|
14/06/2012
God Forbid - Equilibrium
מאת: ג'ינו אריאלי
האלבום החדש של God Forbid הוא בשורה מעניינת ומשמחת לחובבי המטאל קור. הלהקה הניו-ג'רזית פעילה כבר מעל ל15 שנים ולמרות שהם לא הפכו לאייקונים כמו להקות אחרות בזאנר, God Forbid עושים את המוזיקה שלהם כמו שהם מאמינים ושומרים על הגחלת. עזיבתו של גיטריסט הלהקה Dallas Coyle ב 2009 גרמה לרבים מהמעריצים של הלהקה לתהות לגבי עתיד הלהקה. רמת הציפיות מGod Forbid היא גבוהה מאוד מאחר והאלבומים שלהם מספקים את הסחורה. זה האלבום הראשון שהלהקה מוציאה בחברת Victory Records ואני חושב שבחברת התקליטים הבינו שהאלבום הזה חייב להיות אבן דרך בקריירה של הלהקה. אולי מהסיבה הזאת מדובר באלבום מעולה וכיפי.
לפני שנדבר על השירים באופן ספציפי, אני חייב להתייחס להפקה ולסאונד של האלבום שנשמע מדהים. יש משהו מאוד מרענן וחדשני בסאונד של הלהקה למרות שבפועל זה אלבום מטאל כמו שצריך. העיבוד של השירים מאוד קפדני והניסיון של הלהקה ניכר לכל אורך האלבום. הרצועה החמישית באלבום Conquer נפתח בליין גיטרה קלין מאוד מלודי והצרחות של Byron Davis הסולן מביאות את הריף המעולה . הקלידים נותנים פד ששומר על ההרמוניה לכל אורך הפתיחה. אני חייב לציין לטובה את רמת המוזיקליות של השיר הזה. השילוב המצויין בין השירה הנקייה של הגיטריסט Doc Coyle לצרחות של Davis עובד כמו שצריך.
הריף של Don't Tell Me What To Dream מעיף אותי אחורה. פתיחה מדהימה של האלבום. השיר הזה מצליח לשלב מצד אחד ריפים ריתמים מלאי אויר ומצד שני, מאוד מוזיקלי עם הרמוניות מאוד יפות של הגיטרות. הדבר היחיד שחסר לי הוא השירה הנקייה. או לפחות קצת מלודיה בצרחות. לפחות אני מקבל את מה שאני מחפש בשיר השני באלבום My Rebirth, שירה מלודית נקייה בפזמון. המעברים זורקים אותי לימים היפים של Megadeth. אין מה לטעות, כמה שיש פה השפעות של ת'ראש מטאל, זה עדיין שיר מטאל קור מעולה. עוד מילה של ביקורת, הסולואים קצת בנאליים לטעמי. והייתי שמח אם הלהקה היתה מחפשת לחדש קצת בגיטרות. אחרי הכל, שמעתי סולואים כאלו כבר אלפי פעמים וזה כבר קצת מיושן. מצד שני, זה חלק מהעיניין במטאל קור.
This Is Who I Am נפתח עם גיטרה ליד מעולה. קשה שלא להשוות בינם לבין Killswitch Engaged,אבל משהו במלודיות של השיר הזה והסולו גיטרה מזכיר לי את Atreyu. כצפוי, God Forbid לא מאכזבים. השירה הנקייה נשמעת כל כך טוב. בניגוד להרבה להקות אחרות בז'אנר, השירה הנקייה לא בכיינית ומאוד עוצמתית. גם הצרחות מעולות והשילוב בין השתיים עובד נפלא. השיר תמציתי ולא נמרח למרות שיש לו פוטנציאל לזה אבל הלהקה בחרה להשאר ממוקדת על השיר ולא על הנגינה. שלא תבינו לא נכון, זה אחד השירים המעולים באלבום והוא מנוגן מעולה. השיר שסוגר את האלבום Where We Come From הוא עוד דוגמא מצויינת ללהקה שרק משתבחת עם השנים. כמה אנרגיה. הברייקים נותנים בראש והתופים לא מרפים ונותנים גרוב כבד. יותר מהכל בולטת השירה הכל כך מוזיקלית למרות שמדובר בצרחות. הסולו הוא אולי עוד תזכורת לאולד-סקוליות של הלהקה. קצת יותר מידי 'מטאל קלאסי' לטעמי, אבל עדיין, השיר בפני עצמו מעולה.
אני חייב להודות שאחרי העדרות מסצינת המטאל כיף לשמוע אלבום מעולה שכזה. נכון הגיטרות מיושנות והשיטיקים חוזרים על עצמם אבל באיזשהו מקום, זה מה שאנשים אוהבים לשמוע. הייתי שמח אם הלהקה היתה קצת יותר מעיזה ומצליחה לשבור את התבניות הקבועות של הסגנון. אמנם התבניות והדברים הקבועים הם מה שהופך שיר לחלק מז'אנר מוזיקלי, אבל קצת חדשנות לא היתה מזיקה. כי אחרי הכל, זה מה שהופך אלבומים לקלאסיקות. בכל אופן, ההשקעה ניכרת והשירים טובים ביותר. אם Killswitch עושים לכם את זה, אין לי ספק שEquilibrium יהיה אלבום שיעביר לכם את הקיץ בכיף.
|
