31/10/2015
מאוחדים באקוסטית - סקירת הופעתה של Maiden United בלבונטין
מאת: ניצן כהן
צילום: טל צבר

הדבר הראשון שצריך להגיד על Maiden United, הוא שהם מקסימים. למי שלא שמע על ההרכב אגיד במילה, מדובר ב-5 חבר'ה מוכשרים בטירוף שעושים קסמים על הבמה. כל אחד מהם בפני עצמו הוא מוזיקאי מרשים- Thijs Schrijnemakers על הפסנתר, Stef Broks על התופים, Joey Bruers בבאס, Ruud jolie מWithin Temptation על הגיטרה האקוסטית, וDamian Wilson, זמר הענק מThreshold מקדימה. יחד, הם יוצרים גרסאות כיסוי אקוסטיות ללהקת העל Iron Maiden. חצי הפסקה הזאת היא ללא ספק ההמעטה הגדולה ביותר שאפשר לעשות להרכב המדהים הזה. חייבת להודות, הייתי משוחדת. אחד הדברים היחידים שאני אוהבת יותר בעולם המטאל מ Iron Maiden, הוא גרסאות כיסוי אקוסטיות. למרות זאת, לא שמעתי על Maiden United עד להופעה.

אני משוכנעת שרבים מכם שקוראים את הסקירה לא היו בהופעה כי לא רצו לשלם סכום מגוחך (עלות של להקה מחו"ל...) על הופעת מחווה. אבל יותר מכך, אני לחלוטין משוכנעת שכל מי שהגיע שמח על כך, ושחובבי מיידן בין הקוראים שימשיכו לפסקאות הבאות (ומשם, מתבקש, לעמוד היוטיוב הקרוב כדי להבין על מה כל המהומה) יתאכזבו שלא היו.

כראוי להופעות חו"ל בסצנת המטאל הישראלי לאחרונה, הערב התחיל בטעם רע. למרות הציון המפורש שהופיע במקומות המעטים בהם היה פרסום להופעה, על כך שפתיחת הדלתות תהיה ב20:00, הדלתות נפתחו רק אחרי 21:00 וההופעה התחילה יותר משעה לאחר מכן. הקהל הרב שהגיע הפתיע, כנראה, כל אחד בקהל הרב שהגיע. למרות העיכובים בכניסה וחוסר הנעימות, האווירה בקהל הייתה נינוחה ואפילו מאוד כשיצאו לקהל Ruud Jolie הגיטריסט, והסולן Demian Wilson. אחרי סיבוב נוכחות ואהבה מהקהל, הם עלו יחד עם שאר חברי ההרכב ופתחו את הערב הנהדר הזה בשיר "Strange World".

כמו שציפינו מהופעת מטאל בלבונטין 7, או למען האמת, כמעט בכל מקום היום, הסאונד בשיר הראשון היה מזעזע. התופים העפילו על מה שנשמע מרחוק כמו נגינת גיטרה אקוסטית נהדרת. הם כמעט ולא הצליחו לפנות מקום לWilson, אבל בהתחשב ביכולות הווקאליות שלו ובאחיזת הבמה, אף אחד לא צריך לפנות לבחור מקום – הוא פשוט לוקח אותו. גם בעיות הסאונד האלו הסתדרו במהירות, כשאת הגיטרה האקוסטית החליפו צלילי הפסנתר. השיר השני שניגנו היה "Futureal" מהאלבום הידוע-לשמצה של מיידן, "Virtual XI". אמנם לא מדובר בדבר שקשה במיוחד לעשות, אבל הביצוע של החבורה לשיר הזה היה ללא ספק כמה רמות מעל לביצוע המקורי.

בין השירים, תיבל Wilson את ההופעה בקטעי קישור שגרמו לקהל לצחוק כאילו מדובר במופע סטנד-אפ ולא בערב אקוסטי "רגוע". הוא התפעל מכך שאנחנו אומה מבינה, כזאת שבה יודעים מה הוא רוצה גם כשמנסה להסביר דברים בצורתו הטבעית – כבריטי שיכור. כדי להוכיח את היכולת הזאת של האומה הישראלית, הוא ביקש מאתנו להתפצל ולפנות שביל בין שני חדרי האולם, "כדי שיוכל לראות את כולם". כולם כמובן הבינו למה הייתה הכוונה כשצעק לקהל "אווו" וביקש לחזור אחריו. העזרה היחידה מלבד הקהל שקיבל לביצוע הייתה גיטרה אקוסטית שקטה, מה שהפך אותו לאחד הביצועים הטובים והמרגשים ביותר ששמעתי ל"להיט" של מיידן, "The Trooper". אף אחד בקהל לא נשאר שקט.

בהמשך קטעי הקישור המקסימים שלו, אמר Wilson את המשפט הכל כך נכון- "רוב האנשים מאמינים שללהקות האבי מטאל אין פסנתר. האמת היא, שלרובן פשוט אין את האומץ להראות אותו". כשאמר את המילים האלה, ליוותה אותו פתיחת פסנתר מקסימה לא פחות של אחד השירים האהובים עלי באופן אישי- "2 Minutes To Midnight". העיבודים הנהדרים שביצעו לקלאסיקות האלו פותחים עולם חדש לחובבי מיידן. גם השמרנים ביותר בקהל לא יכלו להישאר אדישים לקסם שהיה על הבמה. "Remember Tomorrow" נפתח כמו שצריך בבאס עוצמתי, אליו הצטרפו התופים והגיטרה בעדינות כדי לתת את המקום הראוי לקלידים המופלאים. את "The Evil That Man Do" הצליחו להפוך למה שהוא באמת, בלדה מרגשת עד דמעות. ולמקרה שכל אלו לא הספיקו, את "Revelations" פתח Wilson באקפלה חודרת לעצמות ומרגשת בטירוף.

מי שלא שמע את הדברים הנפלאים שUnited עושים, היה כועס על הרעיון לפתוח את "Children Of The Damned" בבאס ולנגן אותו לאט ובעדינות אפילו יותר מהמקור. למען האמת, לא חשבתי לרגע שאחד מהשיר האיטיים ביותר של מיידן יכול להיות איטי יותר, ובטח שלא להישמע טוב ככה. אבל Wilson הדגים לקהל שיש בו את כל היכולות הנחוצות מזמר טוב, וברמה גבוהה יותר מכל מה שאפשר לצפות. מעבר לקול הנהדר והיכולת המדהימה שלו לעמוד בענק בצעקות שקאברים למיידן דורשים, הוא כובש את הקהל בעמידה שלו על הבמה ובתקשורת שלו עם כל אחד שמביט בו. זה כישרון אמתי.

למרות שהראייה של Wilson לא טובה, וזה מונע ממנו לטוס, זה לחלוטין לא מנע ממנו לקחת את החוויה האישית והחזקה כל כך של ברוס דיקנסון למקום לגמרי שלו. הביצוע לקלאסיקה "Aces High" היה אישי ופרטי שלהם, ועם זאת הם הצליחו לשמור על הקסם של השיר הנהדר הזה. עוד יותר מפתיעה מכל אלו, הייתה ההתלהבות של הקהל והאהבה שהם החזירו לבמה. בזכות ההתמסרות המלאה שלהם, מה שהיה אמור להיות ערב עדין, קליל ואקוסטי הפך לעוצמתי יותר ויותר מרגע לרגע.

לקראת הסוף, דברים הפכו למוזרים. מסיפורים על חוויותיהם בבתי בושת עברו לשירה מרגשת על בית זונות מפורסם, שנמצא כמובן ב"22 Acacia Avenue". לאחר מכן ביצעו שיר עצוב, מרגש, כואב, איטי ומלא נשמה – "Die With Your Boots On", בביצוע שחובה לשמוע. וכמובן, חשוב לסיים באווירה טובה. כדי להפוך את הסוף לשמח ואופטימי, הגיטרה האקוסטית פתחה ביצוע מושלם לשיר הנהדר "Wasted Years" והשאירה את כולם עם טעם נפלא בפה.

Maiden United הצליחו לקחת, לנקות ולהגביר לווליום קריטי את הדבר הנפלא ביותר בIron Maiden, ותסלחו לי על הקיטשיות, את הלב שלהם. היה ברור שכל חברי הלהקה אוהבים את מיידן ורוצים לחלוק להם כבוד ולהדגיש את המלודיות והמילים הנהדרות שלהקת העל הזאת יוצרת בלי סוף. הם מצליחים, ובענק. קשה לי להאשים את מי שלא הגיע, כי שוב, מי רוצה לשלם כל כך הרבה על הופעת מחווה? אבל זו לא הייתה הופעת מחווה רגילה. זה אירוע, אירוע שבעיני כל מעריץ של מיידן חייב לחוות לפחות פעם אחת. ולכל מי שלא הגיע, האמת? פספסתם.

רשימת השירים:
1. Strange world
2. Futureal
3. The Trooper
4. 2 Minutes To Midnight
5. Charlotte The Harlot
6. Remember Tomorrow
7. The Evil That Man Do
8. Revelations
9. Children Of The Damned
10. Aces High
11. 22 Acacia Avenue
12. Die With Your Boots On
13. Wasted Years


לגלריית התמונות המלאה