14/01/2016
מלכת השלג - Infy Snow במופע חורף מיוחד
מאת: ניצן כהן
צילום: אייל פאר

למי שבדרך כלשהי מסוגל שלא לזכור אותה, נחזור כמה צעדים אחורה. Infy Snow היא זמרת מטאל סימפונית, אשר מאז הוציאה את אלבום הבכורה שלה ביוני האחרון הספיקה לשווק, למתג, להשיק אותו ב"תמונע" לפני שלשה חודשים בלבד, ולהרים מופע חורפי בהפקה ענקית במיוחד בשבילנו. לאחר שבהופעתה הראשונה נמכרו כלל הכרטיסים, אירוע יוצא דופן כשמדובר בהופעה של זמר מטאל ישראלי יחיד, דאגה Infy להבהיר לכל המעריצים שמדובר במופע גדול יותר, מושקע יותר, רציני ומיוחד הרבה יותר. המאמצים בהחלט השתלמו ו- Infy נתנה הופעה שלא אכזבה אף מעריץ בקהל.


Moran Magal

מורן מגל היא אחת הדמויות המיוחדות ביותר במטאל הישראלי. אולי בגלל שהקישור של הבחורה הזאת למטאל הוא לא פשוט וברור כמו שהיינו רוצים, כי קאברים עלולים שלא להספיק. מאידך, אין ספק שמדובר במטאל מוחלט- עם שירה ופסנתר בלבד. מורן חזרה אלינו מסיבוב הופעות באירופה בו הפליאה למלא ברים אפלוליים ברחבי היבשת. זאת הייתה ההופעה הראשונה של הזמרת המלווה בפסנתר ותו לא מאז חזרה לארץ, והיא רק הכנה למה שמצפה בהופעת ההשקה שלה שתתקיים בפברואר.

הייחוד של מורן מגל תמיד היה בצורת ההגשה, היא מביאה לבמה משהו שרבים רצו אך לא תמיד העזו. החל מקאברים על פסנתר בלבד לשירים כמו "Chop Soy" ו"Poison", ועד לשירים מקוריים שמלאים בתבונה ורגש אין סופיים כמו "Reality TV" ו"Under Your Bed". דווקא מהקאברים, אותם היא נוהגת לבצע לעיתים קרובות, אנשים מאוד פוחדים. אמירות כמו "מי מעז להתעסק עם קלאסיקות מטאל שכאלה, ועוד על גבי פסנתר בלבד" נשמעות ברקע, ונוהגות להלחיץ את חובבי הז'אנר. עם זאת, הביצועים שהיא מגישה מציגים אינטרפטציה שונה לחלוטין למה שכולנו מכירים (וחלקנו) אוהבים. יש גם מי שלמד לאהוב בזכותה.

מעניין היה לראות את מורן, הנגישה כל כך, מופיעה פתאום על במה מורמת מול קהל רב כל כך בהופעה שהיא לחלוטין שלה. הבחורה הזאת משקיעה את הנשמה לא רק בשירים המקוריים והיפיפיים, או בקאברים המרגשים והמפתיעים, אלא בעצם בכל תו שהיא מנגנת. מורן תמיד אומרת, כל מה שהיא מנסה לעשות זה לנגן את המוזיקה שהיא אוהבת בתקווה שגם שאר האנשים בעולם יאהבו אותה. מורן היא אחת ההוכחות האהובות עלי לכך שמטאל יכול להתקיים גם בלי תופים וגיטרות, ולהיות מוצלח לא פחות.

Infy Snow

ההופעה נפתחה בנגינת אינטרו עדין, כל הנגנים עלו יחדיו מאופרים בלבן של שלג ולבושים בחולצה בעיצוב חדש שהשיקה במיוחד לקראת הופעה. הקומפורט נצנץ בזכות הצבע הלבן והתאורה שהבליטה את האיפור ושיוותה לפתיחה מראה חורפי במיוחד. כנהוג, אינפי הצטרפה בשירתה לנגנים בירידה איטית מהמדרגות שהובילו לקומה השנייה בשיר הנושא של ההופעה, הפותח את האלבום "Mindfuck". כאשר הקצב האיץ, האיצה גם אינפי את קצב הליכתה אל הבמה, ונעמדה אל מול המיקרופון מכוסה פתיתי השלג שהכינה לגמרי לבדה. הסולו, הפעם, בוצע ע"י אוריה ספיר המוכשר. הקהל ליווה את אינפי בצעקות ובשירת "Don't fall asleep" בפזמון.

ההופעה המשיכה, במפתיע, דווקא בשיר הסוגר את האלבום "Goddess Machine" שנפתח בנגינת קלידים נהדרת של ספיר וולך. הטון האפי של השיר, שמרגיש כמו סיפוניה שלמה על הבמה, נתן את הטון להמשך ההופעה. כשהצטרפה חמוטל צור מרום, הצ'לנית המוכשרת שמלווה את אינפי כבר זמן רב, לשיר הבא, הפכה ההופעה ליצירה סימפונית אמתית. האורחים שעמדו למלא את הבמה המשיכו להצטרף, והבא לעלות היה יוחאי דוידוף לשיר "To Your Loneliness" אותו ביצע יחד אתה גם באלבום. יוחאי היה לבוש בבגדי חתן, מה שרק בדיעבד התגלה כרמז לבאות. להבדיל מהופעת הבכורה, הפעם הדואט בין יוחאי לאינפי נשמע לחלוטין כמו דואט זוגי ומרגש, ממש כמו חלום.

האורחת הבאה שהצטרפה אל הנגנים הנהדרים שהופיעו עם אינפי, הגיעה לטובת השיר הפולקי והכיפי מאין כמוהו "The Flower Collector" החלילנית מרתה מק'קייב דיין, ואינפי גם לא ויתרה על ריקוד קלטי מסורתי כיאה לשיר מהנה שכזה. השיר הזה בולט לטובה בסט, להבדיל מכל העצבות והקור המלווה את שאר שירי האלבום, מדובר בשיר אביבי ומשמח שבולט לחיוב. השיר היווה מקפצה מוזרה מאוד לשיר שהגיע אחר כך, אבל את זה יכולנו להבין רק בדיעבד.

מועדון הקומפורט החשיך כולו ואינפי לבשה שמלת כלה לבנה. מלווה בקלידים, חליל וצ'לו בלבד היא החלה לשיר את "The Rain Of Castermere" המצמרר והמרגש ממשחקי הכס, כאילו ממתינה לדבר מה. הוא כמובן לא איחר לבוא בדמות יוחאי דוידוף שחזר לבמה. הם שרו יחד דואט מסמר שיער ומלא רגש עד שנרצחו באלימות על ידי מרתה, החלילנית, והפושע המתועב יותם 'דפיילר' אבני, שבסך הכול רצה לגנוב לה את ההצגה- והצליח. הקהל הריע בצעקות מחרישות אוזניים, עד שאינפי הלבושה בשמלת כלה מדממת חזרה לחיים. השניים צרחו יחד בביצוע מלא רשע לשיר "Nightmares" אותו ביצעו יחד גם באלבום, סיוט של ממש. מעבר לביצוע המוזיקלי הנהדר, הייתה זו חוויה תיאטרלית מופלאה.

הסאונד במועדון הקומפורט היה הפעם שונה מאוד יחסית להופעות שהורגלנו לשמוע במועדוני מטאל סטנדרטיים. סאונד הגיטרות והקלידים אמנם לא היה חזק כמצופה מהופעה לוחמנית שכזאת, אך פיצה על כך סאונד התופים העוצמתי. ההופעה הזאת ללא ספק החמיאה מאוד למצב האקסטזי החולני בו היה שרוי המתופף המצוין דרור גולדשטיין. למרות שהתופים היו הכלי שבלט לאורך כל ההופעה, בשירים השקטים התפנה מקום לשירתה של אינפי, בהם אפשר היה לשמוע את הרגש והאהבה האין סופית שרצתה כל כך להביע על הבמה ולהעביר לכל אחד מהאנשים בקהל שבאו לראות בדיוק את זה.

למשמע הלהיט "Vanishing" שהפך לשיר הדגל שלה כבר לפני שנתיים, הקהל צעק והריע ללא מעצורים. הביצוע לשיר הזה היה הטוב ביותר ששמעתי ממנה עד היום. אין ספק שהבחורה משתפרת מרגע לרגע, וגם למדה כמה טריקים חדשים להסתיר בשרוול. בסיום השיר הקליט והמוכר, אינפי והלהקה נפרדו לשלום מהקהל שממש לא היה מוכן ללכת הביתה. צעקות ה "We want more" נענו בסולו תופים מידיו וממוחו המבריק של גולדשטיין. על אף שהסולו נמשך כמה דקות ארוכות, הוא לא שיעמם לרגע.

הקהל אמנם דרש בתוקף לשמוע את הלהיט הנוסף שיצא כקליפ, "Greed", אך שאגות השמחה וקריאות האהבה אל אינפי הראו כי לא התנגדו לבחירה בשיר המקפיץ והכואב "Battle Lost". כמו תמורה לאהבתם, אינפי סיימה את ההופעה עם אותו הלהיט שביקשו לשמוע ובביצוע מחשמל מאין כמוהו. כדי לסיים בפיצוץ, כמו שהבטיחה שתהיה כל ההופעה הזאת, אינפי השקיעה וסיימה את ההופעה בקפיצה היישר אל זרועות הקהל שקיבלו אותה בזרועות פתוחות, חמות ואוהבות.

אינפי מתעקשת, שוב ושוב, לשים את עצמה במיקום מרכזי על גבי מפת המטאל הישראלי. היא לא נכנעת, לא מוותרת ודואגת שהמוזיקה שהיא כולה שלה תגיע לכל אוזן המוכנה לשמוע. אחרי ההצלחה בהופעה הקודמת, קשה היה לדמיין היענות גדולה כל כך להופעה שהיא כמו הזדמנות חוזרת. אבל היא לא וויתרה אף לא לרגע, וקיימה את הבטחתה להביא משהו אחר לחלוטין. בתור זמרת שהשקיעה את מיטב משאביה ביצירת אלבום, היא יותר ממבינה שהדרך רק התחילה ומקפידה בכל צעד רק להיות גדולה יותר וטובה יותר עבור קהל המעריצים האוהב שלה.


לגלריית התמונות המלאה