|
04/01/2006
Alice Cooper - Dirty Diamonds
מאת: אלון מיאסניקוב
אליס קופר ידוע כאומן שעוקב אחרי אופנות, ובגדול. אם בתחילת דרכו הפיק את אלבומיו בוב אזרין, שהפיק גם את The Wall של הפינק פלויד, והמוזיקה נטתה לסבנטיז רוק, אז בתחילת שנות השמונים הוא עבר לרוק כבד עם יסודות של פופ, ולקראת סוף השמונים, כשהגלאם תפס חזק, הוא עשה את Trash והנפיק את הלהיט Poison. לפני מספר שנים, כש-Nine Inch Nails ו-Marlyn Manson היו בשיאם, הוא שכר את אנשי ההרכבים האלו לכתוב ולנגן באלבום, ורק עכשיו, בשני האלבומים האחרונים, הוא חוזר לשורשי ההארד רוק והבלוז שתמיד נשמעו הכי טבעיים עבורו.
Dirty Diamonds הוא אלבום שכולו חזרה ליסודות, לפשטות, בלי הפקה גדולה ומסנוורת, בלי שירים שכתב יוצר הלהיטים דזמונד צ'ילד, האדם שאחראי לכמה מלהיטי המטאל הגדולים של שנות השמונים, ובלי נגנים סופר ווירטואוזים כמו סטיב ואי או סטריאני, שגם ניגנו אצלו. הפעם הכול מבוסס על הארד רוק גיטרות פשוט, עם סאונד בלוזי ופשוט, ויש בזה טוב וגם רע.
בשירים כמו "Sunset Babies" ו-"Run Down The Devil" אליס מצליח עם הנוסחה הפשוטה של ליצור שיר שנשאר בזיכרון, בסיסי וקל, וגם קצר, לא יותר משלוש דקות, בשירים אחרים, זה יוצא קצת משעמם, ויש איזו תחושה שהחומר לא כל כך עומד בזכות עצמו. שני קטעים ממש בולטים, ושוב, גם לטוב וגם לרע, השיר "Stand", שכולל הופעת אורח נוראית של הראפר Xzibit, ולעומת זאת שיר הקאונטרי "The Saga Of Jesse Jane" שאולי מוקדש לכוכבת הפורנו עתירת היתרונות שנושאת שם זה.
בסך הכול למי שרוצה את אליס של Poison, כבר אין מה לחפש כאן, אליס של היום הוא אמן מבוגר, מפויס, והאיפור כבר לא מזעזע אלא רק מסתיר את הקמטים, אבל למי שסתם רוצה אלבום הארד רוק אמריקאי עם תחושה של בלוז וקצת Rolling Stones, זה בהחלט אלבום איכותי וראוי.
|
