21/10/2004
ראיון עם ג'ורדן רודס מ-Dream Theater
שלום ל-Keyboard Wizard. אני חייב לומר שחיכיתי לראיון הזה הרבה זמן, מאחר ושנינו היינו מאד עסוקים. אז מה שלומך?

אני די עייף מהטור האחרון של "דרים", אך גם מאד מרוצה. בסבב האחרון שעשינו עכשיו בארה"ב ניגנו עם YES, ומבחינתי מדובר בהגשמת חלום.

כידוע לך, YES הם אחת הלהקות האהובות עליי בכל הזמנים (כבר 30 שנה בעצם), ו2 מהקלידנים האהובים עלי, ריק וייקמן ופטריק מוראז, ניגנו שם. לצערי הרב לא יצא לנו לבלות איתם הרבה זמן ביחד, כי פרט לסטיב האו, הגיטריסט, הם היו מגיעים כ-10 דקות לפני עלייתם לבמה. לכן לא יצא לנו לדבר איתם הרבה. למרות זאת, יצא לנו לעשות שיר ביחד עם אלן וייט (המתופף), אז במבט כולל זו הייתה הגשמת חלום מבחינתי, וכמובן הגשמת חלום של דרים ת'יאטר - לנגן עם אחת הלהקות שהשפיעה עליה הכי הרבה.

בימים אלה אני משתדל לבלות כמה שיותר זמן עם משפחתי, לפני שאנו חוזרים לתרכז בעבודה על האלבום הבא.

דרך אגב, אני יכול לספר שהוספתי כמה כלי נגינה חדשים לסטודיו שלי: גיטרה פנדר מיוחדת משנת 1952 שקניתי, גיטרה מיוזיקמן שפטרוצ'י נתן לי במתנה, והקלידים המיוחדים Haken Continuum. בקרוב תהיה תמונה מעודכנת באתר של הסטודיו.


מתי באמת אתם מתחילים לעבוד על האלבום הבא?

יש לי פה סקופ בשבילך: הלהקה תיכנס לאולפן כבר ב-25 לאוקטובר השנה בכדי לעבוד על האלבום הבא. אנו מצפים לעבוד על האלבום כמה חודשים טובים, ולהערכתי, אחרי כל ההקלטות והמאסטרינג, האלבום ישוחרר לקראת אוגוסט-ספטמבר של 2005 (שוב, מדובר בהערכה בלבד).


טרי בוזיו עשה עבודה נהדרת באלבומך הקודם, ובאלבום החדש בחרת את רוד מורגנשטיין כמתופף. נראה כי שיתוף הפעולה בינך ובין רוד הוא מושלם, לא?

זה היה תענוג מבחינתי לעבוד עם טרי, שהוא אחד המתופפים הכי טובים כיום בפרוגרסיב רוק, ואני מאד שמח שהוא השתתף באלבום הקודם שלי. לגבי רוד, אתה יודע, שיתוף הפעולה ביננו הוא מושלם ואנחנו מבינים אחד את השני בצורה יוצאת מן הכלל. שמחתי לשמוע שרוד יוכל להשקיע זמן ועבודה בפרויקט הזה (האלבום החדש). רוד הכניס את כל הנשמה שלו לתוך האלבום הזה, וזה מה שאני הכי אוהב בו כמוזיקאי, חוץ מזה אנחנו חברים טובים בלי שום קשר.


אני חושב שאחד הדברים המדהימים באלבום החדש היא העובדה שנכנסת לסטודיו ל-14 ימים ברציפות, כתבת והקלטת את האלבום, ואחרי שבועיים סיימת אותו. איך הייתה החוויה מבחינתך? האם זה דומה לכתיבת אלבומי ליקוויד טנשיין אקספרימנט?

ובכן, הכתיבה וההקלטה הם די דומים וזהים להקלטת וכתיבת ליקוויד טנשיין. אני מאד אוהב לכתוב ולהקליט אלבומים בצורה הזאת, כי אני אוהב לאלתר הרבה במהלך כתיבת המוזיקה שלי. אם אני מתעייף זה עדיין לא יכול לפגום במוזיקה. אתה יודע, חלק מהדברים שכתבתי בשביל דרים ת'יאטר, כתבתי במהלך השינה! כשאני ישן, אני חולם על מלודיה, וכך אני כותב אותה.


בחרת לאלבום החדש כמה מהגיטריסטים הטובים ביותר: ויני מור, ג'ו סטריאני, גרג האו וסטיב מורס. כל אחד מהם מנגן בסגנון שונה. מה הייתה תרומתם לאלבום, ואיך הייתה העבודה איתם?

זה באמת מדהים, איך שהכל הסתדר מצוין. האלבום היה תחת לוח זמנים עמוס, וידעתי מי אני רוצה שינגן איתי באלבום הזה. מה שבאמת בלתי יאמן היא העובדה שכולם התאימו את עצמם לעבודה בפרויקט ובלוח הזמנים העמוס. סטיב, ויני, ג'ו, גרג ודניאל מאוד שמחו לנגן את החלקים שלהם באלבום, ואני מאוד אהבתי את תרומתם. כל אחד מהם הביא את ההשפעות הייחודיות ואת הסגנון שלו, וזה מה שהפך את האלבום לכל כך מעניין.

היה לי את העונג לנגן עם ג'ו סטריאני בטור הקודם שלנו בארה"ב (של 6DOIT). עם ויני מור עבדתי כבר בסוף שנות ה-80 על Time Odyssey (אלבום סולו שלו). סטיב מורס ואני ניגנו ביחד ב- Dixie Dregs והוא גם השתתף באלבום הקודם שלי Feeding The Wheel. דניאל יעקובוביץ' (בנו של ירוסלב מיודעינו, ט.ר.) הוא מוסיקאי צעיר ומוכשר שהכרתי בניו יורק, ואני חושב שיש לו הרבה מאד כשרון.

לגבי גרג האו, ביקשתי מהלייבל מגנה-כרטא אישור שגרג יוכל לנגן באלבום הזה, והם מייד הסכימו. גרג מצוין, ואני אוהב את ההשפעות הקלאסיות שלו (גם אני מגיע מהתחום הקלאסי במקור).


Scenes From A Memory נחשב לאלבום שהפך הרבה אנשים למעריצים חדשים של דרים ת'יאטר. האזנה חוזרת רבה לאלבום הזה חושפת בו חלק מטביעות אצבעותיך המוסיקליות: מלודיות קלאסיות, תזמורת, מקהלת הגוספל, וכמובן, הטכניקה הגבוהה והסולואים המרהיבים. האם היית מאמין שהאלבום הראשון שלך עם דרים ת'יאטר יהיה לכזאת הצלחה גדולה?

ראשית, אני רוצה להודות לך על כל המחמאות. דרים ת'יאטר הייתה רעבה לשינוי אחרי כל השנים.
כאשר דרים ת'יאטר ביקשו ממני לראשונה להצטרף ללהקה, זה היה בלתי אפשרי מבחינתי, כי ניגנתי אז עם The Dregs. אבל אחרי העבודה על 2 האלבומים של LTE ואחרי שהכרנו אחד את השני כל כך טוב, זה היה פשוט טבעי שאצטרף לדרים ת'יאטר.

התחלנו לעבוד ביחד על SFAM והחלטנו שזה יהיה אלבום קונספט, וכבר מההתחלה הרגשתי שזה הולך להיות אלבום גדול. אני חושב שהרבה אנשים אוהבים את האלבום הזה בגלל שכמו שאמרת, זה פתח את דרים ת'יאטר בפני קהל חדש ומאזינים חדשים. אני יודע גם שיש הרבה אנשים שאומרים שהאלבום הזה שינה את חייהם, ואני בהחלט יכול להבין אותם. בשבילי למשל, האלבום Yes – Close to the Edge הוא האלבום ששינה את חיי והפך אותי למעריץ של Yes. אני יכול להגיד את זה גם על Genesis – Trick of the Tail. אני חושב שהצטרפותי לדרים ת'יאטר הייתה חיונית. היא הביאה איתה משב רוח טרי ומרענן ואנרגיה ללהקה, שגרמה לתחייתה המחודשת.


מייק פורטנוי אמר פעמים רבות שאתה "כנראה הקלידן הכי טוב שהיה לדרים ת'יאטר אי פעם". עד לנקודה זו, מה היה רגע ההשראה הגדול ביותר שלך עם הלהקה?

רגעי השראה בד"כ מתרחשים בשבילי כאשר בסיבובי ההופעות, ובמיוחד כשאנחנו מנגנים בניו יורק וכל המעריצים והחברים שלנו באים לראות אותנו. אני חושב שהסולו שניגנתי ב- Roseland הוא אחד מרגעי השיא שלי עם הלהקה עד כה.


אחרי ההצלחה של SFAM, כתבתם את SDOIT, שהוא אלבום יותר מסובך מהאספקט המוסיקלי וברמת נגינה גבוהה מאד. מבחינתי, Glass Prison והאוברטורה הם שניים מרגעי השיא האלבום.
לדעתי, מאז הצטרפותך, הטכניקה של דרים השתפרה ונהייתה טובה יותר בכמה רמות.
האם אתה מרגיש שמאז הצטרפותך לדרים ת'יאטר יש לך תפקיד חשוב בלהקה?

זה מאד מעניין. אתה יודע, כשהצטרפתי לדרים ת'יאטר, ג'ון פטרוצ'י היה חייב למצוא מישהו שיוכל לנגן באותו הסגנון שהוא מנגן, והוא חיפש מישהו שייתן לו השראה בנגינה ובכתיבה. אנחנו דרבנו אחד את השני להתאמן ולשפר את הטכניקה שלנו, מאחר ושנינו רואים את הגיטרה והקלידים ככלים שיכולים להביא גם רגש וגם וירטואוזיות. לפני הופעות, אנחנו בד"כ לוקחים מטרונום ומנגנים ביחד כדי להיות מסונכרנים הכי טוב שאפשר. שיתוף הפעולה בינינו הוא מה ששומר על הלהקה ועל המוסיקה שלה כל כך חזקה. אני חושב שאחרי שקווין עזב, ג'ון היה כותב החומר המוסיקלי העיקרי של הלהקה, והוא היה צריך מישהו שיוכל להשתתף בתהליך הכתיבה.


אפרופו קווין מור, איך אתה חושב ש-Images and Words היה נשמע עם ג'ורדן רודס?

המממ... שאלה טובה. כאשר דרים ת'יאטר יצרו את Images and Words, אני ממש לא הייתי בקטע של פרוגרסיב מטאל. אני חושב שאיתי זה לא היה נשמע אותו הדבר. מאד קשה לחשוב איך זה היה יכול להישמע, אך אולי בגלל שאני אוהב להכניס תזמורים, זה היה יכול לכלול תזמורת עם הרבה כלי מיתר. בכל מקרה, אני חושב שזה מצוין שקווין היה בלהקה באותה תקופה, הוא עשה עבודה נהדרת.


הרבה אנשים היו רוצים לדעת איך הגעתם לשמות השירים ב- LTE, למשל THREE MINUTES WARNING?

ובכן, הסיפור הוא כזה: היינו בסטודיו במהלך האלבום הראשון וטוני לוין רצה להקליט משהו. הוא אמר "אם אנחנו לא מקליטים משהו ב-3 דקות הקרובות, אני עוזב את האולפן".


תהליך כתיבת והקלטת האלבום האחרון Train of Thought היה שונה במקצת מקודמיו. איך היה התהליך מבחינתך ומבחינת הלהקה, ומה למדת/ם מזה?

מייק וג'ון רצו לעשות אלבום שיהיה יותר כבד ומטאלי מהקודמים לו. היה להם חזון לעשות משהו בסגנון של Master of Puppets, והם דיברו על כך במהלך הטור של 6DOIT. בתחילה, מבחינתי זה היה מאד מפחיד, בגלל שבאמת לא ידעתי איך אני אתאים את עצמי עם הקלידים לסוג כזה של מטאל. אבל אז, כשהתחלנו לעבוד על האלבום, התחלתי ליזום כמה רעיונות לתכנות סאונדים חדשים שיכולים לעבוד ביחד עם הגיטרה. הרגשתי טוב מאד ונהניתי מכך שהצלחתי להתאים את עצמי לסוג כזה של מוסיקה. יש לי חלק גדול בכתיבת האלבום הזה, ואני מאד גאה בעובדה זה, ומאד נהנה לנגן אותו. כמו שכולכם בוודאי הבחנתם, אני לא משתמש בסאונדים הסטנדרטיים, כך שזה היה קשה לפעמים לאנשים לזהות מתי אני מנגן ומתי לא. כמובן שאחרי ששומעים את האלבום מספר פעמים אפשר להבחין ללא בעיה, ובהופעות שומעים זאת בבירור.


מהם השירים מהאלבום שאהבת לנגן במהלך ההופעות?

מאוד אהבתי לנגן את Endless Sacrifice ו – Stream of Conciousness.


אם זה נכון ש-In the Name of God קשור לאיסלאם הפונדמנטליסטי ובן-לאדן? האם כתבתם את זה בגלל ה-11 בספטמבר ובגלל היותכם תושבי ניו יורק?

ג'ון פטרוצ'י כתב את הליריקה לשיר הזה. כמו שאתה בוודאי יודע, ג'ון אוהב לכתוב על נושאים עמוקים, כמו היחס לאלוהים ועל דת. Misunderstood הוא דוגמה נהדרת נוספת לכך. השיר ללא ספק מתקשר לנושא האיסלאם הפונדמנטליסטי.


איך זה לנגן כמעט 50 שירים שונים במהלך סיבוב ההופעות? זה לא מבלבל לפעמים?

זה מעייף, אבל באותו מידה גם מהנה ומאד מאתגר. יש שירים שאנחנו לא מנגנים הרבה פעמים בטור, ואז זה אפילו עוד יותר מאתגר. לשמחתי, הוספתי לי על הסינתי בטור האחרון מסך שבו יש לי את התווים לכל השירים השונים שאנחנו מבצעים בטור, ליתר בטחון.

מייק קובע כל יום את הסטליסט שנבצע, ובכל פעם הוא מפתיע אותנו מחדש, כך שצריך להיות מוכנים.


אני חושב שמסכי הוידאו מאחוריכם במהלך ההופעות מוסיפים הרבה לשואו. של מי היה הרעיון?

מייק ואני חשבנו שטכנולוגיה המשלבת פרזנטציה ויזואלית עם המוסיקה שלנו תהיה תוספת נפלאה. העוזר וטכנאי הקלידים שלי, ברט בולדווין, אחראי על עיצוב הקונספט ועל תפעול הוידאו במהלך ההופעות.


מה סוד ההצלחה של דרים ת'יאטר? האם זו העובדה שכל אלבום הוא ייחודי ושונה מהאחרים? האם זה בגלל שהלהקה תמיד באה עם רעיונות וכיוונים מוסיקליים חדשים?

הממ... אני חושב שכבר ענית על השאלה בעצמך (צוחק ברקע). אני חושב שסוד הקסם של דרים ת'יאטר ומה שהופך אותה לכל כך מיוחדת היא העובדה שכל פעם הלהקה יוצרת ומביאה דברים שלא היו באלבום הקודם, וזאת הסיבה שבגללה אני נהנה וגאה כל כך להיות חבר בלהקת דרים ת'יאטר.


לאיזה כיוונים מוסיקלים דרים ת'יאטר תלך באלבום הבא?

יש לי תחושה שהאלבום הבא יהיה שונה לחלוטין. אני חושב שהוא יהיה הרבה יותר הרמוני, והקלידים יהיה דומיננטים, המוסיקה תהיה פחות כבדה, ויהיו הרבה יוניסונים (קטע בו הקלידים והגיטרה מנגנים את אותו התפקיד, בד"כ קטע במהירות גבוהה – ט.ר.).


לאילו להקות ואמנים אתה מאזין לאחרונה?

אני מאד נהנה לראות את ההופעה של סטיב ואי באסטוריה, הופעה מצויינת. אני גם מקשיב כמובן ללהקות הרוק המתקדם האהובות עליי משנות ה-70, וגם ל- Apex Twin ולעוד מוסיקה אלקטרונית.


הגעת לאוניברסיטת ג'וליארד היוקרתית בגיל 9, ונהפכת לאחד הקלידנים המיומנים והטובים כיום, אילו עצות אתה יכול לתת לקלידנים צעירים שרוצים לפתח את היכולות שלהם?

הדבר החשוב ביותר הוא היכולת להתרכז, להשקיע ולתת את מירב זמנך כדי להיות יותר טוב.
אנשים בד"כ לא אוהבים לעבוד קשה. כשאני הייתי צעיר הייתי מנגן בפסנתר שעות רבות ביום. התאמנתי על הטכניקה שלי ופיתחתי רבות את השמיעה שלי. קלידן טוב, חייב להיות בעל ידע רחב בנגינה על פסנתר, וחייב להיות פתוח לסגנונות מוסיקליים נוספים, כמו ג'אז, רוק ומוסיקה קלאסית.

הדבר החשוב הוא לפתוח את הראש והאוזניים ולנסות להאזין לסוגים שונים של מוסיקה, ולא להיות תקוע על סגנון מסוים אחד.


אם יכולת להחזיר לחיים מוזיקאי מנוח אחד על מנת לנגן איתו ביחד, במי היית בוחר? (אני אנחש שזה יהיה שופן)

ללא ספק בפרדריק שופן, כי הוא ההשראה הגדולה שלי כפסנתרן וכקומפוזיטור.


עכשיו, לנושא קצת אחר. כראש מועדון המעריצים של הלהקה בישראל, יצא לי לדבר עם מרבית מנהלי מועדוני המעריצים של דרים ת'יאטר ברחבי העולם, והם לא האמינו לי ש-45 מעריצים מישראל באו במיוחד להופעה שלכם בלונדון בינואר השנה. מה הרגשת כשראית את דגל ישראל מונף בהופעה בלונדון?

מאד התרגשתי והרגשתי גאווה כיהודי, גם בתקופה לא קלה לעם היהודי. זה בכלל מדהים, מועדון המעריצים שלכם. לארגן כל כך הרבה אנשים ולטוס לחו"ל בשביל הופעה, עוד לא ראיתי דבר כזה אצל אף אחת מהלהקות שניגנתי, ובוודאי שלא בדרים ת'יאטר. תמיד מגיעים מעריצים מאירופה להופעות, מגרמניה ומהולנד בעיקר, אבל כמות מאסיבית כמו שהבאתם ללונדון ולאיסטנבול, זה דבר מדהים. בשם כל הלהקה אני רוצה להודות לכם על התמיכה המדהימה שלכם ועל היוזמות הללו שלך, ואני בטוח שאנחנו עוד ניפגש בעתיד עוד הרבה פעמים בהופעות הבאות של הלהקה.


כולנו מכירים את השיר הנפלא שכתבת ביחד עם רוד מורגנשטיין, Masada. האם אתה ורוד (כיהודים) הייתם רוצים לבקר במצדה ביום מן הימים?

בהחלט. אנחנו נשמח לבקר בישראל וגם במצדה, כי יש לנו רגשות מיוחדים למקום הזה, ולא סתם כתבנו שיר על מצדה.


אתה מודע היטב לעובדה שישנם אלפי מעריצים בישראל שהיו רוצים לראות אותכם בהופעה חיה בארץ הקודש. מתי זה יקרה?

אני באמת לא יודע, ואתם יודעים שאנחנו מתים לבוא לנגן פה. היינו מעורבים בזמנו במשא ומתן בעניין, אך לצערנו היו פערים בין הסוכנות לבין המפיק הישראלי שלא היו ניתנים לגישור. לי ולמייק, מאד חשוב לבוא לנגן פה כיהודים, כי אנחנו אוהבים את המדינה, וגם כי אנחנו יודעים על המעריצים המסורים שיש לנו פה.


לעונג היה לי לערוך את הראיון הזה איתך, ג'ורדן. תודה רבה על זמנך היקר ובהצלחה עם האלבום החדש.

תודה רבה לך שגריר הפרוגרסיב הישראלי, ותודה רבה לכל המעריצים שלנו בישראל. אנחנו אוהבים אותכם ומודים לכם על ההשקעה והתמיכה. אנחנו הולכים ליצור לכם אלבום חדש ומדהים לא פחות מקודמיו, אז תתכוננו כבר מעכשיו. וכמובן, שמרו על עצמכם, כדי שנוכל להיפגש.

(טל רודס)