|
15/12/2009
Necrophobic - Death To All
מאת: אלעד מיאסניקוב
סתם מתוך סקרנות בחרתי לבדוק כמה להקות מכילות בשמן את המילה Necro – מאות. מי שלא יודע לטינית / יוונית פירוש המילה הוא מוות. אי לכך יש הרבה להקות המכילות בהטיות שונות או בהקשרים שונים את המילה מוות, לרוב השילובים יוצרים תוצאות די מגוחכות כמו Necrodead הצ'יליאנים, מה הכוונה בשם? מוות מת? מת מוות?Necrocannibalistic תנסו להגיד את זה 10 פעמים ברצף, או Necrogay????,
בין ה 300 ומשהו להקות יש גם את Necrophobic. שילוב הגיוני אשר הולם את הסגנון של הלהקה – דת' מטאל על גבול הבלאק עם שילובים סימפוניים. יש לציין כי שם הלהקה לקוח משירם של Slayer. בלהקה חברים מספר קליברים מתחום המטאל לסוגיו. אם זה הסולן הנוכחי Tobias Sidegård שבין השאר היה חבר ב Therion (בתחילת דרכה של הלהקה אף תרם את קולו לגיבוי הסולן באותה תקופה), הגיטריסטים Johan Bergebäck ו Sebastian Ramstedt לשעבר חברי Nifelheim, Exhumed ו Dismember, הבסיסט Alex Friberg והמתופף Joakim Sterner.
הלהקה קיימת משנת 1989 והוציאה את אלבומה הראשון ב 1993,עכשיו ב 2009 יוצא אלבומה השישי במספר death to all בחברת Regain records. אם בעברה הרחוק הלהקה נטתה יותר לכיוון דת' שבדי, עם קצה של בלאק, באלבומה האחרון וכאן הם כבר נוטים יותר לכיוון הבלאק בריפים ובאווירה, למרות שמיקומו של הדת' השבדי המסורתי לא נשכח לחלוטין.
אז מה יש לנו כאן? אלבום מופק היטב, איזון מעולה בין הסולן, הסאונד של הגיטרות והתופים אשר קיבלו דגש עוצמתי וחד. יש שילוב לכל אורך האלבום במוטיבים של בלאק ודת'. אם זה קולו של הסולן, הנוטה לגראול צרוד אך לעיתים עם עליות בטונים. שימוש נרחב בקלידים המאפיינים יותר את הפן הסימפוני של הבלאק מטאל. הגיטריסטים אשר מצד אחד לוקחים פאואר ריפים מעולם הת'ראש וריפים חדים מעולם הבלאק כל זה יחד עם סולואים מלודיים.
האלבום נפתח עם Celebration of the goat. או במילים אחרות הכה את הפינייטה, תחלוב את העז ותכין לבנה או חגיגת העז. אם נהיה רציניים לרגע והחבר'ה האלה רציניים (באנגלית זה ישמע יותר טוב כך dead serious). הרצועה נפתחת בהפצצת תופים כבדה וריף טיפוסי לסוג המוסיקה, זה נשבר בסולו מלודי. הסולן נכנס כאשר הוא מלווה בתיפוף מהיר עם עבודת מצילות פשוטה. יכולת הכתיבה גבוהה יחסית וניתן לראות שהכותבים לוקחים את עבודתם ברצינות, בשונה מלהקות אחרות בתחום. באמצע השיר 2 סולואים אשר משתלבים אחד בשני מוסיפים לצד הסימפוני. Revelation 666 מתחיל כשיר אלים, מהיר וללא פשרות, ז"א לא נעשה שימוש ב"ריפוד" של קלידים וכד'. הרושם הראשוני הוא של רצועה קלאסית לחובבי ה blackened thrash. באמצע השיר נשבר המקצב המהיר בסולו דרמטי ותיפוף איטי יותר, 2 הגיטריסטים נותנים עבודה מעולה עם סולו משולב המזכיר את Iron maiden. הרצועה השלישית מחזירה את הקטר למסלולו, שוב שיר אגרסיבי. אך הפעם נעשה שימוש ב clean vocals, סוג של מקהלה ושימוש נרחב בלטינית או ספרדית. For those who stayed satanic מתחיל כמעיין פנייה למעריצים הנאמנים ללהקה ולדרכיה האפלים.
האלבום נחתם ברצועה הנושאת את שם האלבום death to all. קטע של כמעט 9 דקות. הרצועה נפתחת בפריטה המתפתחת לריף מהיר. התופים נכנסים ומייד אחריהם הסולן מעלה הילוך. הלהקה ממחישה כיצד יוצרים שיר בעל מאפיינים קלאסיים, אך עם מוטיבים מודרניים מלודיים הנוטים לתחום הפרוגרסיב, השיר מתובל בשבירות במקצב עם ע"י ריף נוסף, סולו או ע"י הסולן. השיר באמצע נקטע ונראה כי מסתיים. משבי רוחות מלווים בפריטה וכינורות מפתחים את הרצועה, תיפוף מארש צבאי אשר הופך לדבל בס מוביל סולו דרמטי נוסף, קולו הנקי של הזמר בקטע המנוני מוביל את השיר לסיומו וכך גם את הסקירה.
שורה תחתונה – אלבום אגרסיבי, מהיר ומקצועי. שילוב סגנונות סותרים נעשה בהצלחה. שילוב זה מונע מהשירים להיות שבלוניים וחוזרים על עצמם. זהו אלבום מעולה לשמיעה בערב שישי חורפי. אלבום המשרה אווירה אפילה עם הפגזות אפיות. זהו עוד אלבום שיכול לשמש פסקול לסרט אימה, או סצנות מלחמה.
|
