לקונה קויל – Sleepless Empire
- The Siege
- Oxygen
- Scarecrow
- Gravity
- I Wish You Were Dead
- Hosting the Shadow (featuring Randy Blythe of Lamb of God)
- In Nomine Patris
- Sleepless Empire
- Sleep Paralysis
- In the Mean Time (featuring Ash Costello of New Years Day)
- Never Dawn
הפעם הראשונה שנחשפתי ללקונה קויל הייתה דרך דיסק ישן של in a reverie שגנבתי מאבא שלי.
ישר התאהבתי בשילוב הזה בין הצרידות המחוספסת וכבדה של אנדראה לקול המלודי והרב שימושי (כי נעשו בו כל-כך הרבה שינויים עם השנים) של כריסטינה, יחד עם גיטרות איטיות יחסית שcמקומות מסויימים היו זוכות לתואר דום מטאל, יחד עם תופים יחסית פשוטים שעושים את העבודה מעולה.
עם השנים הצרידות התחלפה בגראולינג, התופים הפשוטים נעשו מסובכים וכריxטינה הגיעה לטונים שלא ידעתי שקיימים, המלל נהיה יותר אגרסיבי ויש תחושה (ואפשר לומר בביטחון שזה קורה) שלקונה קויל נהיים כבדים יותר עם השנים, האם זה נורא? ממש לא! האם הייתי שמח לקבל עוד תוכן כמו in a reverie ו-comalies? חד משמעית כן!
האם אני אוהב את התוכן החדש של הלהקה? טוב… זה נתון לדיון….
לקונה קויל הוציאו לאחרונה את sleepless empire, שזכה לפרסום רב על ידי הלהקה לפני שהוא שוחרר, בלא פחות משני אי-פים ושני סינגלים, כמעט חצי שנה לפני. הכל נחמד והכל יפה ובימים אחרים הייתי יושב ומקשיב לאלבום שלהם בכיף ובנחת, יודע שקהילת המטאל יכולה לנוח על משכבה בשלום, אבל סליחה שאני אומר את זה ככה, מה זה ה#$% הזה?!
קיבלנו פה אלבום של שירים בינוניים מינוס ובהרגשה שלי – לקונה קויל שחררו את כל החומר הטוב בהתחלה לפרסום האלבום ואת כל הטראש שמרו לאלבום עצמו. אז כן, היו כמה שירים שלוו בקליפים משעשעים (i wish you were dead, וזה שהוא נתקע לי בראש לא הופך אותו למוצלח, בעבר נתקעתי גם עם ״עיר נמל״), זה לא משפר את האלבום.
התופים נשארו בסגנון האלבומים הקודמים בשנים האחרונות, כמו delirium, black anima וחבריהם, אבל המלל הלך לפח בחלק מהשירים, שחלקם מרגישים כמו מטאל מתאמץ, שלא לדבר על זה שכמו שאמרתי לפני – זה ששיר נתקע בראש לא הופך אותו לשיר מוצלח. אבל מה זה אומר אם אני אפילו לא זוכר ששיר מסויים קיים?! אם sleepless empire לא היה כותרת האלבום לא הייתי זוכר בכלל את קיומו, הוא פשוט הרבה פחות קליט וזכיר מהאחרים. לצורך העניין, אם מדברים על חומר טיפה יותר מוצלח מהאלבום הזה, איפה שירים כמו the siege שאם תשאלו אותי זכאי לכותרת האלבום, או אולי hosting the shadow, או (סתם זורק עוד אופציה) גם את never dawn שלדעתי הכי זכאי פה לכותרת אלבום?
מרגיש שלקונה קויל הולכים פה על כיוון חדש שאני לא בטוח עד כמה יעשה בהכרח טוב ללהקה. אני מקווה שיצוץ לו איזה מלאך שומר של מטאל מהשמיים ויציל את הלהקה הזאת כי במסלול הזה הם יגיעו לאבדון ולא במובן הטוב של המילה.
לסיכום, לקונה קויל היא להקה מצויינת, אבל מרגיש שהם מנסים לאט לאט להכנס לצד הכבד יותר, לצעוד אל תוך המועדון של הלהקות הגדולות והכבדות בלי להבין איזה זהב יש להם בידיים ולמען האמת – בהתחלה זה הכל היה כיף ושעשועים אבל אני לא בטוח עד כמה זה באמת המקום שלהם…
