13/11/2015
סלסה במפעל הפחד - ביקורת הופעתה של Fear Factory בישראל
מאת: אייל ויינברגר
צילום: מיכאל קייקוב

כמה פעמים יצא לכם לשמוע אלבום קלאסיקה שיצא עוד כשהייתם זאטוטים או אפילו לא קיימים והתבאסתם שלא הייתם בתקופה ההיא? שפיספסתם את סיבוב ההופעות של אותו אלבום? שחלק מהשירים המעולים באלבום כבר יצאו מפלייליסט ההופעות ואף פעם לא ייצא לכם לשמוע אותם בלייב? האלבום Demanufacture הוא אחד מאותן קלאסיקות אשר חוגג השנה 20 שנה להולדתו. לכבוד האירוע להקת Fear Factory החליטה לצאת לסיבוב הופעות שבו יבוצע כל האלבום, מגניב ממש! מה שיותר מגניב הוא שבסיבוב הזה הם החליטו לעבור בארץ ישראל ולתת לנו את כל Demanufacture פה על במה בתל אביב. לא סתם מגניב, פשוט אדיר!

את פיר פקטורי הביאה חברת ההפקות Progstage, ההופעה הזאת סבלה ממספר בעיות, הרידינג הפך להיות מועדון המוסד שהפך להיות ההוואנה, מועדון סלסה שנתן לנו הקצאה של שעתיים להופעה, ומה שבאמת כאב לי היה ביטול הופעת החימום של Matricide הישראלית אז הסתפקתי בלשמוע אותם בדרך ברכב. אחלה של ביצוע הם נתנו למרות שהיה חסר קצת בס (הרמקולים שלי מאחור לא עובדים) ובזמן חיפוש חנייה בתל אביב קיבלתי סטליסט שלם כולל חזרה על מספר שירים.

אחרי שהצלחתי לחנות על מדרכה ברחוב צדדי ואפל שכולו אדום לבן ועם עשרות שלטים מאיימים שאם אני אחנה שם אז האוטו ייגרר, יפורק או סתם יהפוך להיות בית לאיזה הומלס, נכנסתי למועדון ההוואנה. עוד לא הייתי במועדון ההוואנה ולכן הייתי סקפטי לגבי התאמתו של מועדון סלסה להופעת מטאל, אבל מהר מאוד נרגעתי, המועדון התאים מאוד פרט לצוות המועדון שלא הבין מה נפל עליהם והעמודים בצורת עצי קוקוס. הכל הלך חלק והיה מאוד מקצועי, הסאונד של התופים והגיטרות היה מאוד חד וברור, האפקטים האלקטרונים נשמעו נפלא ולאורך כל ההופעה לא היתה אף בעיה.

הגיעה השעה 21:00, המועדון התמלא עד אפס מקום בכ- 700 מטאליסטים שבאו להשתתף באירוע היסטורי, הסאונדצ'ק האחרון מתבצע ובסביבות 21:15 האורות כבו והלהקה עלתה לבמה כשברקע מושמע קטע מהסרט Captain Power: The Beginning (חיפשתי באינטרנט, שלא תחשבו שאני איזה מומחה לסרטי מדע בדיוני) והקהל באקסטזה, העידוד מתחדש עם כל כניסה של חבר להקה לבמה, זה באמת קורה, פיר פקטורי פה!

הלהקה התמקמה על הבמה, הסולן ברטון במרכז הבמה, מימינו הבסיסט טוני שהצטרף לאחרונה לפיר פקטורי, משמאלו הגיטריסט דינו עם גיטרה שעליה התנוססה עטיפת האלבום Demanufacture ומאחור המתופף מייק שעל כל תוף בס גם התנוססה עטיפת האלבום. הלמות התופים החלו כשברקע צליל מתכתי ובעקבותיהם נכנסו הגיטרה והבס המבשרים את תחילת השיר Demanufacture. ההופעה תפסה תאוצה עם Bias Self Resistor ו- Zero Signal והקהל העלה הילוך והתחיל להתפרע. גם הלהקה היתה מאוד אנרגטית, דינו וטוני זזו כל הזמן והחליפו ביניהם מקומות וברטון קפץ,זז והשתולל בלי מנוחה לאורך כל ההופעה, כנראה ש-40 זה העשרים החדש.

השיר הרביעי הגיע, הלהקה עוצרת למנוחה קצרה והקהל מריע בהתלהבות, הוא יודע מה השיר הבא, שלוש מכות מצילתיים וכל הקהל צועק Huh!! ביחד עם ברטון, השיר Replica התחיל! הלהיט שכל מטאליסט בשנות ה-90 מגדול ועד קטן שגדל זוכר מ-MTV. הקהל משתולל ושר עם הלהקה, 20 שנה חיכינו לזה, לשיר בתל אביב "I Don’t Want To Live That Way!".

לאחר השיר New Breed קיבלנו מנוחה זמנית מהטירוף עם Dog Day Sunrise, הקאבר האגדי שבוצע במקור על ידי להקת Head of David. אומנם הטירוף ירד אך האנרגיות נשארו והקהל שר באקסטזה ומחא כפיים בקצב השיר. הרגיעה לא החזיקה מעמד וההופעה העלתה שוב הילוך עם ביצוע נפלא של השירים Body Hammer, Flashpoint, H-k ו-Pisschrist והקהל חזר להתפרע ולדרוס כל מי שבטעות מצא את דרכו קרוב לאזור הפוגו. החלק הראשון של ההופעה התקרב לסופו עם השיר האחרון מהאלבום A Therapy For Pain, עוד שיר שקט ואיטי אך מלא עוצמה שבסופו ירדו פיר פקטורי מהבמה ולקחו מנוחה של כ- 5 דקות לפני העלייה מחדש. לשמוע את האלבום Demanufacture מתחילתו ועד סופו כולל שירים שלא נמצאים בדרך כלל בפלייליסט של פיר פקטורי היה פשוט חוויה ענקית, כל שיר הוא יצירת מופת.

הלהקה חזרה בשנית לבמה (דינו עם גיטרה ללא עטיפת האלבום) ולאחר צעקת Fuck Yeah של ברטון (צעקה שתחזור עוד הרבה בהמשך) בוצעו ברצף השירים הקלאסיים Shock ו- Edgecrusher מאלבומם השלישי Obselete והקהל חזר לטירוף שהיה לפני ההפסקה ואף יותר, הפעם מעגל הפוגו גדל למימדים שהיה ממש קשה להתחמק ממנו גם בצידי הבמה (להתחמק? למה להתחמק?).

התור של החומר החדש הגיע עם ביצוע של השירים Soul Hacker, Dielectric ו- Regenerate מהאלבום Genexus שיצא השנה. לאחר הראיון עם דינו כשבוע לפני ההופעה היה ברור שחלק נכבד מהחלק השני של ההופעה יוקדש לאלבום הזה. הביצוע היה מעולה, האנרגיות של הלהקה גברו והקהל קיבל בהתלהבות את השירים החדשים. לאחר טעימה מהחומר החדש, הגיעו מילות תודה של ברטון לקהל, למועדון ההוואנה ובמיוחד לפטריק מ- Progstage וההופעה נסגרה עם השיר האדיר Martyr שנלקח מהאלבום הראשון Soul of the Machine והשאיר אותנו עם טעם לעוד. עוד הרבה.

לאורך כל ההופעה השירה הנקייה של ברטון לא היתה במיטבה והזיופים די בלטו על אף האפקטים, מצד שני הצרחות שלו היו מאוד מרשימות ומדויקות. לא עשה רושם שהבעיה הזו הורידה ואפילו במעט מהחוויה של הקהל המשולהב.

סיכום: תוך רבע שעה מסיום ההופעה, כשבתוך המועדון נשארו אני ועוד שאריות מהקהל, המקום נוקה, סודר והיה מוכן לקבלת קהל ללילה של סלסה. כל העדויות לאירוע ההיסטורי שקרה במועדון נעלמו, הרגיש כאילו המראה של 700 מעריצים שמשתוללים ומרעידים את המקום לצלילי אחת הלהקות הטובות בעולם היה רק חלום מתוק. אם זה לא היה אמיתי אז אל תעירו אותי. תודה.

לגלריית התמונות המלאה