16/01/2016
באווירה שונה – Methods, Petrichor ו- Neolia בערב אלטרנטיבי
מאת: ניצן כהן
צילום: מור בר און

הז'אנר האלטרנטיבי, זה שלא בדיוק בטוח אם הוא ברוק כי הוא צורח או במטאל כי הדאבל באס שלו במהירות אנושית, הוא ממש לא אחד הז'אנרים הבולטים בתקופה האחרונה. גם הנגנים שתמיד התברגו למקום הזה, השונה, החצי רגל פה חצי שם, זה שתמיד ליד, השתדלו למצוא את מקום במרכז הסצנה. עם זאת, מי שאהב את הסגנון הכמעט קליל אך בועט הזה, שמורכב מעולמות רבים כל כך, תמיד מוצא את דרכו בחזרה למקומות אותם אהב. במוצאי שבת בלבונטין 7, הוכיחו לנו שלושת הלהקות הללו שלסגנון המוזר הזה עוד יש המון מקום לצעוק, לבעוט ולרגש.

Methods

אחת הרעות החולות של הלבונטין היא זאת שגורמת לשתי הופעות בערב. וכך, שערים שהיו אמורים להיפתח בתשע וחצי נפתחים בעשר וחצי, הופעה שצריכה להתחיל בעשר וחצי מתחילה באחת עשרה, וזה, לכל הדעות, מאוחר. עדיין, מסתבר שלא מאוחר מדי בשביל להחריש אוזניים, וזה בדיוק מה שעשו להקת Methods כשפתחו את ההופעה בשיר חזק ועוצמתי שהבהיר לקהל גם אם לא לחלוטין, למה הוא נכנס.

מדובר בלהקה מצומצמת, גיטרה, תופים ובאסיסט שגם שר. הסגנון שלהם כפי שהם מגדירים אותו הוא פוסט רוק, והקסם בפשטות ובדיוק. הלבונטין התמלא לאיטו, והקהל נהנה מאוד מהרעש שהציעה השלישייה. החבורה הזאת בהחלט יודעת לעבוד טוב מאוד יחד, כולל שירת ליווי איכותית מצד הגיטריסט ובאופן כללי אווירה טובה מאוד ונקייה על הבמה, שהשאירה הרבה מקום לסאונד תופים מלוכלך ומהיר שתרם המון לצליל הסופי. הגיטרה בינתיים ליוותה בריפים פשוטים אך מעניינים, והבאס שבקלות היה עלול לאבד מהמשמעות שלו בגלל ההשקעה של גרג פרל בשירה, אך הוא דאג למלא את השירים באמצעות נגינת באס מצוינת וסאונד חזק.

השיר 1.1, אותו גם הוציאו כסינגל ראשון, הוא כנראה השיר הטוב ביותר שלהם. מעוטר במלודיות שקטות לצד נגינה אישית ומרגשת גם בחלקים הכבדים ביותר, מציגה בלי ספק את הלב של השלישייה הצעירה על הבמה, לעיני כל, וזהו בעיני אומץ אמיתי. עצם כך שלא החליפו מילה עם הקהל אפשר לMethods לסכם את ההופעה בתוך זמן קצר ולאפשר ללהקה הבאה לעלות. את הזמן שהוקצב להם הקדישו למוזיקה שרצו להעניק לקהל שהגיע לשמוע, ונתנו לכולם להקשיב באמת ליצירה הייחודית שלהם מבלי להעסיק את האורחים במחשבה מוגזמת על השעה בה צריך לקום מחר.

Petrichor

בתוך דקות אחדות כבר החליפו את מקומם על הבמה להקת Petrichor שהוציאו לקראת ההופעה את הסינגל הראשון שלהם "One Of a Kind". בשינוי לא קטן מ -Methods מונים Petrichor דווקא חמישה נגנים, והם דווקא בוחרים לסבך את העניינים באמצעות מלודיות כיפיות, מורכבות ומקפיצות. הסאונד של הלבונטין, לצערנו, לא כל כך החמיא ללהקה. אבל זה, למזלם, לא הפריע לרגע לקהל שקפץ בלי סוף.

כבר מהשיר הראשון היה ברור שPetrichor הגיעו פשוט מאוד - כדי ליהנות, וזה מה שעשו על הבמה, בכישרון רב. עם זאת, רק כאשר התרגלו באמת למקומם על הבמה, הראו לקהל כולו את כוחם. הרי מדובר בחמישה נגנים שכל אחד מהם מנוסה בתחומו וזה ללא ספק ניכר על הבמה. הקהל, אגב, הסכים וקיבל כל מילה וכל תו בקריאות היי נלהבות.

לאחר שלושה שירים מקוריים, הוסיפה החבורה גם קאבר מעניין לשיר "Use Somebody" המבוצע במקור ע"י להקת Kings Of Leon, בגרסה מעט כבדה יותר והרבה יותר רוק מהמקור הפופי, כל זאת מתובל בהגשה מיוחדת ומעניינת של שני הגיטריסטים הנהדרים – אמיר אגרא וגיא אזרן. הקהל, כמובן מתלהב לשמוע שיר מוכר, שר את כל המילים והפך את הביצוע למיוחד קצת יותר. השיר הבא שניגנו הוא "Paranoid", גם הוא שיר מקורי אשר עומד לצאת כסינגל בסוף החודש. כנראה שזהו השיר הטוב ביותר שביצעה הלהקה, שיר מלא רגש וכאב, וסוף כל סוף הפגנת יכולות אמתית של חברי הלהקה.

לאחר שציינו את יום הולדתו של יובל רהב, הבאסיסט, הוא בחר להקדיש את השיר הבא "Secrets" לכל הגברים שהחליטו להעז ולעשות משהו בחיים. גם זה שיר מרגש למדי, רועש וכואב כמו שצריך להיות רוק אלטרנטיבי. את ההופעה סיימו בשיר "Hate Me", שכמו שמו נשמע כמו גרסה רועשת ומעניינת לכל שיר פאנק-הארד-רוק-אלטרנטיבי שהכרנו, כמו כל הלהקות שדרכו באזור, מThree Days Grace, וShinedown דרך Breaking Benjamin ועד Alter Bridge, להקות שללא ספק השפיעו לא מעט על החבורה. בפעם הראשונה מזה זמן רב, אני זוכה להגיד על להקה שהיא דומה ללהקות אחרות אך לא ממקום של חוסר מקוריות, אלא בדיוק להפך- כי הם ללא ספק מביאים את הגישה האישית של כל אחד ואחד מהנגנים לסיפור והופכים את הסגנון הכמעט בנאלי אך נהדר הזה לשלהם לגמרי.

Neolia

הלהקה הבאה והאחרונה לערב אלטרנטיבי זה הם Neolia, פרויקט נוסף לנגנים מוכשרים שכבר הופיעו לא פעם, יחד עם Neolia ובהרכבים נוספים ולא קטנים. העובדה שמדובר בנגנים מוכרים כל כך הפכה למפתיעה ומעט מצערת כשנשארו רק אנשים בודדים בקהל ש… כן, כבר היה להם מאוחר מדי. הרעש, למעשה, התחיל רק בשלב זה של הערב בתיבול כואב של צרחות שקורעות את הנשמה מפי בן רייס, ובעזרת קולות ליווי של אמיר, הגיטריסט. בסיום השיר השני, התווסף למשוואה לירון מן שהפליא בסולו גיטרה ספרדית כפתיח לשיר "Your Prophecy", אליו הצטרף הסולן רייס בספק נעימה ספק נהימה מתוך מגפון שהוסיפה לשיר האינסטרומנטלי נופך אחר, משונה, מעניין של יצירה שהיא פשוט שונה, ומיוחדת.

הכוח המוביל של שקד פורמן על התופים הוא זה שנותן את העומק האמתי ביצירה, הרבה מעבר ללהחזיק קצב אלא ממש מילא את השירים בסאונד תופים מצוין. אליו מצטרף נגן הבאס תומר מש שמחבר את הכול יחד ושני הגיטריסטים שמשלימים את האירוע במלודיה שמוחזקת חזק יחדיו, רק בשביל להיות מצופה בקולו המרעיד של רייס. הצרחות שלו כמו מגיעות ממעמקי השאול, וקורעות את השמיים לכל הכיוונים. כשNeolia נדרשים לתאר את הסגנון שלהם, מאוד לא קל להם אבל מדובר בפיוז'ן מטאל אלטרנטיבי בסגנון אישי, לפי תיאורם, שמשלב השפעות של מטאל, הרדקור, מוזיקה לטינית, מוזיקה אפריקאית, רגאיי, דאבסטפ, אמביאנט, גאז/פיוזן, ועוד ועוד ועוד. מה שהציגה החבורה על הבמה הוא לא פשוט לעיכול, אבל לחובבי הז'אנר(ים) זוהי ללא ספק להקה ששווה האזנה אחת לפחות.

שלושת הלהקות הללו אינן פשוטות לעיכול, ולא בהכרח מתברגות בקלות לעולם המטאל ובטח שלא לעולם הרוק. היה זה ערב אלטרנטיבי שונה לחלוטין ממה שאפילו אנחנו, מאזיני המטאל, רגילים לשמוע כנעים לאוזן, כל אחד וסגנונו שלו. אך עם כמה ששלושת הלהקות לא היו פשוטות לעיכול, כל אחת מהן הציגה עולם ומלואו אישי, עמוק ופנימי שלה. כל אחת בפני עצמה, הן להקות נהדרות שעם קצת עבודה יוכלו להגיע רחוק, רחוק מאוד.