העצבניות ומקצבי התופים הלא פשוטים לעיכול יצרו שיר מטאל, כמו שמטאל צריך להיות בעיני- מלודי ועצבני, יפה ומרדני, מלטף וכואב ובעיקר מקפיץ ומעודד הדבאנג.

כמובן שברגע הזה, כשהכול עובד והקהל כבר כל כך בעניין עד שבלתי אפשרי להוציא אותו, הגיע זמנה לשלוף את התותחים הכבדים. "Vanishing" היה הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, כבר לפני יותר משנה, והוא היה בעבורי הוכחה חותכת להחלטה שאינפי קיבלה על עצמה לשפר ולשנות את כל מה שלא בהכרח עובד. שיר טוב הפך לשיר גדול, ביצוע מוצלח הפך לביצוע נהדר ומרשים. הבחורה הגיעה למקום שבו היא לא יכולה להוציא מילה מהפה בלי קריאות אדירות של הקהל, ובצדק.

כדי לסיים בטעם טוב, ההדרן המובן מאליו היה השיר "Greed" שיצא עם קליפ נהדר לאחרונה, ולפי הקהל שצרח את המילים, גם תפס. אין ספק שאינפי נתנה את ליבה לאלבום, ואת הנשמה על הבמה. כשהגיע הזמן להיפרד, והיה ידוע שהפרידה לא תהיה קלה, אינפי ניפצה על הבמה גיטרה כמו כל כוכב רוק בטוח במעמדו.

יתכן שהחיסרון היחיד של אינפי, אל מול כל היתרונות שהציגה הערב, הוא העובדה שהיא מופיעה בפני עצמה ולא כחלק מלהקה. אין ספק שהיא הייתה המרכז הערב, וגם אין ספק שהנגנים שהופיעו אתה נתנו הכול בשביל שתצליח, אבל הדינמיקה הקבוצתית שלהם לא הייתה מספקת בכלל. מדובר בזמרת עם נגנים ולא בלהקה, ובעולם כמו שלנו, זה חסר. למזלה, אחרי צאת האלבום היא הבטיחה למצוא את הלהקה שתנגן אותו יחד אתה ואין ספק שיחד הכול יעבוד. מעבר לכך, מדובר, ללא ספק, בהופעה אדירה. מדהים לראות מה במה עושה לבנאדם. יותר מזה, מדהים לראות איך בחורה שתמיד הייתה זמרת טובה, אותה אחת שעד הערב לפני פרסמה בפייסבוק עד כמה היא חוששת ומתרגשת מהמעמד, מופיעה על במה כאילו שם נולדה ושם תיהיה לנצח.



העובדה שהקהל הישראלי, זה שלרוב לא מוציא את עצמו מהבית, הגיע ללא יוצא מן הכלל לחלוק כבוד לזמרת שהקדישה את כל כולה כדי להצליח, מספיקה בשביל להוכיח עד כמה מגיע לה. יותר מכך, עצם זה שלא רק ניסתה אלא ממש הצליחה להראות את עצמה ולתת את כולה על הבמה. מעבר להופעת השקה לאלבום, הייתה זאת הופעת השקה לאינפי- הבחורה הצעירה שקיבלה לפני מספר שנים החלטה, היא תהיה זמרת מצליחה. אחרי מאמץ היא הצליחה והגיעה לכאן כדי להראות לנו את התוצאה. מכאן, השמיים הם הגבול ואינפי מבטיחה לכבוש גם אותם והרבה הרבה מעבר.


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream

Beyond The Black – Heart of the Hurricane

Anaal Nathrakh – A New Kind of Horror

Behemoth – I Loved You at Your Darkest

Deicide - Overtures of Blasphemy
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב

כתבה:
הוואקן הראשון שלי

ראיון:
האיש בשחור - ראיון עם Sakis Tolis סולן להקת Rotting Christ

סקירת הופעה:
הרעידו את הסכך: סקירת הופעת The Three Tremors בישראל

סקירת הופעה:
הקיץ של אוזי - סקירת הופעתן של Salvation, Ozzy Zoltak וFatum Aeternum בגגרין

כתבה:
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[18/11/2018]
Ne Obliviscaris בישראל
[29/11] השקט שאחרי הSandstorm
[29/11] פסטישרץ 10
[03/12] Bruce Dickinson במופע ספוקן וורד
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[20/12] Paradise Lost בישראל
[09/01] Arcturus בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::