|
22/08/2005
Naglfar - Pariah
מאת: טל זכאי
לא, לא נדפק לכם הדיסק, ככה הוא מתחיל. Pariah, החדש של Naglfar, פותח בצפצופים אלקטרוניים מוזרים, שאחרי כמה שניות מתלווים אליהם גם מלמולים בלאקריים שבהם נאמר: "Your flesh is now ours… Death is upon you". לאחר הפתיחה השנוייה במחלוקת הזו שדווקא משרה אווירה מצמררת שגורמת לשערות לסמור, מתחילה המוזיקה. לפני שנגיע לשם, קודם כל קצת רקע.
נגלפאר השוודים התחילו להוציא חומר מוקלט עוד בשנת 1994, וסביר להניח שאתם כבר מכירים את Vittra ו-Sheol, ששמם הולך לפניהם כאלבומים מרכזיים בז'אנר. באלבום החדש, Pariah, הגיע סולן חדש, כריסטופר, שבמקרה הוא גם הסולן\ באסיסט של Setherial התותחים (השוודים גם הם). קיימת סברה כי כריסטופר אינו מתאים לסגנונה של נגלפאר, שנוטה לכיוון המלודיה, בניגוד לסת'יריאל, אבל דווקא השינוי הוא מרענן ונותן לנגלפאר איזשהו טוויסט מעניין, שלא לדבר על זה שהוא סולן מעולה בפני עצמו. ג'נס, הסולן הקודם, נאלץ לעזוב את הלהקה עקב נסיבות אישיות.
Pariah הוא אלבום בינוני למדיי, למען האמת. אחרי האינטרו עליו דיברתי בתחילה, שנקרא Proclamation אגב, מגיע השיר הראשון A Swarm of Plagues. השיר הראשון, בדומה לאלבום, גם הוא בינוני מבחינה מוזיקלית, והוא ממצה בכמעט 5 דקות את רוב הדיסק. הסגנון מזכיר אפילו קצת בצורה ילדותית את Dimmu Borgir בקטעים מסויימים. נגלפאר לא התפתחו עם המוזיקה שלהם. הם למעשה לקחו את Sheol על כל האגרסיביות שבו, שילבו אותו עם קצת מלודיה מהחומרים המאוחרים ולתוך זה הכניסו ליריקות מיזנטרופיות כדוגמת: "We are the haters of humanity, we preach about the end of the world", ומה שיצא זו עיסה אינפנטילית של בלאק ממוצע ולא מקורי בעליל. עם זאת, יש לציין בזכותם את הריפים ב-The Murder Manifesto, שהוא בהחלט שיר נחמד, ומאוד דינאמי מבחינה מוזיקלית.
האווירה באלבום היא מורעלת ורצחנית, ולמען האמת, שומרת על המסורת של סאונד ייחודי בדיסקים של הלהקה שמתמחה בסאונד האינדיווידואלי שלה. שיר נוסף שאציין בשלב זה זהו And The World Shall Be Your Grave. עם כל האכזבה שלי מהאלבום, זה באמת שיר איכותי. עבודת הגיטרות מצויינת, והשיר מגיע לשיאו עם סולו נפלא לקראת סופו. אחרי הכל, היכולות הטכניות של נגלפאר לא נעלמו לשום מקום. Pariah בכללי מאוד כוחני ואנרגטי, שזה עוד דבר שבהחלט יאמר לזכותו.
חבל שחסרה בו הבגרות המוזיקלית שהם השיגו בשאול, הוא היה יכול להגיע לרמות אחרות לגמרי. עבודת הסאונד בדיסק לא רעה בכלל אם כי הכל נשמע נורא נקי (ואני בנאדם של לכלוך), והיה יכול להיות נחמד אם המתופף היה מוגבר יותר משום שהוא מפגין שם יכולות לא רעות בכלל והגברתו הייתה יכולה לגרום למוזיקה להשמע יותר כוחנית בהרבה. לשירים בדיסק יש סטרוקטורה קבועה, שנגלפאר משום מה לא מוכנים לזוז מעבר אליה, לא ברור למה. אז טוב, התיפוף מהיר, יש קלידים, יש ריפים מהירים, בסדר. מה יש פה משהו שלא היה גם בשאול? התפתחות, חברים, זה מה שחסר בדיסק הזה.
לסיכום, אם יש לכם סטייה לבלאק מהיר, נותן בראש, אך עדיין לא "מיינסטרימי" מדי ו...זהו בערך, סביר להניח שתהנו מהאלבום הזה. מעבר לזה, עדיין טוב לדעת שמסורת הבלאק הסקנדינבי לא דועכת.
|
