|
16/04/2004
After Forever - Invisible Circles
מאת: אופיר מסר
אני שונא שזה קורה! פשוט שונא! מעצבן אותי לראות שלהקות שאהבתי והתרגלתי אליהן מחליטות להשתנות ביום בהיר אחד ולא לחזור לעצמן בשנית. לא איכפת לי אם הן מתנסות עם סגנון חדש, אם הן עברו מגראוולים לקול רך ואפילו לא איכפת לי גם אם מישהו החליף תחתונים, אבל זה שפתאום איזה חבר להקה מחליט לעזוב מסיבה כזו או אחרת, כבר מבשר למעריצים, או לי לפחות, שהלהקה נידונה לאבדון כלשהו, גם אם היא מצאה לעצמה מישהו אחר ואפילו יותר טוב שישמש כמחליף קבוע.
אני בדרך כלל לא נוטה לדבר על אלבומים שהכעיסו אותי, אבל הפעם אחרוג ממנהג זה, כי באמת חבל לי לראות דבר כזה קורה ללהקה שאהבתי כבר הרבה מאד זמן, יחסית לתקופה שהיא קיימת בכל אופן. מה גם שהאלבום כלל לא רע בפני עצמו ואף יכול להוות עניין לרבים, אך אני עדיין קשור לכבלי העבר ולא יכול להימנע מהעובדה שזאת לא בדיוק הלהקה שהכרתי כששמעתי אותה לראשונה לפני כמה שנים. ובהחלט, ההוצאות האחרונות של ההרכב ההולנדי, After Forever, גרמו לי להתלבט לא מעט בקשר לחיבתי הרבה ללהקה, ולצערי, מה שהחל ב-Exordium, ה-EP שיצא בסוף 2003, המשיך גם להתקיים באלבום החדש Invisible Circles וכך נגוזו להן תקוותי האחרונות.
כמו שכבר ציינתי בכתבת סיכום השנה שלי, מסתבר שהלהקה בהחלט לא שרדה את עזיבתו של הסולן\מלחין\גיטריסט Mark Jansen לטובת להקתו החדשה - Epica שאף נשמעת כמו גרסה יותר טובה של להקתו הקודמת. ולמרות שחבורת ההולנדים לא איבדה מכשרונה המוזיקאלי ואף התבגרה והשתפרה, סגנון הלהקה השתנה משמעותית ממה שהיינו רגילים אליו, מקצבי הגיטרות והתופים הכבדים התחלפו בריפים של פאוור מטאל, וקולה של הסולנית Floor גם עבר תפנית קלה והוא פחות עוצמתי ורגוע ממה שאהבתי בלהקה. ואני עוד קיוותי שזה רק ניסוי קטן שהם ערכו באלבום ה-EP. שום ניסוי ושום, פילפל ושמן-זית... האלבום החדש ממשיך באותו קו שהשתמשו בו ביצירה האחרונה, ואף מוסיף על כך לרעה עם סמפלים משונים, דיאלוגים ארוכים ויותר "שנונים" משל דוסון קריק וכן גם כמה מרכיבים אחרים שביחד נותנים למאזין הרגשה כאילו האלבום נמצא באיזה סרט רע מאד, מה שלמעשה לא רחוק מהאמת.
האלבום החדש, למי שלא יודע, הוא בעצם אלבום קונספט, מה שאומר שלא נמצא פה עוד שירים על היחסים בין הישראלים לפלסטינים, לא עוד ליריקה העוסקת בנושאים פוליטיים שונים ולא עוד תקריות אישיות כפי ש-Mark נהג להכניס באלבומים הקודמים לפני שעזב. הפעם הסיפור עוסק בנערה בת 16 החיה בעולמנו ועל מה שעובר עליה בכל הנוגע לחיים עם ההורים הלא כל-כך חביבים שלה. הסתגרות, בדידות, גישה לאינטרנט בעזרת מודם מימי הביניים (הקמצנים לא עשו לה אפילו ADSL!) ולמעשה, כל מה שבן נוער ממוצע עובר בתקופה זו או אחרת בחיים שלו עם הבריחה לעולם אחר, למרחבי הרשת ולחיים דמיוניים וטובים יותר עם עצמו.
השירים באלבום נעים בין מהירות ואגרסיביות קלה לבין מקצבים יותר רגועים ושקטים. בשירים כמו "Between Love & Fire" ו-"Victim of Choices" תוכלו לשמוע ריפים המאפיינים יותר את סגנון ההבי\פאוור מטאל, עם כניסות בומבסטיות ושימוש צולב בקול גראוול (של הגיטריסט Sander Gommans המחליף את Mark) ובקול הנשי והחזק של Floor Jansen, סולנית מוכשרת ומוערכת מאד שמצליחה להשתפר באיכותה מאלבום לאלבום. בשירים אחרים כמו "Eccentric" ו-"Refelctions" נכנסים לאווירה טונים יותר רגועים המלווים בנגינת פסנתר קלילה וכן גם בקול שירה נקי של הגיטריסט Bas Maas, מה שהוסיף גיוון חדש לאוסף הקולות של הלהקה אך כנראה על חשבון דברים אחרים, כמו שירת המקהלה, שהפעם לוקחת חלק מאד מינורי במוזיקה, וכן גם השימוש במגוון הכלים המלודיים, אשר הפעם לא ניתן לשמוע הרבה בהם.
אך עם זאת, ואני לא יודע אם זה בתור מחווה או בכוונה תחילה, נראה כי הלהקה שומרת באלבום על ניצוץ קטן מהסגנון הקודם שלה, אם זה המרכיבים הגותיים הקלים או הריפים המזרחיים שנהגו להיות בולטים באלבומים Prison of Desire ו-Decipher אותם אהבתי מאד. מה שזה לא יהיה, זה עדיין לא מספיק עבורי כדי להגיד שזו היא להקת After Forever אותה הערכתי כל-כך. חבל לי לראות את זה קורה ללהקה כזו ואני רק יכול לקוות אולי שעם הזמן אני ילמד לאהוב את מה שנהיה ממנה, ואם לא, אוכל להסתפק לפחות ביורשת הלא חוקית, להקת Epica, שנחשבת לדעתי לממשיכת הדרך. ואם תסלחו לי, אני אצא החוצה עכשיו... לשאוף קצת אוויר של מציאות.
|
