|
11/09/2005
Gojira - The Link
מאת: תומר עמדי
גוג'ירה הוא הרכב צרפתי (חרא של עם אני יודע) שחתום ב-Listenable Records, שמביאים לנו גם את סויילוורק, אבורטד ועוד רבים וטובים. זה האלבום באורך מלא השני שלהם, וכולל בתוכו 11 קטעים. בלי הרבה דיבורים, בואו ניגש לסקירה ולמסקנות. השיר הראשון "The Link" שהוא גם הטייטל טראק של האלבום, נפתח לנו במין מקצב אפריקאי על כלי הקשה א-לה ספולטורה, השירה וגם הריף הראשון מנסים להיות קצת "משוגע" והזמר אישית לא קנה אותי. יורדים למקצב קצת יותר רגוע, שזה הפזמון, חביב, קצת מינימלסטי מדי. לקראת סוף השיר נכנסים כמה קטעים יותר נחמדים נעים בין כאסח למלודיות.
השיר השני, "Death Of Me", נפתח במין ריף דחוס שכזה, השירה שוב לא קונה אותי (צרפתים לכו תבינו), הריף השני כבר יותר מגניב, קצת יותר טכני. שוב נעים בין קטעי Half Time כבדים כאלה לשבירות קצב, רק שזה לא זה כל כך עובד. "Connected" זה איזה קטע מעבר אפריקאי קצר שנשמע האמת כאילו עשו אותו עם איזה מידי ממש גרוע, אין לי מושג מה הוא עושה שם... "Remembrance" הוא כבר שיר יותר אינטנסיבי ומלוכד, נע בין כיסוחי דאבל בס לריפים דיי גרוביים, לא הכי מקוריים, אבל זה כבר כיוון יותר נחמד של הדיסק. הסוף של השיר דווקא ממש מגניב, יש שם אחלה מקצב מפורק.
שוב קטע מעבר לא מובן, "Torii", נראה כאילו הם ממש רצו איזה ריף קלין אמביאנטי שכזה פשוט לא היה להם איפה לדחוף אותו, אז הם תקעו אותו עם כמה פעמוני רוח באמצע שומקום. אני לא יודע אם הם מחפשים לעשות לנו רגיעה בין השירים, או ליצור איזה שילוב בין כאסח לקטעי פאנג שווי, אבל זה פשוט לא עובד! "Indians" גונב קצת מאופת', קצר מהגרובים של פנתרה, אבל אם נסתכל עליו בפני עצמו, שיר חביב ביותר. "Embrace the World", אחד הקטעים המכסחים בדיסק, אינטנסיבי מאוד, אבל לצערי, כמו כל ריף בדיסק הזה, או ששמעת אותו לפני במקום אחר, או ששמעת אותו במקום אחר בדיסק. לפחות יש באמצע קטע מנטרה דיי מקורי ומשעשע.
"Inward Movement" נפתח בצורה דיי דומה בשתי דקות הראשונות. הזמר אומנם מעביר כעס לא רע, אבל הקול שלו פשוט לא משו. "Over thr Flows" נפתח בריף קלין מהפנט וחוזר על עצמו, זה פחות או יותר השיר הרגוע של הדיסק (אם לא נחשיב את כל קטעי הפאנג שווי באמצע) וזה המקום הראשון בדיסק שהזמר שר בקלין, דבר שהוא צריך לדבוק בו לפי דעתי. אחרי הרגיעה אתה מקבל קצת גריינדים לפנים ב-"Wisdom Comes", יש בשיר הזה הרבה שבירות טובות, חבל שהוא יחסית קצר, לראשונה הגיטרות מתחילות לעשות קצת הרמוניות שמוסיפות לפי דעתי לאוירה של השיר.
את השיר הארוך ביותר הם שמרו לסוף, "Dawn", שנפתח במקצב איטי ומלווה בציוץ של ציפורים (וואט דה פאק?). השיר הוא רצועה אינסטורומנטלית, לא רעה יש להגיד. יש שם כמה ריפיים מקורים,וכמה שלא, יחסית לרצועה אינסטרומנטלית שלא משלבת שום סולואים או דברים בסגנון, היא זורמת דיי יפה, קצת משעממת לטעמי. ושוב אני לא מבין למה אני צריך להקשיב בסוף לעוד 2 דקות שלמות של ציוצים.
מסקנה! צרפתים זה עם מוזר! אפשר להגיד שזה שילוב של קצת דת' מטאל, קצת גריינדים, טיפה טיפה ריפים של בלאק, מטאל טכני, והרבה אהבה לטבע ומחבקי עצים... הסאונד עצמו הדוק מדי, התופים קצת טריגריים מדי, הדיסטורשנים לא רעים, אבל חסר הרבה דמיון במיקס עצמו. נגנים טובים הם, זה אין ספק, ויש להם שם כמה הברקות, אבל האלבום עצמו קצת חוזר על עצמו, קצת לא מקורי. בסה"כ, אפשר להגיד שצרפתים זה חרא של עם.
|
