29/02/2016
ביקורת להופעה של Megadeth, Suicidal Tendencies, Children of Bodom and Havok ב-Warfield בסן פרנסיסקו
מאת: דולב זהרוני
צילום: דולב זהרוני

כאשר יוצאים מתחנת פאוול בסן פרנסיסקו, לרוב נכנסים ישר להמון של תיירים שבא לעשות קניות ולעלות על הקרונות שעולים ויורדים בגבעה. השבוע, לקראת הערב, פינו להן שקיות השופינג והמצלמות את המקום לעדר של לובשי חולצות שחורות שצעדו להם אל אחד המועדונים היותר מוכרים בעולם: ה-Warfield. אחרי שעצרתי בסאבווי לאיזה סנדוויץ' זול שיחזיק לי את הבטן עד מאוחר בלילה, נעמדתי בתור הארוך שתפס את כל הבלוק שלפני המועדון. לפני עמדו שני חברה חסונים שניכר עליהם שהם לא עוד זוג מעריצים מקומיים טיפוסיים. האזנתי לשיחה שלהם, כאשר הבחור הבלונדיני מספר לשני (החמוש במשקפי אוקלי ספורט כמו שסלייר ענדו בעוז בניינטיז) על כל מיני הופעות שלו באירופה ועל חזרות בעיר אוקלנד שמעבר למפרץ. הוא נראה לי מוכר, אבל רק כאשר הוא הכניס את המשפט: "הקהל השתולל כשהתחלנו לנגן את On the Edge" נפל לי האסימון. זה היה לארי לואיס, המתופף של להקת הספיד הותיקה- Vicious Rumors. ככה זה בכניסה ל-Warfield, אתה עומד בתור עם כוכבים שגדלת על המוסיקה שלהם לראות כוכבים גדולים יותר.

Havok

את Havok אני מקווה שלא צריך להציג יותר מידי. מגל מחדשי הת'ראש בשנים האחרונות, שחיים ונושמים ת'ראש לפי הכללים ולא ממש מתפשרים על חריגה מהגבולות (תשכחו מבלדות וכדומה), וטוב שכך. מהרגע שעלו לבמה ועד שסיימו את ההופעה הם לא הפסיקו לתת בראש שיר אחרי שיר. הכל טוב ויפה, אבל אליה וקוץ בה: ה-Warfield הינו אולם ישן מאוד בן שתי קומות שיותר בנוי לאופרה מאשר לת'ראש מטאל, מה שיוצר מצב שבו הסאונד נשמע כמו תא השירותים בסצנה המפורסמת מטריינספוטינג (ולמי שלא מכיר, השירותים בבארבי בסוף הערב). את ההופעה של מוטורהד למשל, שעוד הספקתי לראות לפני כמה חודשים, הצלחתי להבין רק בגלל שאני מכיר את השירים. מעבר לכך, הכל נשמע כמו עיסה אחת גדולה. האולם לא ריחם על Havok. אני לא מכיר אותם כמו שאני מכיר את מוטורהד, ולכן לצערי, היה קשה מאוד להבין מה הולך שם לאורך רוב השירים. עם זאת, מומלץ ביותר, החברה עושים אחלה עבודה!

Children of Bodom

אתחיל מווידוי קל: אני לא מעריץ של הלהקה ולכן זו הפעם הראשונה שאני גם רואה אותה. המוסיקה שלהם די חוזרת על עצמה, לטעמי. עם זאת, הם עלו לבמה לקול תשואות האמריקאים והרביצו אחלה של שואו, כאשר הם מסיימים את הסט, איך לא, עם Downfall. אלכסיי הרביץ בגיטרה וביחד עם ג'יין וירמן על הקלידים הריץ הרמוניות נהדרות. מה שבעיקר שמחתי לראות זה את האמריקאים שלרוב די מנותקים מהלהקות האירופאיות (או כל מה שלא אמריקאי בכללי) קופצים, דופקים את הראש ושרים. כולי תקווה שהלהקות האירופאיות (להוציא את הבריטים, כן?!) יצליחו יותר בארצות הברית ויובילו סיבובי הופעות, דבר שלא ממש התממש עד היום וחבל, כי יש להם המון מה להציע לקהל שצמא לדברים חדשים ושונים ממה שהוא מכיר וראה כבר אלפי פעמים.

Suicidal Tendencies

לפני כשבוע יצאה ההודעה על כך שדייב לומבארדו, המתופף האגדי של סלייר, עומד להצטרף למייק מאייר וחבריו לטור. לא יכולתי להיות יותר שמח מהידיעה הזו, במיוחד לאור העובדה שזו הפעם הראשונה שאני רואה את הלהקה. S.T עלו לבמה על רקע הפתיח של You can't bring me down והבלאגן התחיל. פתאום אני מזהה בזווית העין בחור עצום מימדים שהתיישב לו בשורה מתחתי ממש כמה מטרים ממני. בינתיים מייק מקפץ לו ממקום למקום על הבמה, נראה כאילו הוא תמיד מוכן להנחית איזו ימנית למי שינסה לתקוף אותו מהצד. ואז הגיע הרגע בשיר שהוא אומר (And one more thing...fuck you!), הבחור החליט שהוא מזדהה עם מייק ועבר למצב עמידה כאשר הוא שולף אצבעות אמצעיות למעלה. תוך כדי שהוא מתרומם, כל הצד הימני של ההר, שיש אנשים שיקראו לזה הבטן שלו, הרים איתו את הבחורה הלבבית שישבה מימינו ועשה לה קראוד סרפינג לשורה למטה. הבחור כמובן לא הרגיש כלום וחזרה למצב ישיבה שכנראה היה נוח ומרווח יותר מקודם. בחזרה לבמה, לומבארדו כלומבארדו מרביץ ב-"דאבלים" וב-"אוף ביט". הוא אמנם נראה בסביבה לא טבעית משהו, אבל דומני כי הוא מסתדר ואף נהנה מכך. הסט המשיך ל- War Inside My Head ו- Cyco Vision המעולה וכמובן איך אפשר בלי Institutionalized המפורסם שיושב בול על הידיים והרגליים של לומבארדו. בין לבין, מייק פתח בכמה נאומים על החיים ודיבר יותר מהר משחר חסון על ספידים. הדבר היחידי שקצת (אבל רק קצת) העיק היה המשיכות המעט מיותרות של כל שיר בסופו, שלעיתים הגיעו עד לכמעט חמש דקות שלמות. אבל סך הכל היה אדיר!

Megadeth

את דייב והחבורה יצא לי לראות רק פעם אחת בגני התערוכה ב-2011 כי בפעם שלפני סגרתי שבת במוצב. היה אז אחלה כי קבלתי את כל מה שרציתי, למרות האנמיות הבימתית של מאסטיין. הפעם, לעומת זאת, הדברים היו שונים.

נתחיל מהעיצוב של הבמה שדמתה למפעל שמייצר נשק אטומי, עם הרבה מסכים, תאורות ומכונות עשן. נראה שהניסיון לחזור לתקופה שבין Rust in Peace ל-Countdown השפיע על כל האספקטים בתוכניות של דייב. סימנתי V. לא מפתיע במיוחד: שיר הפתיחה הוא השיר הראשון מהאלבום (The Threat is Real), כאשר הקליפ המצויר מתחיל לרוץ ברקע על המסכים, כריס אדלר מתקמם לו על התופים המוגבהים והקהל שואג. דייב, קיקו ודייב הקטן נכנסים ביחד לבמה ואנשים (שוב) עפים באוויר. אני אישית עפתי בחזרה לחדר שלי מהתיכון, עושה אייר גיטר ומתחיל לדפוק את הראש. הכל עובד כמו שצריך, ואפילו הסאונד נשמע נורמאלי. לא הספקנו לנשום וישר קפצנו ל- Hangar 18. קיקו ביצע את הסולואים של מרטי באופן מדויק והדואו גיטרות לא אכזב לרגע. לאחר שהשיר נגמר דייב ניגש למיקרופון ובירך את הקהל לשלום ושאל "מה נשמע?". הופתעתי, כי זכרתי את ההופעה בתל אביב שהוא עשה טובה שאמר מילה או שתיים וגם זה היה בדרך חזרה למלון פחות או יותר. דייב נראה שונה, נראה שלם עם עצמו ועם הלהקה. אולי אפילו שמח. החיבור עם הקהל, שהוא אולי מהותיקים ביותר של הלהקה נראה חזק מתמיד.

מאותה נקודה המשיכה הצלילה לעבר עם In my darkest hour, Wake up dead ו-Sweating Bullets, כאשר דייב מדבר לעצמו בעזרת היד שלו כאלגוריה לעלילת השיר. חזרנו לשיר הנושא מהאלבום החדש, שגם הוא משתלב באופן מוצלח בסט ונשמע כאילו נלקח משאריות של Countdown שלא נכנסו בזמנו לאלבום. משם קפצנו להפתעה קלה בדמות Poison was the cure, עוד שיר מעולה מהאלבום האלמותי Rust in Peace. מכאן דייב המשיך במסורת של שירים שלא יורדים לעולם (אולי) מהסט ליסט כמו Trust ו-Skin o' my teeth ולסיום איך אפשר בלי Symphony of Destruction ו-"שיר לשלום" שאמנם עברו 30 שנה מאז שנכתב, אך הוא עדיין רלוונטי. לא היה אחד שלא צעק: "Peace Sells...But who's buying?". אולי צריך להעביר את האולם ליד הבניין של האו"ם שמשהו ישמע את זה ויקבל קצת שכל. מגדת' ירדו מהבמה וכמובן עלתה השאלה: "איך הם לא עשו את Holy Wars? אז הם חזרו לקול השריקות והפציצו עם הדרן מעולה.

סוף ההופעה הגיע ודייב מתחיל לחלק כיפים לקהל! מסנן כמה מילות תודה, קד קידה ביחד עם שאר חברי הלהקה, אבל אחרי שכולם יורדים הוא עדיין נשאר ולצללי ראמונס התחיל לעשות אייר גיטר ולדפוק את הראש סתם בשביל הכיף ואז סימן שלום לכולם וירד. נשארתי עם פה פעור.

סט ליסטים:

Havok

Children of bodom

Suicidal Tendencies (לא מלא)

Megadeth