31/08/2016
הטנקים כובשים את תל אביב - סקירת ההופעה של סבאטון ברידינג
מאת: חיים וינטראוב
צילום: מייק קייקוב

הופעה של SABATON עם "חימום" של להקת DESERT כבר מזמן הפכו בארץ למסורת, כמעט כמו הופעות חנוכה של אורפנדלנד. זו לא הפעם הראשונה שהלהקה השבדית מופיעה בישראל ו- DESERT מחממים אותם, ולמה באמת להחליף שיטה מנצחת? אם כבר מטאל מלודי עמוס לאומיות, פטריוטיות וגבריות נוטפת אז אין כמו השילוב של שתי הלהקות הללו.

באיחור של כחצי שעה, אחרי שכולנו עברנו בדיקות בטחוניות קפדניות בכניסה, DESERT עולים לבמה עם האטיטיוד החו"לניקי-מקצועני שלהם. ראיתי כבר לא מעט הופעות של החבר'ה הישראלים האלו, והם לא מחפפים אף פעם. עם חליפות הכמעט-שריון המעוצבות שלהם, והנגינה המקצועית, והשירה המדוייקת והכוריאוגרפיה המשותפת שנראית כמעט כמו תרגיל קרקע מכוון צוואר של מתעמלים רוסים באולימפיאדה, בשילוב עם עמידות מוצא של אמנות לחימה יפנית או משהו בסגנון הזה.

DESERT מבצעים את כל הלהיטים שלהם מהאלבום האחרון, מ-Never Regret, דרך Son of a Star (שממש לפני יום-יומיים שחררו קליפ מצויין שלו), עם ביצוע נדיר ל-1812 בהשתתפות הכנרת Merry Ann Genin בשיר הנפלא לטעמי The Flying Dutchmen, וכלה בכיסוי שלהם ל- Drink של ALESTORM שבו הקהל מדקלם בעונג רב את הפזמון "We are here, to drink your beer" אחרי שאלקסיי גמע בעצמו בירה והזמין את הקהל ל"לחיים" משותף.

לפני שכוכבת הערב התחילה את החלק שלה עלה לבמה ישי שוורץ מפיק הערב, ולאחר שהודה שוב ושוב לקהל שהגיע והפך את ההופעה לסולד-אאוט היסטרי סיפר בהמון גאווה ראויה וקמצוץ תסכול (על התקשורת המיינסטרימית שהתעלמה מההופעה? על הנפשות הציניות שלרלרו על נחיצות או הצלחת ההופעה המתוכננת? לשוורץ הפתרונים...) על כך שלפני 12 שנים שמע להקה חדשה משבדיה והתחיל לפמפם ולהשמיע אותה למרות רינונים וגיחוכים שהיו לא מעט, ו"הנה אנחנו פה, והם בארץ בפעם הרביעית סולד-אאוט". הקהל צועק לו באהבה "ישי... ישי...!" ומודה לו על הערב הזה (שעדיין לא לגמרי נפתח) וכנראה גם על כל מה שתרם לסצנת המטאל הישראלית כל השנים האלו. אין ספק שבלי ישי שוורץ סצנת המטאל הישראלית הייתה נראית שונה.

כפי שמצופה מלהקה שכל כולה משליכה יהבה על מלחמות וקרבות היסטוריים, מה שמחוייב המציאות בצבא ובחיילים, SABATON פותחים עם גרסת הכיסוי שלהם מהאלבום Carolus Rex ל- In the Army Now של STATUS QUO. שיר שבעבור כל מי שהתגייס בסוף שנות ה-80' ותחילת ה-90' של המאה הקודמת היה בשבילו שיר הליווי לבקו"ם (כולל מסיבת הגיוס ערב לפני). שיר שמהווה את הרקע, הבסיס, התיאור והקיום ממש של חלק בלתי מבוטל מההוויה של כל חייל בעולם, ובמיוחד במדינה מיליטריסטית (כורח המציאות) כמו ישראל. מה שקצת "מבאס" ולא מובן בעבורי הוא העובדה שהשיר מנוגן בפלייבק בלי שהלהקה עדיין על הבמה, כמעין פרולוג או "הכנה" לעלייתם. זה מלווה מיד לאחר מכן בפתיחה הקבועה להופעות של SABATON, המארש הצבאי הקצר וההמנוני The March to War מהאלבום Primo Victoria שגם הוא בפלייבק. חבל, דווקא רציתי לראות אותם מנגנים את In the Army Now חי על הבמה, היות וזו אחת מגרסאות הכיסוי האהובות עליי. נראה היה שגם הקהל טיפה מבולבל ושהם מותחים צווארים כדי לראות מתי הלהקה כבר עולה ומתחילה לנגן לייב, אבל למרות אולי טיפה אכזבה כולנו התחממנו די במהירות ושרנו יחד עם הפלייבק ועם ידיים מונפות אל-על.

ואז הם עולים לבמה. קודם המתופף Hannes van Dahl, אחריו הגיטריסט הטרי-טרי Tommy Johansson, הגיטריסט השני Chris Rörland, הבאסיסט Pär Sundström, ובסוף בריצה תוך פתיחת הגרון ובקפיצות והנפות אגרוף לאוויר, הזמר שכולנו כל כך אוהבים ומזוהה כ"סמל הלהקה" עם תספורת המוהיקני, אפוד הקרב השחור מכוסה לוחות האלומיניום (שקצת מזכירים לי את רצפות האוטובוסים של ימי ילדותי), הזרועות מכוסי הקעקועים ומשקפי השמש הנצחיים Joakim Brodén. בחיי שאילולא Brodén הם היו נראים כמו להקה שהולכת לבצע את השיר הזוכה באירוויזיון. יפיופים נורדיים עם שיער בלונדיני, וגיטריסט אחד עם איפור כמעט נשי בעיניים (Rörland).

בלי לחכות שנייה הם פוצחים ב Uprising המיתולוגי כשיואקים משתולל ומתעוות כאחוז אמוק וסוחף אחריו את כל הא(ע)ולם כולו. אין ספק ש SABATON הגיעו לפה to kick ass וזה מה שהם עושים כבר מהשנייה הראשונה. מיד אחריו הם מבצעים את Blood of Bannockburn מהאלבום החדש שהגיעו לקדם ושיצא רק לפני כשבוע וחצי. העובדה הזו ניכרת לדעתי בקהל המשולהב, שגם פה וגם לאורך כל הערב מצליח לשיר עם הלהקה את כל המילים לכל השירים הותיקים והאהובים מהאלבומים הקודמים, אבל לשירה של כולם בשירים החדשים יש קצת פחות "נפח" והיא קצת יותר מהוססת. יש בהחלט קושי לקהל עם הופעה שמתקיימת שבוע אחרי שאלבום חדש יוצא לאור ולא כולם "הספיקו" להכיר ו"לעכל" את כל השירים, אבל לזכותם של מעריצי SABATON יש לומר שהם בהחלט עשו את המאמץ וחלק מהקהל כבר מכיר ומשתתף ב"שירה בציבור".

לפני השיר הבא יואקים מספר לקהל שיש "בשר טרי" היום על הבמה, ומציג את נגן הגיטרה החדש Tommy Johansson שכאמור נראה כמו הגרסה המפחידה יותר של Sebastian Bach, בא לומר תינוק בלונדיני מגודל (שלא לומר ענקי) עם בייבי פייס ושיער חלק וגולש. הקהל משיב בצעקות :טומי, טומי" ועל הבמה הלהקה לא מפסיקה לצחוק ולהתחבק. בהמשך הערב טומי מציג נגינה משובחת ואפילו משתתף בשירה מדי פעם (במיוחד בשבדית ב Gott Mit Uns). יואקים מבקש בשלב הזה מטומי לבחור איזה שיר הוא רוצה לנגן עכשיו כ"מתנת ברוך הבא", והקהל חוזר שוב ושוב על המנטרה הצפויה בצעקות CounterStrike. אבל לא עכשיו, לא להיט כזה, לא בשלב הזה. באופן לא מפתיע למי שמכיר את הסטליסט של SABATON מהסיבוב הנוכחי הם לא ממש נענים ל"דרישות הקהל" ומבצעים את Swedish Pagans שהישראלים מכירים ואוהבים ומזהים מיד עם הצלילים הראשונים, ואחריו ממשיכים עם Carolus Rex שכבר מביא את כולם להיות צרודים ודביקים מזיעת ההילולה-לה-לה.

כעת, כשהקהל כבר מספיק "חם" SABATON נכנסים חזק בשני להיטים מהאלבום החדש THE LAST STAND. הם מבצעים ברצף את Shiroyama (השיר האהוב עליי אישית מהאלבום החדש) ואת The Lost Battalion שלפניו ההקדמה המתארת קטע מיומנו של חייל אלמוני במלה"ע ה-I. בשלב הקטע המדובר שמושמע בפלייבק Joakim יורד מהבמה, מה שקורה די הרבה במהלך הערב – הזמר מנצל כל רגע פנוי בו יש קטע אינסטרומנטלי ויורד לשניות ארוכות אל מאחורי הקלעים (שלפוחית רגיזה? לשתות מים? ל Brodén הפתרונים...). בשירים הללו הקהל מרים את הגג יחד עם הלהקה, וחברי SABATON נראים כנהנים מכל רגע ביחד עם הישראלים שאוהבים את השירים הללו וכנראה שאלו להיטי הפלייליסט המטאלי של SABATON לשנה-שנתיים הקרובות.

לפני Atteru Dominatus ו- The Art of War יואקים חובש כומתת חיה"א (כומתה שתחזור אליו ברגע השיא "הישראלי" של הערב), מה שכמובן גורם לקהל הישראלי להשפריץ ליטרים של פטריוטיות. אלוהים כמה גאווה ישראלית נשפכה בערב הזה, זה היה סוחף כמו פריימריז של "הליכוד" בגני התערוכה כשמירי רגב שרה התקווה. אבל זה היה פאקינג מטאל, ובאנגלית, וזה היה נהדר.

אפרופו "אנגלית", לפני השיר הבא יואקים פונה לקהל שוב ב"יענו אפשרות בחירה" ושואל באיזו שפה הקהל מעדיף אותו, אנגלית או שבדית. פה כבר כל הקהל ש SABATON זורם בדמו יודע כבר על איזה שיר מדובר (Gott Mit Uns) והלהקה מקבלת את מה שרצתה – הקהל יוצא מגדרו בשאגות אימים כשניתנת לו הבחירה בשבדית. אם כבר SABATON מחניפים לאגו הישראלי אז למה לא ללטף את האגו השבדי שלהם בחזרה? טריוויאלי ומנומס. בריטים מנומסים אנחנו, ושמישהו יעז לומר אחרת...

קטע מיותר התרחש כשמישהו (בהמשך התברר שזה היה גבר שיכור) השליך על הבמה חזייה. הזמר והגיטריסט השתעשעו בה מעט, הניחו על ראשם וכד', אבל היות ולא באמת מישהי נשארה חשופת דדיים (כאמור החזייה לא הושלכה כלל ע"י אשה) זה היה די מביך ולא ראוי. בהמשך הושלכו לבמה עוד כמה חזיות אבל הלהקה לא ממש התייחסה לזה פרט למתופף שרמז בסוף ההופעה שאם כבר משליכים חזיות, אז מה עם מה שהן נועדו להסתיר מלכתחילה??? גבירותיי, אם אתן מחליטות להשליך חזיות לבמה אז כדאי שתשארו חשופות חזה. החזיות עצמן לא מעניינות אף אחד וזו לא הופעה של טום ג'ונס. התחייבתן לציצים? ספקו את הסחורה (וכן, אני גבר, ואני אוהב ציצים, deal with it).

אחרי ההמנון הקצבי והמלהיב שפותח את האלבום החדש, Sparta, הלהקה יורדת מהבמה והגיטריסט Chris Rörland נשאר עליה לבדו ובהשראת בקשות הקהל גומע פחית בירה שלמה במכה. נרשמת פדיחה קטנה מצד הקהל כשהוא שואל את הקהל אם הם יודעים מה השיר הבא שהוא "מהאלבום החדש" ורומז בכך שהשם מתחיל ב"Winged", ומישהו מהקהל שכנראה קצת הלום בירה יותר מדיי (או שהווליום העצבני הרס לו את עור התוף") צועק "Wind of Change" ו- Rörland משתף עם זה פעולה ומבצע (גם בנגינה וגם בשירה) חצי מהשיר של ה-SCORPIONS . יצא מזה כמו מלך, וכמובן שמייד לאחר הצחוקים הלהקה עולה בכל הכוח ומבצעת את Winged Hussars שבמהלכו נרשמת כוריאוגרפיה מרשימה של הד-בנגינג משותף במהלך קטעי הקצב המהירים. כמה שער ארוך, חלק ובלונדיני מתנפנף שם על הבמה לכל הכיוונים.

לפני ש Sabaton יורדים מהבמה בפעם הראשונה הם עוד מספיקים לבצע את PanzerKampf, ונפרדים באקט הרגיל והמוכר מראש של "תודה רבה, אוהבים אתכם" נפנופי ידיים וירידה אל מאחורי הקלעים. הקהל כמובן מגיב בשאגות "SABATON, SABATON" וקצת "we want more" וזה לא דורש הרבה שכנועים והלהקה חוזרת לבמה.

הגיע הזמן למה שהקהל הישראלי חיכה לו כל הערב (ואולי 4 שנים מאז הפעם הקודמת של SABATON בישראל?). Joakim חובש שוב את הכומתה, עוטה על עצמו כגלימה את דגל ישראל עם הכיתוב SABATON שמזוהה כל כך עם הלהקה, והלהקה פוצחת בשיר שבעבור מטאליסטים כבר מזמן החליף את "התקווה" כהמנון הרשמי של המדינה, CounterStrike שמהלל את נצחונה של ישראל על מדינות ערב במלחמת ששת-הימים ב-1967. אי-אפשר לתאר את ההשתוללות של הקהל בשיר הזה. כולם מריעים, זועקים מתוך הקרביים בקולות צרודים תוך ניפוח עורקי צוואר שמאיימים להתפקע. אקסטזה כללית ואני מרגיש לרגע צעקה קצבית של "ילא בית"ר" עולה מקרבי אבל אני מחניק אותה ובמקום שר בכוח "Control Yerusaleeeem" ב-ר' מתגלגלת!

באופן מפתיע ההופעה לא מסתיימת ב CounterStrike אלא אפילו להיפך, הקצב עולה בשיר היחיד שהישראלים אוהבים כמו שיר מלחמת ששת-הימים (ואולי אפילו יותר?!) Primo Victoria. הגג עומד ליפול על כולנו מרוב חשמל באוויר. אף אחד לא רוצה שזה יסתיים, וכולם צורחים בלהט בלתי נשלט את הפזמון. זה מטאל גבירותיי ורבותיי. ואלו SABATON !

ואם מישהו חשב שזה הסוף אז הוא טעה ובגדול, משום שהלהקה מסיימת בשיר יוצא דופן מבחינתה, שיר שלא מדבר על קרבות או מלחמות כמו הרוב המוחלט של שיריה, אלא שיר הללו למטאל עצמו וללהקות מטאל מיתולוגיות שמוזכרות בו (KISS, ACCEPT, MOTORHEAD, IRON MAIDEN וכד'), Metal Crew. איזו הפתעה מלבבת, והקהל שמח כל-כך שיש לו עוד כמה דקות נפלאות עם שיר נפלא ועם הלהקה שכל-כך אוהבים פה לאהוב.

הקהל לא נותן ל SABATON ללכת. הם מסתובבים על הבמה, קדים ומתחבקים במשך דקות ארוכות מול הקהל שמריע. רואים עליהם שהם נהנים באמת כפי שיואקים כבר אמר במהלך ההופעה עצמה. לדבריו הם ביצעו כבר יותר מאלף הופעות בעולם, ארבע מהן בישראל, אבל קהל כמו הישראלי הם לא פגשו, והוסיף שהם זוכרים כל הופעה שעשו בישראל, כל אחת ואחת. ואפשר לראות לפי החיוכים והפנים הסמוקות שלהם שהם באמת, אבל באמת נהנים פה, בדיוק כמו הקהל שלא רוצה שהם ירדו מהבמה. יואקים "נמרח" אפילו רגע לפני הסוף על השורות הראשונות שנושאות אותו על כפיהן בתענוג רב במחווה של אמון טוטאלי ועונג צרוף.

איזו הופעה ענקית. איזה סטליסט אדיר: 18 שירים לעומת סטים של כ-13 שירים בהופעות האחרונות שלהם בעולם (ממה שבדקתי). כל שיר פגז, כל ביצוע טיל נ"מ והכל במרץ ואנרגיות של ויקינגים. זו בדיוק הופעה מהסוג שמזכיר לי פעם בכמה זמן למה מלכתחילה התחלתי לאהוב "רוק כבד" בגיל 13. הקצב הסוחף, תחושת הלכידות והדרמטיות המאצ'ואיסטית שמלווה כל המנון וכל סאגה מיתית. לעתים גם עלוב נפש עוכר ישראל כמוני חווה התעלות פשיסטית קטנה שעולה מהביצים לקרביים ואז לחזה. ואין כמו הופעה של SABATON לגאווה פטריוטית מיליטריסטית מלווה בגיטרות, משקפי שמש וטסטוסטרון בכמויות שממלאות דליים.

לגלריית התמונות המלאה