|
16/10/2007
Ensiferum - Victory Songs
מאת: גולן שי
קסדות? יש! שיריון? יש! חרבות וגרזנים? יש! הסוסים ערוכים לקרב? בוודאי! רגע!, אז מה חסר? אההההה, כפרים שנוכל לבזוז, לאנוס ולשרוף. טוב, מה זה משנה, יש לנו כאן את האלבום השלישי במספר והמצוין של הרכב הויקינג \ פולק מטאל Ensiferum שנקרא Victory Songs.
3 שנים עברו מאז שאלבומם השני Iron יצא, 3 שנים בהן ההרכב עבר מתיחת פנים וקול, עם עזיבתו של הסולן \ גיטריסט \ כותב השירים Jari Mäenpää את ההרכב לטובת פרויקט מצליח בפני עצמו בשם Wintersun. את מקומו תפס לא אחר מאשר Petri Lindroos, מי שידוע בתור סולן \ גיטריסט להקת Norther. אלו היו 3 שנים בהן קהל המעריצים העצום של ההרכב (בינם אנוכי) שואל את עצמו האם אותו Petri יספק את הסחורה כמו שצריך, על כך ועוד אספקטים אחרים אני ארחיב בהמשך.
Ensiferum קמה לה ב-1995 ביום מושלג פיני ממוצע, כאשר מרבית הסיכויים שחבריה נפגשו ליד איזה דוכן או אנטנה של נוקיה. את אלבום הבכורה תחת אותו השם שלה הוציאה רק ב-2001, אך במהרה, לאחר צאתו, הלהקה נחשבה ונתפסה בעיני רבים לאחת מלהקות הויקינג \ פולק מטאל הטובות ביותר בסצינת המטאל, ואף למובילת הז'אנר של ימינו.
לאחר צאת האלבום Iron ב-2004, אותו Jari Mäenpää, מי שהיה נתפס בעיני רבים המוח מאחורי הלהקה, עזב. כצפוי, עלו תהיות רבות לגבי עתידה של אותה חבורת לוחמים ויקינגים מטאליים. עם צירופו הרשמי של Petri Lindroos בתור סולן וגיטריסט ההרכב (שלפני כן שימש כסולן מחליף בהופעות) הוציאה Ensiferum את ה-EP שנקרא Dragonheads ב-2006 , שהיה טוב אך טיפה חלש ממה שאחד יצפה מלהקה גדולה שכזו. בעקבות כך, ולמרות הייחול הרב לאלבום אולפן חדש, נאלצתי להנמיך את אש הציפיות מעט.
אני אוסיף ואומר כי לא משנה כמה להקה חזקה או גדולה תהיה, כאשר הבסיס המרכזי שלה נלקח ממנה, הדבר בוודאי משפיע על הקבוצה באופן קיצוני, לפני שהאזנתי לאלבום ציפיתי לנחלת תבוסה, אבל למרבה המזל, האובדן של Jari לא חסם את דרכם של הויקינגים החזקים ליצור אלבום ויקינג מופתי. ועכשיו, לאחר שהאזנתי לאלבום החדש של החבורה הפינית, אני חייב לציין שהוא הפתיע אותי ובגדול.
מדובר באלבום השונה במקצת משני האלבומים אשר קדמו לו, הוא נוטה להיות טיפה יותר פולקי והוא יותר בעל מקצביי אומפה מטאל. ההרגשה שקיבלתי ממנו היא כאילו אנחנו יושבים באמצע היער, שותים לשוכרה, ולמרות שהמוזיקה עצמה מאוד אגרסיבית, מהירה ודורסנית במרבית הקטעים, אני עדיין נוטה להאמין שאני סביב מדורת טומבאללייק'ה.
האלבום פותח בקטע מתקתק הדומה למשהו הגזור מפסקול של שר הטבעות או לב אמיץ. מדובר באינטרו פולקי-אווירתי המכין לנו את מצב-הרוח לקראת דבר מה מיסטי המסתתר לו מאחורי סבך עצי היער. והנה זה בא, שיר ה-ראסמי הראשון של האלבום, "Blood Is The Price Of Glory". מסתבר שמה שחיכה לנו מאחורי שורת העצים היא אוגדת ברזרקרים נטולי חת, מדובר בשיר הפורץ במלוא האנרגיות, ברעש, בחוזקה ועם פזמון מלודי מהיר של ראש וחרבות המורמים אל-על בגאווה. השיר הזה הוא גושפנקה למה שניתן לצפות מבית היוצר של Ensiferum.
הסאונד והמקצב בשיר הם פחות או יותר איך שהשירים בשאר האלבום נשמעים, Ensiferum נוטה עם כך לאזן את עצמה בכל הנוגע למיקס בין הבלאק מטאל המלודי להשפעות הפולק מטאל. התוצאות הן שהאלבומים שלהם, לרבות האלבום המדובר, אף פעם לא נוטים לכיוון מסוים ברמה מובהקת, ובכך שומרת את נאמנותה לקהל המאזינים ומוכיחה כי היא עדיין חוד החנית.
הדבר הכי חשוב שציינתי בהתחלה, האובדן של Jari, מסתבר שלא השפיע עד כדי כך, כמו ש-George Fisher לא נפל מקודמו Chris Barnes כאשר נכנס ל-Cannibal Corpse, או כדוגמא מבית, כאשר Finntroll החליפה 2 סולנים אשר ביצעו את מלאכתם כהלכה, כך Parti פשוט עושה עבודה מצוינת מבחינת השירה והנגינה. למרות שאינו מתעלה או משתווה לקודמו, לא ביכולות הווקאליות ולא ביכולות הנגינה, הוא עדיין עושה עבודה יותר טובה ממה שציפיתי ממנו.
לא ניתן להתעלם מעובדה נוספת ומרכזית, כי Markus Toivonen, מי שהקים את Ensiferum ב-95' וכיום היחיד שנשאר מההרכב המקורי, הוא המוח האמיתי של הלהקה. הוא מספק לנו אלבום הבנוי מהרמוניה של 2 שכבות: אלבום בלאק מלודי מגוון בעל נפח ומוטיב פולקי. בזמנים שבקדמת הבמה ניתן לחזות במלודיות הפולק הדוהרות של הגיטרות והתופים, ברקע אנחנו שואפים את האטמוספריות והאפלוליות של משחק הקלידים ושאר כלי הנגינה.
ובמילים עממיות יותר, האלבום פשוט נותן בראש מתחילתו ועד סופו. הוא סוחף, הוא דוהר, הוא גורם לי לקום מאיפה שאני לא אהיה ולעשות האדבנג עד לאותו "קראנק" שאני שומע בצווארי - ובעיקר, הוא ממלא לי את הראש בעולם של שירי ניצחונות הויקינגים עם דימויים וסיפורים על המרחבים הפתוחים, המושלגים ומלאי יערות עצי האורן. זה מעלה לי את הרצון העז לתפוס את החרב או הגרזן שתלויים על קירות חדרי, לרכוש כרטיס טיסה לפינלנד ולכבוש ולאנוס ולבזוז להם איזה אי.
האלבום מתחיל עם 4 שירים כסאחיסטיים ביותר, אך למרות זאת, בעובי השירים יש דעיכה בקצב והדבר מאפשר להשפעות הפולק בעלות חזות הגיטרה האקוסטית לזכות בטיפה מאור הזרקורים. השירים "Ahti" וזה שאחריו, "One More Magic Potion" מראים יותר שינוי ודופי מהחומר הקודם של ההרכב, יש בהם יותר כלי נגינה ויש בהם יותר מקצבי אומפה מטאל, מומלצים בעיקר לאילו אשר חובבים את Finntoll ו-Korpiklaanni.
מכל תשעת השירים שיש באלבום ישנם כמה הבולטים במיוחד, 2 מהם הם יותר בגוון הבלדות. השיר השישי "Wanderer" ושיר הנושא "Victory Song", כאשר הראשון מביניהם מתרכז יותר בשורשים הפולקיים של ההרכב והוא יותר קליל וקליט, בעיקר כי מדובר שם בשירה נקייה. שיר הנושא לעומתו הוא הבולט ביותר, וכמו שהפתגם אומר: "תשאירו את הטוב לאחר כך... זהו אחד מהשירים הטובים של Ensiferum."
"Victory Song" הוא שיר אפי של עשר דקות המתחיל במלודיות פולק איטיות, בעיתו הוא מתקדם בדאבל באס ובונה את עצמו, עד הרגע שהוא עושה תפנית ושובר לטונים מהירים יותר מבחינת המקצב, המתזזים בין שירה אגרסיבית ומלוכלכת לנקייה. מרכז הבשר הוא מגוון הריפים השונים, המלודיות ומבנה השיר אשר משאירים אותי, המאזין, דבוק ומוקסם כמו ילד המספרים לו סיפור פנטזיה לפני השינה עד הסוף, שבו הוא מסתיים בפיידאאוט של חמת חלילים, ובכך סוגרים מעגל עם לחן האינטרו הפותח את היצירה.
למרות הכל, יהיו מעריצים שרופים של הלהקה שיתאכזבו טיפה מהאלבום ויראו ב-Markus כאחד שפועל יותר מידי באלבום, אם זה בכתיבת השירים, הלחנת הגיטרה והשירה הנקייה, וכל זה מבלי ש-Jari יעמוד שם בכדי לשנות, לעצב ולהלחין מחדש. עוד אספקט שלילי על האלבום הוא שמרגישים בחוסרם של המיני-סולואים, המעברונים המהירים והסולמות והחבלים שאותו מר Jari היה נהג לשחק עימם על הגיטרה. אך בסופו של דבר, אם אתם אוהבים את הז'אנר ומכירים את ההרכב, אל תחמיצו את האלבום הזה... במידה ואתם אורחים זרים השוקלים לעשות טבילה ראשונה ביער הירוק והמושלג של הויקינג \ פולק מטאל, הייתי ממליץ קודם להתחיל עם 2 האלבומים הראשונים של Ensiferum.
|
