|
19/06/2014
Falconer – Black Moon Rising
מאת: אלון מיאסניקוב
אלוהים כמה שאני אוהב את הלהקה הזאת.
לא יודע, למרות שהם לא עושים פאוור מלודי מלוקק ומצוחצח, ומצד שני לא עושים פולק קורפיקלאני חוראני וסרוח ושמח, דווקא השילוב שלהם, הסולידי ואיכותי של פאוור ופולק קנה אותי כבר מהאלבום הראשון שהוציאו. החל מאלבום הבכורה ב 2001 אהבתי את מה שעשו, שילוב של ריפים מהירים, על גבול הדת' מטאל לעיתים, הגיוני בהתחשב שהמוח מאחרי ההרכב – Stephan Weinerhall הגיע מהרכב ויקינג קיצוני בשם Mithotyn, הפעם הוא הכניס סולן מלודי משובח בשם Mathias Blad, שמגיע בכלל מרקע של שירה קלאסית, הוא קצת ריכך את המלודיות ויצר אלבום פולק-פאוור מטאל משובח למהדרין.
הלהקה המשיכה עם אלבום שני מעולה, ואז קצת דברים השתנו, הסולן התחלף, הכיוון עבר לקצת יותר פאוור מסורתי, ורק עם חזרתו של Blad לאחר כמה שנים הלהקה חזרה לכיוון המקורי, לפני שלוש שנים הם הוציאו אלבום שהושר כולו בשבדית, אלבום חביב, כרגיל מוזיקלית מצויין אבל אני את הפולק-מטאל שלי אוהב קצת פחות מאותנטי לגמרי ושמח להבין מה בדיוק שר הסולן. אז הנה, הקשיבו לי והוציא אלבום חדש, שלא רק שמכיל את כל מה שאהבתי באלבומים הראשונים של הלהקה, הם גם מציג כמה מהשירים הטובים ביותר שהלהקה כתבה אי פעם. החל מ Locust Swarm, שמחזיר את התיפוף הרועם – כמעט דת' מטאלי לתמונה, עם הריפים החורשים, יש משהו חזק דווקא בקונטרסט של האלימות המטאלית של הנגינה עם השירה המלודית והעמוקה של Blad, משהו שלא זכור לי מיותר מידי להקות אחרות.
זה בולט במיוחד בשיר השני באלבום – שמתחיל עם מלודיות Iron Maiden אבל עובר באמצעו למשהו שקרוב יותר לבלאק/ויקינג של Mithotyn, אני לא אגזים ואומר שלדעתי מדובר כאן בגאוניות של ממש, קחו את זה גם לפזמון פולקי עם השפעות ימי-ביניים בשירה החזקה, ויש לכם את אחד משירי המטאל הטובים ששמעתי לאחרונה. שיר הנושא ממשיך באותו מסלול, עם פזמון דרמטי ורב עוצמה. שוב, יש משהו שהוא לא פשטני, ולא מתלקק באיך שהח'ברה האלה מרכיבים שיר, נכון – זה מלודי, נכון זה כבד, והפזמונים נשארים לך בראש רוב הזמן, אבל זה לא דוחף לשון שבדית פולקיסטית ומלקק את בלוטות הויקינג שלך, זה נותר מתוחכם מספיק ואיכותי מספיק כדי לא לעצבן אפילו בת ימי כמוני.
שירים כמו At The Jester's Ball מחזירים לאלבום הראשון של הלהקה, שבירת מקצבים מעניינת, שוב מלודיות ימי-ביניים עם השפעת בארוק מאוחרת יותר, זה דורש כמה וכמה האזנות – אבל מהרגע שזה מתחבר לך באוזן אתה חייב להעריך את הגאוניות שלהם. אפשר להמשיך ולחרטט, אבל הבנתם כבר שאני אוהב את הדבר הזה, מטאל שנעשה כמו שצריך, גם פולקי, גם מלודי, קצת Maiden, קצת ויקינגים, תערובת מנצחת.
|
