Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Dusturbed
Disturbed
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

05/12/2015
השבדים לוקחים את גאגרין לחלל - ביקורת הופעתן של Marduk ו Tribulation במועדון הגאגרין
מאת: רועי דגני
צילום: אייל פאר

Marduk (מַרְדוּךְ) הוא במקור שמו של אל מהמיתולוגיה הבבלית, על שמו נקראת אחת מלהקות הבלאק מטאל השוודיות הנודעות ביותר בעולם, שסייעו להתעצבותו של הסגנון כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. על אף מקורו המיתולוגי של שם הלהקה – התמה שמובילה את ההרכב היא הילולת השטן, קריאת תיגר על הנצרות והאדרת הרוע עלי אדמות. להקות בלאק מטאל לא מעטות פקדו את ישראל במרוצת השנים, אך עבור Marduk הייתה זו הפעם הראשונה. כשחקנית חיזוק, הצטרפה לאירוע להקה נוספת שהיא כוח עולה בשמי המטאל הקיצוני כיום, גם היא משוודיה – Tribulation, שמסתמנת בתור להקה שעתידה להפוך לאחד השמות הרציניים בתחום בעתיד הקרוב. שתי אלו יחד אמנם הבטיחו ערב על טהרתו של מטאל מרושע ואפל, ולמרות זאת ההופעה, שהייתה במקור אמורה להתקיים במועדון הרידינג, לא זכתה להיענות נרחבת מצד רוכשי כרטיסים בתחילה. או אז, לאחר העברתו של האירוע למועדון הגגארין הצנוע יותר, חלה התעוררות משמעותית – וזו הפכה תוך תקופה קצרה ל-sold out שהוכרז מספר ימים לפני המופע. על החימום הופקדו שתי להקות ותיקות מגווני המטאל הקיצוני של התוצרת המקומית – Spawn of Evil ו-Arallu. המגבלה העיקרית בה התאפיין הערב המדובר הוא האיסור אותו הטיל המועדון על מעגלי פוגו בשל תקרית מצערת שארעה בו זמן מה קודם לכן, אך לא היה בכך בכדי לפגום בהתרגשותם של מאות לובשי השחורים שנצפו במקום.

עבור חברי להקת הדת' מטאל Spawn of Evil, ספוט להקת החימום בהופעה של אגדת הבלאק מטאל Marduk נראה כמעין חלום ישן, בעיקר של מוטי רוקח, סולן הלהקה – וההתרגשות מהמעמד ניכרה בהופעה הכאוטית שלהם שפתחה את הערב. על אף שלטעמי שתי מופעי חימום מקומיים באירוע שמתמקד בשתי להקות מתוצרת חוץ הם יותר מדי (בפרט במועדון צנוע כמו הגגארין, שאינו מקום סימפטי במיוחד לשהות ממושכת ברגעים בהם הוא הומה אדם) – היה כיף לראות הופעה נוספת של השרצים. אם לא דיי בכך, הייתה זו גם מאותן הופעות נדירות שהתקיימו בתקופת שהותו בארץ של גיטריסט הלהקה השני, מיקו הרוניאן, שמתגורר כיום בגרמניה – כך שהופעת החימום של Spawn התקיימה בהרכב מלא ונשמעה נפלא. הלהקה ניגנה בעיקר משיריה המוכרים מתוך אלבומה "Ecstatic Aggressive Behavior" שיצא בשנה שעברה, כמו "Blackout", "Fight for Balance" ו-Flames of History"", ואף פינקה ב-"Sane Man" הישן יותר, השמור לרוב לאירועים מיוחדים. השנים עשו חסד עם Spawn, מותיקות להקות המטאל בארץ שהספיקה לחרוש את הארץ שתי וערב לאורך 17 שנות קיומה. בתוך האקסטזה של ההופעה מוטי שכח כמה פעמים את האיסור שהטיל המועדון על מעגלי פוגו – ולא פעם ניסה לעודד את הקהל לפתוח בכאלה. על אף שעל פני השטח עושה רושם כי הלהקה אינה שואפת לכבוש יעדים חדשים מעבר להופעות מקומיות – הם עדיין נשמעו מצוין, עם סאונד שהצליח להחמיא להם והמון כאוס ובארבריות שמתנקזים אל תוך הדת' מטאל המגניב בפשטותו שיצרו לאורך השנים.



מי שחשקה נפשו בלצאת ולשאוף מעט אוויר טרם הופעתם של Arallu במתחם החיצוני של המועדון, הבין מהר מאוד שזהו ניסיון המועד לכישלון – בשלב זה המקום כבר החלו בהדרגה לפקוד את המקום אלו שכוח קנייתם הוליד בסופו של דבר את ה-sold out המיוחל. על כן, החלטתי גם אני לוותר על הרעיון, ולשוב על צעדיי בחזרה פנימה, שעה שחברי Arallu התכוננו להופעתם. ראשית כל, עלי להצהיר ש-Arallu מעולם לא היו כוס התה שלי, בלשון המעטה – הבסיס של בלאק מטאל המתקשט במקצבים מזרחיים אינם מתיישבים יחדיו היטב לאוזניי בניגוד מוחלט (ומתבקש) ל-Melechesh, אשר ביססו את עצמם על אלמנט דומה שעובד נפלא. Arallu, בדומה ל- Spawn, גם בעלי ותק מזהיר ויוצא דופן במיוחד בנוף המטאל הישראלי – 18 שנים מפרידים בין הדמו הראשון ששחרר מוטי "Butchered" דניאל בגפו עד להפיכתה של Arallu לאותה להקה שניצבה על במת הגגארין באיפור של צבעי הסוואה באותו ערב. מחצית משירי המופע התמקדו באלבומם החדש של הלהקה, המתקרא "Geniewar". הפעם, התפקדו Arallu במעין הרכב משודרג שכלל לראשונה מזה מספר שנים נגן נוסף רעול פנים, שהיה אחראי על הדרבוקה ועל מה שנראה כבנג'ו, שלא הצליח להשמע כלל מעבר למכסחת הדיסטורשן של ההרכב. בביצוע השיר "Fom The Desert to The Ice" מתוך האלבום החדש, עלה על הבמה בחור עטוי קפוצ'ון ורסן שהסווה את פניו ושיווה לו מראה של נינג'ה. אותו בחור, שהדגים לקהל את חבל התלייה (?) שאחז בידו, אף הצטרף למוטי בקולות, והתברר כסולן מוצלח במיוחד שמתעלה בשאגותיו על מוטי עצמו. להוציא את הבנג'ו שלא באמת נשמע ואת חוסר החיבה שלי למוזיקה של Arallu, בסך הכל ברמת השואו מה שהציגו על הבמה הצליח להעביר את הסחורה. מעבר לשירים מ-"Geniewar",ביצעו Arallu שלושה שירים משלושת אלבומיהם הקודמים, כולל "Satanic War in Jerusalem" הידוע לשמצה. הממתק המפתיע של הופעתם היה קאבר לקלאסיקה האלמותית של Sepultura, הלוא הוא השיר "Troops of Doom" – שהיה ככל הנראה הרגע הכי מהנה עבורי מכלל ההיצע של Arallu על הבמה באותו הערב.




כעת הגיע הזמן לסיבה האמיתית שלשמה נתכנסנו הערב... ובכן – לפחות לאחת מהן. עד לפני שהפציעו בשנת 2015 עם אלבומם השלישי "The Children of The Night",היה Tribulation שם אנונימי לרבים. האבולוציה המבריקה שלהם מלהקת בלאק-דת' מטאל פראית ובלתי מתפשרת אל תוך נוף מוזיקלי אווירתי ואפל עם מוטיבים שקורצים לגות' רוק והניו-ווייב של שנות השמונים הביאו אותם הישר לתודעת קהל המטאל העולמי. לאלו תוסיפו כמובן גם את חתימתם של Tribulation עם חברת התקליטים הנודעת Century Media, וסיבובי הופעות אינטנסיביים ברחבי העולם. באופן אירוני, Tribulation היא דווקא הלהקה בעלת הכי פחות ותק מכלל הלהקות שהופיעו באותו ערב, כשחבריה עוד טרם חתמו את העשור השלישי לחייהם – ובכל זאת, לאחר מעל לעשור של יצירה משותפת, הלהקה עשתה את הפריצה המשמעותית בתולדותיה. המסע שלה לקצוות תבל הביא אותה גם לישראל. כשהחל להתנגן האינטרו (המעט ארוך מדי לטעמי) שפינה את דרכו אל השיר הראשון באלבום האחרון, "Strange Gateways Beckon", אשר זכה גם לקליפ, ההתרגשות כבר החלאה לגאות. כעת הגיע הרגע לבדוק האם ההרכב שמסתמן כאחת ההבטחות החזקות של המטאל השוודי מסוגל להחיות את הקסם שבאלבומיו גם על הבמה. מהרגע בו הריפים הדוהרים של השיר בקעו מבין המגברים - כבר לא נותר מקום לספק. חברי Tribulation כבר אותתו מראש שהם בדרך לגנוב את ההצגה, עם הופעה שהציגה שילוב של גישת רוק'נ'רול פרועה, חוויה רוחנית עוצרת נשימה, הוויה גותית שבאה לידי ביטוי בין השאר באיפור שעטו על פניהם, ואיך לא - מנה גדושה של דרייב מטאלי בועט. על אף של-Tribulation אין ארסנל אלבומים עשיר כמו זה של עמיתתה לאירוע, מעבר לשירים המוצלחים ביותר מהאלבום האחרון - אלו דאגו להעמיד מדגם מייצג משלושת האלבומים המלאים ששחררו עד כה. כן – אפילו אלבום הבכורה, "The Horror" זכה לנציגות הולמת עם "Beyond the Horror" ו-"The Vampyre" שבוצעו בזה אחר זה בדומה לסדר הופעתם באלבום – והיוו את ארטילריית האולדסקול דת' מטאל הבלתי מתפשרת של ההופעה, שלמרבה ההפתעה השתלבה בטבעיות מפליאה לצד שירים פרוגרסיביים דוגמת "Rånda" או אווירתיים יותר כמו "The Motherhood of God". סוג ההופעות שנוטות להיחרט אצלי בזיכרון באופן המובהק ביותר הן בד"כ אלו שבהן לכל אחד מחברי הלהקה ישנה פרסונת הבמה שלו, אך בכל זאת אלו מתפקדים כיחידה הומוגנית אחת - וזהו ללא ספק אחד ממוקדי הכוח של Tribulation: Jonathan Hultén (הנשי משהו) שמציג נגינה פרועה על גיטרה והשתוללות כוללת, Adam Zaars – גיטריסט הלהקה השני שעל אף אישיותו המבוישת מחוץ לבמה - קורן מכריזמה כשהוא מנגן, ו-Johannes Andersson בעל השאגה האפלה, שמעניק את הבלאנס הראוי לשני הגיטריסטים המאגפים אותו מצדדיו, בעוד המתופף Jakob Ljungberg מנצח על המקצבים. למפגן הבמה של Tribulation ישנה חינניות שכזו שמצליחה להדיר שינה מעיני הקהל גם כשהם עסוקים בלכוון את הכלים שלהם לפני השיר הבא. גם הפעם, חרף הסטיגמות (המוצדקות) ביחס לסאונד בגגארין – Tribulation נשמעו חדים וברורים. תאטרליות מאוזנת, שלהוב הקהל מבלי לחטוא בהפעלות ברמת קייטנה, מוזיקה מושלמת במקוריותה ונגנים נפלאים שהבמה כבר הפכה לחלק בלתי נפרד מחייהם הפכו את Tribulation לאחת ההופעות החזקות ביותר של השנה (והאמינו לי שיצא לי לראות כמה). את השעה המכושפת הזו חתמו Tribulation באופוס "When the Sky Is Black With Devils", אחד משיריהם האהובים עלי ביותר. Mark my words – אם בעוד כעשור החבר'ה הללו לא יתברגו באותה שורה עם הלהקות המובילות בעולם במטאל הקיצוני, כנראה שהעולם הזה דפוק יותר משחשבתי.



ההופעה של Tribulation הייתה מוצלחת עד כדי כך שכמעט ונשתכחה ממני העובדה שההדליינרים של הערב, מפלצות הבלאק מטאלה ותיקות Marduk, היו אמורים לעלות אחריהם לבמה. יש לזכור כמובן, שמרבית הנוכחים במועדון (שכבר היה מלא עד אפס מקום) הגיעו למעשה לכבודם, כש-Tribulation היו בעיקר מעין פינוק שכזה על הדרך. בהתאם לכך, הרעש השתלט על הקהל והפטפוטים הנרגשים לצד הצעקות, השריקות והנביחות המעיקות של חסרי הסבלנות שבקהל כבר מילאו את חלל הגגארין. חוסר הסבלנות שפשט בקהל (כולל אותי) החל להתגבר נוכח העובדה שנראה כי Marduk לא מתכוונים לעלות בקרוב. מעל לחצי שעה של התמהמהות בלתי ברורה, כשרק חלק קטן ממנה הוקדש לסאונד-צ'ק מזורז (כמה זמן כבר לוקח למרוח קורפס פיינט, למען השד?). בשעה טובה, Fredrik Widigs המתופף כבר התיישב מאחורי מערכת התופים שלו והניף את אחד ממקלות התופים באופן שבישר על תחילתו של המופע. בזה אחר זה עלו כנופיית הנפילים (תכונה שבלטה אצלם במיוחד בעיקר לצד חברי Tribulation הצנומים למדי), פניהם מרוחים בתערובת השחור והלבן המסורתית - כשבואו של Mortuus הסולן בישר על תחילתו של שיר הנושא מאלבומם האחרון, Frontschwein. בין השירים היו רגעי אתנחתא מיותרים במיוחד, תוך כדי ששרי המלחמה השטניים עומדים נוח ומוכנים לקראת המתקפה הבאה בכל פעם מחדש, מה שבהמשך הפך לאלמנט מעט לעוס. בסך הכל, ההופעה של Marduk מתחילתה עד סופה הייתה פחות או יותר לפי הספר, הסאונד הוסיף להשמע מאוזן וברור יחסית (עד כמה שניתן כשזה מגיע ללהקה כמו Marduk – שהמוזיקה שלה כוללת בעיקר התחרעות רבתי על הגיטרה והתופים). חרף השעה המאוחרת, Marduk פינקו בהופעה מלאה, שכללה גם הדרן נוסף בו צמד השירים ההמנוניים משהו, "Panzer Division Marduk" מתוך האלבום המפורסם בעל אותו השם ו-"Baptism by Fire" שמככב אחריו גם באלבום במקור והיה השיר שחתם את ההופעה. בסך הכל, מבחינת סטליסט יש לציין לחיוב את הנכונות לגוון כמה שיותר בשירים מהרפרטואר המכובד שלהם, הכולל לא פחות מתריסר אלבומים ששחררו לאורך שנות קיומם – כשתשעה מהם זכו לנציגות במהלך ההופעה. אמנם לא בהכרח השירים המובחרים ביותר מאותם אלבומים, ולמען האמת קיוויתי מעט בסתר לבי לאיזשהו סיכוי קלוש לשירים כמו "Sulphur Souls", "On Darkened Wings" ו-"Christraping Black Metal" – אך יחד עם זאת, קשה לבוא בטענות על Marduk בגזרת הסטליסט: על אף שזה בעיקר התמקד באלבומיהם המאוחרים, הוא כלל לא פחות משלושה שירים מאלבום הדגל של הלהקה,"Panzer Division Marduk". דאג Mortuus לשלהב את הקהל שהחל מתפרע ללא שליטה. הגיטריסט ומקים הלהקה Morgan Håkansson, המכונה בפשטות Evil, תרם גם הוא להפיכתה של ההופעה למפגן פרא שטני חסר מעצורים. היה זה דווקא שותפו הותיק, הבסיסט Devo שמעט הצטנף לו בפינה הימנית של הבמה. ההיצע המוזיקלי של Marduk אמנם אינו דינאמי במיוחד כמו של Tribulation שהופיעו קודם לכן – אך הוא הספיק בהחלט בשביל לסחוט התלהבות מהמעריצים הנרגשים שצבאו על הגגארין. אם האיסור על פוגואים במהלך הערב החזיק במהלך ההופעות הקודמות – Marduk הצליחו להוציא מרבים את האגרסיות הדרושות מכדי לשכוח כמעט לחלוטין מהאיסור המדובר, ובסמוך לחזית הבמה כבר החלו בהדרגה דחיפות חוזרות ונשנות. על הרגעים החזקים ביותר בהופעה נמנו השירים "Slay the Nazarene" האלמותי, "The Black..." העתיק, "Burn My Coffin" (מתוך "Those of the Unlight" האלבום המוצלח ביותר של Marduk בעיני) וכמובן "Baptism by Fire" המפורסם. כשהגיע תורם של השירים האחרונים שאותתו לקראת סיום ההופעה, all hell broke loose – והגגארין הפך שוב בעל כורחו לזירת פוגו שבשלב הזה כבר היה מאוחר מדי מכדי לעצור. למרות הקלישאות, Marduk סיפקו את הסחורה ואף יותר מזה, ומאות המעריצים שחנקו את הגגארין והראו על התלהבות יתרה מהופעתם העידו על כך. על אף שהחומר החדש שלהם אינו מדיר שינה מעיני, ולמרות הרכב הנגנים שהשתנה לו פה ושם עם השנים, השואו המשובח שלהם נותר בעינו.



על אף ששתי להקות חימום בערב כזה היו בעיני מהלך מיותר, ולמרות ההמתנה המרובה לעלייתם של Marduk על הבמה שגררה את המופע עוד קצת אל עבר השעות הקטנות של הלילה – גם את האירוע הזה ניתן לסכם כהצלחה. הפעם היו אלה דווקא הצעירים מ-Tribulation שהיו מסמרי הערב, ועל אף ניסיון הבמה עתיר השנים של חברי Marduk – עדיין הצליחו להתעלות עליהם בכמה מונים. חרף התווית השלילית לה זכה הגגארין בקרב הקהל המקומי (ולמען האמת, קשה להאשים אותו), Marduk את Tribulation היוו הוכחה נוספת לכך שאפילו שם ניתן לקיים ערב מוצלח של מטאל אפל, וקהל האקסטרים מטאל המסורתי יותר הניף את דגלו והצביע ברגליו למרות שבמרוצת השנים היה נדמה כי הפך רדום למדי. במסלול הזה, תחייתן של הופעות הבלאק מטאל בארץ, שהחלה לנבוט עם Taake ו-Naglfar, תוסיף לפרוח (זה בכלל חוקי לעשות שימוש בפועל הזה בקונטקסט של בלאק מטאל?) ולשמר את רצף האירועים האיכותיים שפוקדים את הקהל המקומי הצנוע לאחרונה.


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::