אם הייתי זקוק לתזכורת נוספת לכך שהדימוי שנחקק בתודעתי היה נכון חלקית, בא הסרט הדוקומנטרי "LO Sound Desert", ומראה שבארה"ב, ממש כמו בלוויין המזרח תיכוני שלה, מוזיקה כרוכה לא פעם בירידה למחתרת, או במקרה של גיבורי הסרט – בבריחה כפויה למדבר.

חברים, דעו לכם שאם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות על מטאל עולמי זה שהצרפתים לא פראיירים. בין אם מדובר על להקות טכניות להפליא כמו Gorod או להקות Avant-Garde Metal קריפיות כמו Pensées Nocturnes, המטאל הצרפתי הוא אחד היותר מעניינים בסצינה העולמית...

במהלך התקופה הזו התוודתי לכמה מהקלאסיקות שיצאו לפני שהכרתי את הז'אנר – מטאליקה, Slayer, Testament ו Megadeth שהוציאו את מיטב התוצרת שלהן דווקא בסוף שנות השמונים וכשהייתה בערך גיל בר-מצווה – אבל זכיתי גם לשמוע אלבומים שיצאו בלייב ולחוות את ההתרגשות של לראות אותם לראשונה בחנויות.

בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 צצו להקות כמו Biohazard ו-Body count שהביאו את הראפ מטאל, ואז הגיעה שנת 1994. להקה די חדשה דאז, בשם Korn הביאה לעולם ז'אנר מטאל חדש. אולי זה האח הקטן של הגרוב מטאל שהומצא גם הוא באותם שנים על ידי Pantera. מה שבטוח, הז'אנר הזה היה Here to stay...

ג'ני הקיצה משנת אחר צהריים טרופה. היא הציצה בחשש בשעון הכתום שליד מיטתה, אך נשמה לרווחה והניחה ראשה על הכרית, כשהבינה שלפניה עוד שעתיים עד לפתיחת הדלתות. מבחינות רבות, ג'ני יכלה להיות אסירת תודה על מזלה הטוב בימים אלו. על אלומת האור שהפציעה על אפרוריות חייה...

השתדלתי לשים כאן שירים שלא כל העולם ואשתו מכירים, כמו Walk This Way של Aerosmith ו-Run DMC. דרך אגב, למרות שרוב השיתופים של ראפ עם מטאל שאני מכיר בשילוב עם אלטרנטיב/נו מטאל, השתדלתי להציג כאלה שיצרו גיוון כמה שיותר נרחב...

עד מאה מטר? עד חמש מאות מטר? אסור לנסוע? אסור לטייל? הצחקתם את Traveler הקנדיים עם המגבלות שלכם, כי Traveler כשמם כן הם – טיילים, והמסע האהוב עליהם הוא לא טיסה לחלל או אל ממלכה קסומה, אלא מסע בזמן אל תחילת ה-80 ואל הגל החדש (הישן) של הרוק הכבד הבריטי...

עוד הרכב שנולד בשנות ה 80 – לפחות מוזיקלית, כי אני מעריך שחברי הלהקה נולדו לפחות עשור לאחר מכן. הבי מטאל שנשלף מהתקליטים של הרכבי המטאל האירופאים של אמצע השמונים, מלודי וכבד - ועשוי טוב.

זאת לא כתבה על ההיסטוריה של המטאלקור, אלא כתבה שבה אספתי את עשרת האלבומים בז'אנר שאתם חייבים לשמוע מתישהו בחייכם, לפני שתמותו. הסיבה פשוטה: מטאלקור זה ז'אנר טוב כמו כל ז'אנר ויש כמה פנינים שלא מיוצגות בפינות הפופולריות של האינטרנט.

ריכזתי לכם 9 אלבומים שנהניתי מהם מספיק כדי להעביר הלאה, אפילו יותר ממספיק, ושאולי פספסתם שיצאו בחודשים האחרונים. הרשימה הזאת מורכבת באופן בלעדי מאלבומים לא רעים בכלל, על טהרת הפאוור הסימפוני.

בגלל שקץ העולם נראה קרוב מתמיד, ריכז כותב שורות אלה את עשרת האלבומים ששום מנוחת עולמים לא תהא שלווה בלי להאזין להם. כמקובל ברשימות A List מעין זו, לא תמצאו כאן הפתעות גדולות או אלבומים שעדיין לא נתקלתם בהם, למעט אולי האלבום הראשון ברשימה..

כדי לנסות ולהקל על הבנתו, עבדכם הנאמן עשה את הנדרש למצוא לכם רשימת אלבומים - לאו דווקא הקלאסיים, לאו דווקא אלה בעלי המשמעות ההיסטורית העמוקה ביותר, לאו דווקא הראשוניים והמשפיעים...

אם מתאים לכם ליפול עמוק יותר אל מעמקים מלנכוליים אמיתיים, יש שבדי אחד שדאג לכם להוצאה שתמיט עליכם את כל כובד משקלו של עולם עתיק, פראי ומוסכן בו שולט הטבע העגום של צפון אירופה, והאדם אינו אלא נווד טונדרות חולף שנע כדי לשרוד ושורד כדי לנוע...

אלה שנמצאים בחל"ת מצאו זמן לעשות חשבון נפש. לאחר מחשבות רבות אני, עבדכם הנאמן, מגיש לכם רשימה של עשרה אלבומי Death Metal – ואני מנסה להשאר כמה שיותר קרוב לאבות המזון של הז'אנר אבל גם אכלול דברים מעבר לאולדסקול...

במגפה של יוסטיניאנוס, במוות השחור, בשפעת הספרדית. אנחנו עדיין במאבק הזה בין הממותה לניאנדרטל. המלחמה הלא נגמרת בין האנושות לטבע הרנדומלי שאנחנו חלק ממנו. הטבע הלא מאולף. הטבע הקמאי והאדיש...

פינת ההמלצות שלי היא עניין בעייתי, בכל שבוע אני יכול לייצר לכם פינה שכזו ואני יכול להבטיח לכם שהחוט המקשר בין הפינות הללו שיעלו שבוע לאחר שבוע יהיה ארוך ומפותל מדי. אז הנה הפינה הראשונה, עם ארבעה אלבומים, חלקם טריים יותר, חלקם הבשילו על הקרקע ונמצאים במצב מתקדם של פירוק...

עוד שבוע במאסר בית, עוד ערימות של מוזיקה טובה שמסתובבת לה מחוץ לחברות התקליטים הגדולות בז'אנר המטאל ומגיע להן האזנה. אנחנו ממשיכים בסדרת הכתבות שלנו – עם המלצות חמות מהמעמקים הקרים של סצנת המטאל – עם עוד 7 אלבומים במגוון תתי-ז'אנרים שיעזרו לכם לעבור את השבוע..

אני יודע, עבור אנשי התופה-תופה והבלאסט-ביטס, דום זה ז'אנר שקשה לבלוע אותו. קשה להגיע אליו ישירות. ועדיין, זה ז'אנר ששווה לנסות אותו. שווה לשכב אחורה ולהקשיב למשהו איטי יותר מהרגיל, אווירתי יותר, שמונע מעוד מנעד רגשות חוץ מקריזה ורצון לשבור את העולם...

אני יודע, קל לנו כמטאליסטים להיות ציניקנים לגבי שירים שהם לא שירי מטאל, ואני זוכר את עצמי כנער לא מתעניין בשום רמה במוזיקה המקומית שיש לנו פה, ולעת זיקנה אני מוצא את עצמי שומע את השירים שהיו לנו בבית, את מה שההורים שלי היו שומעים, ואני מבין שלא סתם אמא שלי, פולנייה במקצועה, הייתה שומעת את פוליקר...

ישנן גם להקות כמו Hollow Haze שעושות מוזיקה נחמדה לחובבי המלודי, ה-Hard Rock וה-Alternative, אך מחליטות לנפח מעבר לאמת את קורות החיים שלהן וגורמות לעצמן להתבזות מולי ברגע האמת. לא לזה נרשמתי כשהחלטתי להאזין לאלבום שלהן...