10/12/2015
מגרשים את החושך – Orphaned Land חוגגים חנוכה ברידינג 3
מאת: ניצן כהן
צילום: מיכאל קייקוב

חג האור-פנד לנד זה כבר מזמן לא סתם הופעה, גם לא סתם הופעה חגיגית. זאת מסורת, מסורת חשובה של להקה שהצליחה מעבר לכל דמיון, ועדיין, לרגע לא שוכחת מאיפה הגיעה. מצחיק, כמעט אירוני, איך הלהקה השורשית הזאת שמתיימרת לשיר על שוויון ואחדות בין אנשים ודתות, מצליחה ליצור מיקרוקוסמוס משלה לאותה אוטופיה שהמוזיקה שלה מנסה לייצג. וככה, לפחות פעם בשנה, אוהבי הבלאק או ההאבי, הדת' או הסימפוני, הדום, הפרוג (וגם כל השאר), מתינוקות בני יומם ועד צעירים מכל הגילאים, מתאחדים בכדי לשיר שירים בשפות רבות ולספר סיפורים מהמקרא עם גיטרות חזקות.

בדייקנות מעודדת, הדלתות נפתחו על הדקה המתוכננת ו-20 דקות לאחר מכן כבר עלתה הראשונה משתי להקות החימום- Shittyct. על אף הקהל המועט בעולם שעוד לא הספיק להתמלא, הלהקה נתנה הופעה נהדרת ומלאת אנרגיות. לאט לאט להקת הפאנק-רוק-משהו הצליחה לעורר את הקהל שהגיע והתחיל למלא את האולם. מיד אחריהם עלו Canine שהפציצו כצפוי בצווחות האופייניות להם. החבורה הוותיקה קרעה את הבמה בכמה שירים מקוריים, וגם בקאבר גרובי מחריש אוזניים לקלאסיקה "Enter Sandman". הסולן החדש של החבורה, בן סעדה, שהצטרף אליהם ממש לאחרונה נתן את כולו, אין ספק שהבחור הצעיר נותן ערך רב לתערובת הצעקנית הזאת.

עד לסיום הופעות החימום המקום כבר התמלא לחלוטין, אמנם לא היה מפוצץ בסטנדרטים של להקת העל, אבל בהחלט מחמם את הלב לראות את אולם הרידינג 3 מתמלא שוב ושוב עבורם. בדיוק בזמן, קולות של גשם מילאו את האולם ויחד איתם נפתח השיר "Mabool" לשאגות הקהל. קובי פרחי, כרגיל, מצא את המוזיקה בכל סנטימטר מגופו ויחד החבורה נתנה ביצוע מטורף לפתיחת ההופעה. לOrphaned Land יש כישרון מיוחד, הם מצליחים לגרום לקהל לקפוץ ולהרים ידיים כאילו מדובר באחרונת ההופעות של אייל גולן. מחיאות הכפיים בקצב התואם המשיכו כמובן למקצב המיוחד של השיר "All Is One" שפותח את אלבומם האחרון הנושא את אותו השם, וגם צרח את המילים. אין ספק, אבל, שהאיכות, הנשמה ובעיקר הרעש שהיו על הבמה הם הרבה מעבר לנהוג בהופעות אחרות בהם הקהל מוחא כפיים בקצב.

מלבד ארבעת הנגנים בקדמת הבמה שנתנו את הנשמה ללא פשרות, נראה שהמתופף מתן שמואלי גם הוא לא היה מסוגל לשבת לרגע. הקהל צרח ועודד את החבורה, וקובי המתרגש הזמין את כולנו לחגוג את חג האור בשיר "Simple Man". למען האמת, השיר נשמע אפילו יותר טוב בזכות תקלות סאונד שהפכו את התופים והבאס למכות מחרישות אוזניים. בהמשך הקו עם שירי האלבום החדש, הציג קובי את השיר "Let The Truce Be Known". מדובר באחד השירים האהובים עליו, ולמען האמת, גם עלי. בקטעי המעבר היפיפיים השתמשה החבורה, לצערי, בקטעי הקלטה. למזלם, אלו לא הפריעו לאיכות ההופעה שהייתה מדוקדקת ומתכוננת על כל פרטיה.

את השיר "Halo Dies" בחר פרחי להקדיש לחברו שי מילשטיין שהלך לעולמו לאחרונה. קובי סיפר על שי שאהב מאוד את האלבום "Mabool" ואת השיר הזה בפרט, וביקש מהקהל לתת בראש בשבילו, וכך עשו. גם קובי לא ויתר והפליא בגראולים הישנים והטובים שהיום כבר כמעט ולא נשמעים בשירי הלהקה. אני חושבת שהשיר הזה מסמן יותר מהכול את ההתפתחות שOrphaned Land עשו לאורך השנים והמרחק אליו הגיעו, והביצוע בהחלט הוכיח את זה – ביצוע מפוצץ לשיר שאוגר בתוכו את כל נפלאות הלהקה הזאת. מדהים איך שקובי צריך רק להזמין את הקהל במחוות יד קלה, וכולם קופצים בצעקות "היי" שלא יביישו אף להקה. שירת מלאכים הכניסה אותנו אל השיר הקלאסי כל כך "The Kiss Of Babylon", והקהל המשיך בצעקות המילים כולן והוסיף גם "נהנהנה" לסיום.

כאורחי הכבוד, הזמין קובי לבמה את משפחתו של הרב גל, הרב האישי שלו. יחד עם הקהל כולו בירכו והדליקו נר חמישי של חנוכה לשירת התפילה של קובי. לאחר שמדליקים נרות, כמובן שחייבים לשיר, והבחירה היום – "באנו חושך לגרש" בגרסת מטאל. ספונטנית לחלוטין, המשיך הקהל בליווי הגיטרות לשירת "מעוז צור", הפעם ברוק כבד.

את כוכב הגלגלצ שלהם, "Brother", ניגנו קובי והגיטריסט חן בלבוס בגרסה אקוסטית מרגשת. אמנם מדובר בשיר מרגש ובגרסה מרגשת ביותר, אך אין מרגש כמו קריאת ה"אוו" של הקהל כשהמשיכו בשיר אקוסטי נוסף- "Bereft In The Abyss". כמובן, מבלי לוותר על הבוזוקי. מיד לאחר האתנחתא הנחמדה הזאת, חזרו מיד להרעיש עם שיר ישן מהאלבום "El Nora Alila" שבשנה הבאה יחגוג שני עשורים, וכמיטב המסורת ינוגן מתחילתו עד סופו בהופעה חגיגית. הרעש לא הפסיק ורק התגבר לטובת "Birth Of The Three", גם הוא מהאלבום הנהדר "Mabool". בשירת הניגון החסידי שבסופו, הקפיצות נראו כמו אותו שילוב הזוי בין המטאל הכבד ביותר להופעה במועדון הפלקה. בדיוק שני העולמות שאת הטוב בהם מזקקים Orphaned Land למטאל ישראלי, איכותי, אמתי.

בשיר "Fail" ניסו והצליחו החבורה, ובעיקרם קובי, להעביר את הכעס, הכאב ושיברון הלב מהעולם שאולי הגיע הזמן שמבול ישטוף. וזהו, מספיק שנאה עבורם, והם יכלו להחזיר את השמחה לבמה. הקהל חזר לקפוץ ולצעוק לשיר שהפך לאחד משירי הדגל המוכרים והחשובים של הלהקה, "Ocean Land". ללא אורחים, ללא קישוטים מיותרים, הקלטות לחלקים החשובים והקדשה מקסימה לילדי יום ההולדת, "Safari" היה כנראה הביצוע המדויק, הנקי ואולי אפילו היפה ביותר בהופעה. לאחר ביצוע של תפילה נוספת שהקהל הכיר על בוריה, "El Meod Na'ale", פרחי ראה לנכון לציין את אחת התופעות הנהדרות ביותר בהופעות שלהם. אותה תרבות של הורים שמביאים את ילדיהם להופעה, או ילדים שמביאים את ההורים. דורות של אנשים שמעריכים מוזיקה ואמונה ללא קשר למקורה. קובי הזמין את כל הילדים הצעירים בקהל לעלות לבמה ולשיר על הדרך שאינה נגמרת- "In The Neverending Way".

כמובן שלא בכך נגמר הערב, כי הם אינם יכולים לסיים ללא הדרן איכותי. הפעם, בחרו שני שירים. לפני הכל וכדי לרגש, שרו יחד על בכיים של האוהבים. ההופעה הסתיימה כמובן בתערובת הקבועה של "Nora El Nora" ו"Ornaments Of Gold" שנוהגים לסגור כל הופעה.

Orphaned Land ממלאים את הבמות בעולם באהבה וממלאים אותנו בגאווה כבר שנים ארוכות, ונראה שהם לא מתייאשים. גם אם הופעת החנוכה שלהם היא מסורתית כולה והם מקפידים על מבנה דומה ושירים שאין ספק שכולם יאהבו, מדובר במסורת שאנחנו כולנו נהנים ממנה. פעם בשנה מתקבצים רבים כל כך מחובבי המטאל ושרים קופצים, צועקים ורוקדים את אותם השירים האהובים עליהם לא נוותר. כל אלו, אולי רק קצת בשביל להודות ללהקה הזאת שיודעת בכל פעם מחדש להרים אותנו, לשמח אותנו, לקרב לבבות ולהאיר את החושך.

לגלריית התמונות המלאה