Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

30/07/2017
מטאל בשם אודין - סקירת הופעתה של Amon Amarth בישראל
כתב: רועי דגני
צילם: יאיר אבלסון

את Amon Amarth אין צורך להציג. החבורה השוודית שמיתגה את עצמה סביב האתוס הויקינגי מהרגע בו פרצה בסערה במחצית השנייה של שנות התשעים התעצמה לכדי תופעה של ממש במטאל של שנות האלפיים. במידה ויצא לכם אי פעם לטוס לפסטיבל מטאל גרנדיוזי כלשהו באירופה בשנים האחרונות דוגמת Metal Days, Brutal Assault, Wacken ועוד – סביר להניח שנתקלתם בהופעה שלהם, מעוטרת במיטב התפאורה שבמת פסטיבל מטאל אירופאי מסוגלת לאפשר.

ארץ הקודש, לעומת זאת, ממתינה לשובם מאז אותו ביקור מיתולוגי אי שם בשנת 2003 – ימים בהם ניצבה הלהקה על מקום שונה לחלוטין בסקאלת המטאל העולמי (ולדעת כותב שורות אלה, החזיקה באמתחתה שורת אלבומים מכובדים בהרבה מאלו שהנפיקה בעשור האחרון). כלהקה שקהל מעריציה מאגד חובבי מטאל קיצוני למיניהם, לצד חובבי מטאל מלודי ופולק מטאל על אף חוסר נטייה חד משמעית לאף אחד מהסגנונות הללו מבחינה מוסיקלית – דיי ברור כי הופעה נוספת שלה בארץ תהפוך להצלחה מיידית.

ואכן כך היה; לפני מספר חודשים הפקה המתקראת בשם "A.S.M Israel" שהציגה עצמה כשחקן חדש בשטח הכריזה על הופעה מתוכננת של Amon Amarth בקיץ, והמטאל המקומי רעש כמרקחה. התבלטו בעיקר דיוני פייסבוק ושיחות אקראיות שהטילו ספק באמינותה של החברה. העברת ההופעה ממועדון התיאטרון לאומן 17 יומיים לפני, לא תרמה, אך 1,300 כרטיסים נמכרו להופעה והוכיחו שהציפייה של קהל המטאל בארץ להגעתם של Amon Amarth מתעלה מעבר לעיסוק בגורמי ההפקה הנוגעים בדבר.

חרף הספקולציות ביחס לגורלו של האירוע, זה התקיים כסדרו, להוציא אולי עיכובים קלים שנרשמו בפתיחת הדלתות וכיוצא מכך גם בתחילת המופע - שבלאו הכי הפכו זה מזמן לעניין של שגרה בהופעות מקומיות. אף על פי כן, החלק המעיק היה ההידחסות המוגזמת אל תוך המועדון, שבמהרה התמלא עד אפס מקום. הדוחק הבלתי נסבל בעיקר הדגיש את היות מועדון האומן 17 סוג של פתרון של הרגע האחרון. הצפיפות הייתה כה עזה, שנדרש מאמץ לעבור מהלובי בו ניצבו הקופות אל תוך חלל המועדון עצמו.



פתיח טקסי שבקע ממגברי המועדון בישר על תחילת המופע. על מנת לחמם מנועים, בחרו חברי Amon Amarth לפתוח באחד מהשירים המוכרים ביותר שלהם, "The Pursuit of Vikings" בעל הריף הפותח הסופר-קליט. באופן צפוי למדי, Amon Amarth נידו לחלוטין את צמד אלבומיהם הראשונים מהסטליסט, ונצמדו בעיקר לשירים מאלבומם המצליח "With Oden on Our Side" מ-2006 לצד שירים מאלבומם האחרון "Jomsviking" ששוחרר עשור לאחר מכן, בשנה שעברה.

מי שחיו מתחת לסלע בשנים האחרונות בכל הקשור להופעות של ההרכב, ומשום מה ציפו להבלחתם של שירים קלאסיים נוסח "Avenger" או "Victorious March" – התבדו במהרה. חוסר ההיכרות עם החומר העדכני יותר של הלהקה ניכר בקהל שמעטים ממנו (בעיקר הצעירים יותר, שנצפו ברחבה הסמוכה לבמה) הצטרפו לסולן Johan Hegg בשאגות מילות הפזמון בשירים מאלבומים כמו Jomsviking"", "Deceiver of the Gods" ו-"Surtur Rising". בשלב מסוים בחציה השני של ההופעה התייחס Hegg לביקורה הקודם של הלהקה, בטרם פצחו בשיר "Death in Fire" הקלאסי. היה זה השריד האחרון לסטליסט שאפיין את ההופעה ההיא, שתוצאתו הייתה התלהבות שהתפשטה במהרה ברחבי המועדון.

במת האומן 17 נראתה כמעט מיניאטורית ביחס לבמות הפסטיבלים עליהן הלהקה מרבה להופיע, אך למרות זאת ועל אף היעדר התפאורה הפומפוזית השגרתית – הכריזמה, הביצועים האנרגטיים והאינטנסיביות שניגרו מחברי ההרכב הוכיחו כי מדובר בהרכב מקצועי שמסוגל לספק את הסחורה על במות קטנות כגדולות. התיאום המופתי בין הגיטריסט המוביל Johan Söderberg, הגיטריסט הנוסף Olavi Mikkonen והבסיסט Ted Lundström על הבמה היא עדות מוכחת למקצועיות והניסיון מרובה השנים שהתגבש מאינספור הופעות. נראה כי גם המתופף Jocke Wallgren שהצטרף להרכב בסך הכל בשנה שעברה הספיק להשתפשף היטב בהופעות עם חבריו.

כיאה ללהקה שנחרטה בלב הקונצנזוס של המטאל - לא היו שם הפתעות או רגעים בלתי צפויים. Amon Amarth מופיעים בדיוק לפי הספר; Mikkonen אמנם פספס תו או שניים בסולואים אחדים, אך להוציא את אלו – כלל חברי הלהקה מעניקים ביצועים מהודקים למדי לשיריהם המשלבים מטאל מלודי לתפארת מדינת שוודיה על בסיס של מארש מלחמתי. ראוי לציין כי הם אף הפיחו חיים גם בשירים המוצלחים פחות מהקריירה שלהם, שבגרסתם האולפנית סובלים מאובר-פרודקשן מעיק.



בהתאם להיותה של ההופעה מהונדסת היטב על פי כל כללי המשחק המוכרים, כל ניסיון מצד אחדים בקהל לאיזשהו סטייג' דייב מאולתר נתפס כהפרת סדר ונתקל בנסיונות סיכול מצד המאבטחים שרובם לא בדיוק צלחו. הקלישאות המוכרות כללו גם את "פוגו ספינת המשוטים" האינפנטילי והמגוחך להחריד שנצפה בהופעותיה של הלהקה בפסטיבלים שונים, כאילו שהפוגואים הסטנדרטיים לא הפכו למעיקים בפני עצמם עקב הצפיפות הכמעט שערורייתית.

"אני מקווה שאתם ערוכים למשתה הויקינגי הזה" הכריז Hegg בהציגו את השיר "First Kill", באמירה קלישאתית צפויה שהעניקה אשרור לקייטנה שאומצה בידי הקהל המשולהב – שלרגע שכח שהקשר העיקרי של רובו להיסטוריה הויקינגית מסתכם בויקיפדיה. לקראת השיר "Raise Your Horns" שהפך להיות ה"להיט" העכשווי התורן של הלהקה הניפו חברי הלהקה את קרני השתייה שלהם בתיאום, בעוד Hegg מעודד את הקהל להצטרף - כשלמרבה האירוניה, קרנות שתייה היו אסורות בכניסה למועדון בשל סכנת הפגיעה הנשקפת מהקצה החד שלהן. הרי לכם משהו שלא מצליח לעבור לי כמו שצריך במערכת העיכול בכל הנוגע למיתוג של Amon Amarth – ההתייחסות שלהם לכל הספקטרום הויקינגי הפך עם השנים למצועצע להחריד ביחס ישר למידת ההצלחה שלהם. נדמה שבשל היעדר השתייכותם המוסיקלית לז'אנר הויקינג מטאל, הדרך שלהם לבטא את הקשר שלהם לאותו עולם מונחים היא באמצעות אמירות נדושות. לשם השוואה – עמיתיהם למקצוע, הבלאקרים השוודים Thyrfing (שאלבום הבכורה שלהם ראה אור גם הוא ב-1998), מסוגלים להרים שואו דרמטי שמצליח ליצור איזושהי אווירה קוהרנטית יותר, תיארטרלית ככל שתהיה. Amon Amarth בהחלט מצטיינים בגזרת השואו, אך בד בבד מקבעים את הסטיגמה ביחס להיעדר הבגרות המנטלית המאפיין חובבי מטאל למיניהם.

לצד אלו, התקשורת של Amon Amarth עם הקהל עובדת מצוין, לאו דווקא במילים – Mikkonen, Lundström ו- Söderberg לא פעם מישירים מבט אל העומדים בקדמת הבמה, ומתקשים להסוות חיוך כשהם מבחינים באלו מדקלמים את מילות השירים. Hegg עצמו לא ניצב במקום אחד לרגע. בכל שיר שמתנגן הוא דואג לתזז לאורכה של הבמה ולכסות את שטחה הכולל כמפקח על זרימת האדרנלין האינטנסיבית בכל פינה במועדון.



בתום כשעה וחצי נחתמה ההופעה עם שניים מהשירים הנמנים על חביבי הקהל "Guardians of Asgaard" וכמובן "Twilight of the Thunder God" האלמותיים – כשרבים מהקהל מצטרפים לשאגות וההמולה הכוללת עם פוגו, הנפת זרועות באוויר ושימוש במה שנותר ממיתרי הקול שלהם. מבלי לטרוח לנסות ולדגמן מחוות סיום יומרניות, Amon Amarth פינו את הבמה תוך נפנוף לקהל, חלוקת מפרטים ומקלות תופים והבטחה כי ישובו.

אי אפשר להתכחש למהות ההופעה של Amon Amarth כפרק נוסף בהיסטוריה של המטאל המקומי. במקרה הנדון קוני הכרטיסים ללא ספק קיבלו תמורה ראויה לכספם. מועדון מפוצץ, קהל משולהב, וכל זאת במסגרת הופעה שרבים המתינו לה מזה 13 שנה ואחרים, רובם צעירים יותר, זוכים לחוות אותה לראשונה במגרש הביתי. על אף הקלישאות המאוסות, מדובר באחת מהלהקות המעטות שמצליחות ללכד רבים מהספקטרום המטאלי המקומי לכדי הופעה אחת, וללא ספק הנוכחות המרשימה ביותר שנרשמה בהופעה של להקת מטאל מחו"ל מאז Blind Guardian. נקווה שהפעם הבאה תגיע בתוך פחות מעשור, ושלשם שינוי ההופעה תתקיים במועדון שיאפשר לכמות הנוכחים לנשום מעט חמצן מדי פעם.


לגלריית התמונות המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::