09/06/2016
Petrichor בהופעת השקה ל - EP P.O.S.T
מאת: ניצן כהן
צילום: טל צבר

הכניסה לפאפאיתו תמיד נראית מפוקפקת, מועדון אפלולי בדרום תל אביב שבכניסה אליו עומדים לובשי שחורים שעושים רעש. אבל הערב, האווירה לא הייתה מלחיצה כל כך. בכניסה חולקו סטיקרים וברקודים להורדה חינמית של האיפי החדש, וקהל חייכני טפטף באיטיות והתחיל למלא את המקום. התחושה בפאפאיתו הייתה של הופעת חברים. אולי זה היה בגלל שעד לתחילת ההופעה הקהל כולו עמד עם הסיגריות בחוץ ופטפט, ואולי פשוט בגלל שחברי שלושת הלהקות האלו הם באמת חברים של כולם. יש יתרון גדול מאוד במה שמכונה "סצנת המטאל הישראלית" להיות אדם נחמד, חברותי ובעיקר לא מתנשא, כמו הקבוצה הערב. עובדה, אם אתה אהוב, אפשר בקלות למלא מועדונים אך ורק בחברים. ואם גם תהיה טוב, החברים לא יהססו להפוך למעריצים ולמשוך את כולם אחריהם.


Unleash The Pain

Unleash the pain עלו בשעה 22:00 בדיוק, חצי שעה לאחר השעה הנקובה בפלאייר. הם פתחו בשיר "The Runaway" בפתיחה שקטה, שהופכת במהירות למטאלקור רצחני, כיפי ובועט. את המיקרופון תפס ישראל פאפא, שהדהים בשירה נקייה עמוקה ועוצמתית לצד גראולים וסקרימים ברורים ועם זאת מחרישי אוזניים. פאפא לא היה קטנוני, וחלק את המיקרופון גם עם הבאסיסט המוכשר עד אימה, ויקטור עטיה. בשיר השני, "We're Not Gonna Make It", המתופף, גל יפה, פתח בעצמה והרעיד את הקהל. הדיסטורשן המרעיד בשירה של עטיה ופאפא כמו התמזגו עם הדיסטורשן והנגינה הרועשת אך מלודית של אוהד סתוי על הרית'ם, ורון שכיבר בגיטרה המובילה, האחרון גם הוסיף לתערובת קולות שניים מצוינים. יחד עם עבודת הבאס הכיפית והמהירה של עטיה, יצרו החמישיה משהו באמת נפלא.

את השיר "Blind" התחיל פאפא מהקהל בשבירות הראויות למטאלקור הכיפי שהם מנגנים. סליחה, אתקן, לא מטאלקור. כשנשאלו מה הם מנגנים, נתנו החבר'ה שתי תשובות. הראשונה, מטאל. פשוט מטאל, בלי הגדרות מעבר. השניה - מה שכיף לנו. העמידה של החמישייה הזאת על הבמה אכן הוכיחה זאת. הם פשוט נהנו. אפילו הבמה הקטנה של הפאפאיתו לא עצרה אותם מלקפוץ, להשתולל, ובעיקר להנות. בשיר הבא, "Unmasked" הצלחתי למצוא בליל של רגשות, עצב ושנאה, מבעד לרעש הכיפי שהחזיק אותו. בליל שהפך אותו לשיר קורע לב, מרגש וכואב עד דמעות, וזאת מבלי להבין מילה. למשמע השיר "Integrity", אותו כתב ניר לברשטיין (המתופף של Adamas), כולם קפצו ובראשם לברשטיין שהשתולל בהתרגשות מקסימה. Unleash The Pain ביצעו אותו במקצוענות מלאת רגש שנתנה לו כבוד עצום. ההופעה הסתיימה בשיר "Resolution", שנפתח בפידבקים עשויים בקפידה. מקצב תופים מתקתק ליווה את הגיטרות המהירות והצרחות שקורעות את הנשמה. השיר התקרב לסייומו בנאום על רקע סולו הרמוני מהנה בטירוף של שני הגיטריסטים, סולו שסיכם בקצרה את מהות הלהקה הזאת - הם פשוט נשמעים טוב כשהם ביחד.

Adamas

במהרה תפסו את הבמה הלהקה העולה Adamas, שרק לאחרונה מילאו את התמונע בהשקת הEP שלהם יחד עם מייגן. היום הגיעו לחגוג יחד עם Petrichor את אותו המאורע. אם בהופעות חברים עסקינן, Adamas פתחו כמובן עם פרגון והערכה לחברים שחולקים איתם את הבמה הערב, וגם לכל הלהקות שנמצאות בקהל, לא מעט בכלל. הם דווקא בחרו להתחיל את ההופעה בקצב הדרבוקה, זה שהתחלף בשמחה בצרחותיו המהדהדות של אוראל לוי בשיר "Newbie". תומכים מאחוריו במוזיקה, בקפיצות ובהדבאנג חולני, נמצאים שני הגיטריסטים- עמית בכר על הקצב ובועז גולדשטיין על המלודיה. בקצב הבאס שלט עילאי ברנשטיין, אבל מי שבאמת החזיק את כולם קצר היה לברשטיין שהכה בעצמה על התופים. הקהל, שהתחיל להתמלא, ליווה את Adamas בהדבאנג, ובכל המילים של שיר הנושא של הלהקה שנקרא במפתיע "Adamas". מהר מאוד, כולם הרגישו חופשי ממש להתפרע. Adamas על הבמה בהובלתו של אוראל לוי, והקהל ברחבה. כל אחד בתחומו דאג לרעש, בלאגן, הדבאנג, ורעש. דווקא השיר השלישי, "An Empty Hand Can Become A Fist", הרועש כל כך, הסתיים במילים "Follow your heart", שהפכו אותו אולי למרגש ביותר שהלהקה ניגנה.

החבורה המשיכה, ולטובת השיר "You Can Come Home", עלה לבמה אורח מיוחד- גל בר-און, סולן Petrichor. הקהל התפצל לשתיים בהנחיית אוראל, במטרה לשבור את הרצפה, בדיוק כמו שקרה. החיות על הבמה הפכו בן רגע למפלצות חסרות מעצורים שהגיעו לשרוף את העיר לאפר, ולהשאיר רק את מי שנשבר יחד איתם. ההופעה התקרבה לסיומה, ואוראל הנחה את הקהל- הפעם זה לא שיר של לפנות את הרחבה, הוא ביקש. זה שיר של ארנבים, עכשיו כולם קופצים. והקהל השתולל בהנאה מהשיר האחרון שניגנו, "Search For Trail". על אף הביצוע העצמתי של Adamas, דווקא הסאונד של הפאפאיתו שלרוב מחמיא מאוד ללהקות, היה זה שהפריע להופעה שלהם. בקרבת הבמה, הוא נשמע מלוכלך. המעטים שעמדו רחוק שמעו רק בלאגן. למזלם של החבורה, האנרגיות והאווירה על הבמה פיצו על כל זה.

Petrichor

הלהקה שלשמה התכנסנו עלו לבמה, ופתחו את ההופעה בסולו באס כיפי ומקסים של יובל רהב, ובתלבושת אחידה. מקדימה, סמל הלהקה, ומאחורה השם של כל אחד, כדי שלא נתבלבל. הם פתחו בשירם שהפך להמנון, "Hate Me". זה השיר הבנאלי שלהם, ההמנוני, זה שבו פשוט שפכו את כל הרגשות על הדף והלחינו אותם למוזיקה קליטה. איכסה רגשות. אז לא נקשיב למילים, ורק נצעק את הפזמון יחד איתם. השיר השני, "Desperate Call", נפתח בסולו כיפי של בלגי (גיא עזרן), גיטריסט הרית'ם. אפשר לשמוע בנגינה של הלהקה את האהבה הענקית שלהם לקור שנוגן הערב, למרות שהם בחרו דווקא דרך אחרת. Petrichor פנו לעשות אלטרנטיב מטאל קליט, קלאסי, כבד ומרתק. את הסולואים חלק בלגי, שהפציץ בסולו פשוט ועצמתי, עם אמיר אגרא, גיטריסט הליד שלא רק מנגן מהר, אלא ממש מדבר דרך הגיטרה את נשמתו בכל תו שיוצא.

בלגי שלף את גיטרת הוי המעוצבת והמרשימה לכבודה של אתל, סולנית Magen. אתל נקראה לבמה לביצוע קאבר נהדר ללהקה Halestorm בשיר "Mz. Hyde". הבחורה הזאת יודעת לתת שואו, לרקוד ולקרוע את הבמה, ועל הדרך גם לשיר מצוין. השילוב שלה עם הרעש והכיף שPetrichor הכניסו לשיר, פשוט השתלבו בצורה מושלמת. Petrichor עברו לנגן את ארבעת השירים שהשיקו הערב בEP, ופתחו בשיר הפותח את הEP עצמו, "One Of A Kind". גל בקדמת הבמה תיבל את השירה המרעננת שלו בשיתוף הקהל. כאילו היו להקת ענק, הושיט את המיקרופון אל הרחבה. הקהל בתמורה, שר אליו כל מילה ומילה. מאחוריו, כמעט מתחבא, השתגע אמיר משיח על התופים במהירות ובעצמה שהקפיצה את ההופעה לגבהים חדשים. אגרא, שיחד עם כל חברי הלהקה, שר את המילים לעצמו, התקדם מדי פעם למיקרופון. רוב הזמן, לחיזוק של גל שהעצים את השיר, אבל לקראת הסוף, הוכיח שהוא לא רק גיטריסט מצוין אלא גם בעל מיתרי קול עמוקים וחזקים. לשיר "Paranoid" שיצא כקליפ הראשון של הלהקה ממש לאחרונה כאן במטאליסט, הזמינו חבר טוב- בן סעדה סולן להקת Canine. סעדה נתן את הגרון בחלקים הרועשים ואת הנשמה בקטעים השקטים. בן וגל שרו יחד בהרמוניה ודינמיקה מעולה שהרימו את השיר המצוין לגובה חדש.

להקות רבות מוותרות לחלוטין על הבאס, שוכחות שהוא קיים. פטריקור דווקא נתנו ליובל הבאסיסט המצוין לפתוח שני שירים, ולהתבטא כמו שצריך גם בכל השאר. הם הוכיחו שמדובר באחד מהכלים היפים והמרגשים ביותר. הבאס לא רק התחיל אלא ממש הוביל את כל השיר "Secrets", הבלדה קורעת הלב שקרבה את ההופעה לסיומה. השיר האחרון לערב הנהדר הזה, היה "Where Are You". זהו שיר מלא מלודיה שנותן המון מקום לשני הגיטריסטים שמובילים ודוחפים את כל הלהקה הזאת לגבהים, ולידם מייצבים ומרימים את המבנה המרתק הבאס והתופים. מעל כולם, סוגר את הכל בעטיפה יפה גל הסולן, שנותן לשירים האלו משמעות גם במילים. כל אלו מתערבבים ביחד לאלטרנטיב מטאל קלאסי, רועש, מלודי, בועט, מקפיץ, מרגש ובעיקר מעולה.

לגלריית התמונות המלאה