תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
OnTour
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן


רשימת השירים:

01. Leftover arak
02. The mask is the law
03. Filthy clerk
04. ilwaukee Slaughter
05. Chop the cop
06. Skull full of bear bong
07. Death in your yard
08. The anson Family
09. Crossover thrash attack
10. WWB
11. Un-anonymous alcoholics
12. That means (I’m broke)
13. 2000 Bears
14. D.I.Y Till I die.

10/01/2019
Make crossover attack again – Death in your yard
מאת: ירון הורינג


את הרכב ה Crossover Thrash הזה אין צורך להציג, כולכם בוודאי מכירים אותם בזכות סיכום שנת 2015 של מגזין מטאליסט בו כתבנו על ההרכב הקודם של הסולן שלהם - Sick Society. בעצם, אני חושב שככה אני מכיר את ההרכב הזה ויתכן שקצת הולכתי אתכם שולל ואולי עוד לא יצא לכם להכיר אותם. אז יאללה, לפני שנדבר על האלבום הזה, בוא נכיר את הנפשות הפועלות.

"מוות בחצר שלך" מכיל בתוכו את:
אלון הופמן – קולות.
נדב זקס – גיטרה.
ליאם אייסטי – תופים.
קיריל קרבצוב – בס.

ההרכב הזה הוקם בשנת 2016 על חורבות Sick Society , הרכב צעיר שגיליתי בסיכום השנה של מגזין מטאליסט. אתם מבינים, בכל שנה אנחנו חופרים ומחפשים כל אלבום שיצא ומאזכרים אותו לפחות בפסקת סיכום השנה, אם ככה בטעות פספסנו את שחרור האלבום בזמן. אז שמעתי את האלבום הקצר במיוחד ששחרר ההרכב ז"ל וכתבתי עליו בקצרה, מפה לשם יצא לי להכיר את אלון הופמן, אחד המוזיקאים הנלהבים והאנרגטיים ביותר שיצא לי להכיר בשנות פעילותי במגזין, לא רק שאלון הוא נלהב ואנרגטי. הוא גם עובד בפיצרייה – מבחינתי אלון הופמן הוא הגבר המושלם.

את האלבום הזה שמעתי לפרקים בהתהוותו, אלון היה שולח לי פה ושם קטעים להאזנה ושואל את חוות דעתי עליהם, היינו מחליפים דעות לפה ולשם והנה, שנת 2018 הגיעה ויש אלבום שלם בחוץ. שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי חלק בהפקת האלבום או ביצירתו, אני גם לא מתיימר וטוען שהשפעתי במשהו על הסאונד שלו – רחוק מכך, לא הייתה לי שום השפעה על האלבום או על הסאונד שלו. מה שכן יש לי זה רצון עז לספר לכם על ה 26 דקות ו51 השניות שהם Make Crossover Attack Again.

ההרכב התחיל את דרכו כשהוא מתבסס על ראשי התיבות DIYY – מעין קריצה מעודנת לאופי התנהלות ההרכב הזה כחלק מסצנת האנדרגראונד – אני מניח שבשלב כלשהו הם ראו שחיפוש של המילה Diyy בכל מקום ברשת פשוט מגיע לאלפי תוצאות שלא קשורות למוזיקה שלהם, הם החליטו ללכת על הגרסה הארוכה יותר – Death In Your Yard.
האלבום נפתח ב leftover Arak, קטע אינסטרומנטלי של דקה וחצי של ת'ראש מהיר ואלים, בסים נוכחים ומנסרים סוגרים אותו – מובילים אותנו אל The mask is the law - קטע קצרצר, ארבעים ומשהו שניות בסה"כ שמתארים ככל הנראה את החיבור של ההרכב למסכות האבקות, יש איזה קטע שמחבר ת'ראשרים להאבקות חיבור שאף פעם לא ממש הבנתי.

כמו שאפשר לצפות מהז'אנר המדובר, ז'אנר שממשיך את דרכם של הרכבים כמו Suicidal Tendencies ו D.R.I , מדובר בקטע סופר מהיר ומכסח, מוזיקה לפוגו ולפורקן נטו. אל תחפשו פה ליריקה כבדה והפקות גרנדיוזיות כי DIYY פשוט לא בקטע הזה, הם בקטע של מהר וחזק.


filthy Clerk מגיע מיד אח"כ, וסוף סוף נפתחו לי העיניים, שירה אגרסיבית כבדה ומהירה של נדב (גיטריסט הלהקה) פותחת אותו. סוף הבית הראשון מגביר את קצב השיר כולו והופמן נכנס לשירה מיד אחרי הפתיחה של נדב. השירה של הופמן שונה מאוד וזה יושב נכון על מקצב השיר, אבל על השירה של הופמן נדבר אח"כ.
אם טקסטים לא עושים לכם את זה, הטקסט יכול להיות מושלך הצידה בזלזול, כי היי, באנו לפה כדי ליהנות, לא? אבל אם יושבים לשנייה אחת ומקשיבים מגיעים למסקנה (פשוטה, אבל יפה ועצובה) שאם אתה מסריח מבפנים, שום דבר חיצוני לא יסלק את הריח.

Milwaukee slaughter שמגיע לאחריו הוא אחד הטקסטים החולניים שיצא לי לקרוא בחיי, שבו על הליריקס כדי להבין איך אפשר להכין מאפרה מעור של אדם, תחזרו אלי בסוף. הריף המוביל של השיר נהדר והשיר כולו נע לו בגלים של מהירויות משתנות, כשמגיעים לקטעים המהירים לא נותר לי אלא להוריד את הכובע בפני ליאם – מתופף הלהקה, הוא מחזיק את הקצב נהדר, בטח כשמדובר במהירויות האלו.

את השיר הבא: Chop the cop - גרסה מודרנית ות'ראשית יותר ל Cop Killer פותח משפטו האלמותי של קלרנס, האיש הרע ממש מרובוקופ. מה יש לי להגיד על השיר הקצרצר הזה מלבד הפתיח? לא הרבה, בואו נקפץ הלאה. "גולגולת מלאה בבאנג בירה" רודף אחרינו במהירות ובשאגות רפטטיביות של הופמן – שיר קצר, מהיר ומעולה למושפיט של אמצע ההופעה.
Death in your yard הוא הבא בתור, השיר שנושא את שם הלהקה הוא השיר השני בדירוג השירים האהובים עלי בכל האלבום הזה, ת'ראש קלאסי ואגרסיבי – ריפים קולעים ומהירים, גיטרות שנושאות את כל קצב השיר כמו על גל בלב ים, קטעי בס משכרים ואיזון לא רע בכלל במיקס בין השירה לנגינה כולה.

The manson family – הוא הבא בתור, שיר שמנסה לגעת בסיפור של הכת של צ'רלס מנסון – כת של היפים שלקחו קצת יותר מדי סמים ודחפו את העניין הפסיכוטי לקצה, מוזיקלית מדובר בשיר שנבלע בין שאר שירי האלבום, עוד נחזור לעניין אח"כ, בסדר?
מה שכן, יש פה יופי של סט תופים לקראת סוף השיר, מת על המתופף הזה, באמת.

Crossover trash attack מריח כמו שיר שכל הלהקה ממש נהנתה להקליט, הופמן מוביל את השיר ביד רמה, שאר החברים מצטרפים בשירה המנונית בפזמונים. השיר מהיר, אגרסיבי ופשוט מהווה התפרעות ת'ראשית אחת שלמה, אם DIYY היו ממש עשירים, הם היו שוברים את כל האולפן תוך כדי ההקלטה, אני בטוח.

שתי הדקות וחצי שהם WWB מהווים פשוט שיר הלל לסמים החביבים על חברי הלהקה, וויד, וויסקי ובירה – מסר חינוכי מDiyy שמבהיר לכל מי שרק יטרח לשמוע – מלחי אמבט זה לא טוב, ילדים, שמרו על עצמכם. גם על "אלכוהוליסטים לא אנונימיים" שמגיע אחריו נדלג, השם גאוני – הביצוע סבבה, אבל אין לי ממש מה להרחיב ולהאיר אודות יצירת האומנות הזו.
That means (I’m broke!) הוא פשוט יופי של שיר, ועד לחצי הדקה האחרונה שלו הוא מרענן את כל הסאונד של האלבום הזה. השירות המשלימות הופמן ונדב לסירוגין עובדות יופי, המקצב שעולה וצובר תאוצה בתחילת השיר פשוט עשוי נכון וחכם ובכלל. איכשהו כל ההפקה של השיר הזו נשמעת שונה לגמרי משאר השירים שהובילו אליו ולדעתי הוא השיר הטוב ביותר באלבום הזה. למה רק עד לחצי הדקה האחרונה? כי שם השיר נופל שוב למקצב הרגיל של האלבום, קצת רפטטיבי עבורי.

זוכרים שסיפרתי לכם בהתחלה על להקתו הקודמת של הופמן? אז2000 Bears שמתנגן לכם כאן הוא גרסת 2.0 של שיר דומה להפליא בשם 1000 Bears שמופיע ברפרטואר של להקתו הקודמת, המסר הוא מורכב ואפל – עדיפות 2000 בירות על אחת. קחו לילה, תשנו על זה קצת, נדבר מחר.
הקרוסאוברים מהמרכז סוגרים את אלבום הבכורה שלהם עם שיר הלל לתנועת ה Diy, ולא , אני לא מדבר על יצירות ביתיות סטייל בתיה עוזיאל (ילדים, חפשו עליה בגוגל, היא הארדקור לגמרי), אלא על התנועה החברתית והמוזיקלית של "עשה זאת בעצמך" שאליה משתייך ההרכב הזה.
הקונספט הטקסטואלי מגניב לגמרי, Diyy הם כל כך Diy עד שאפילו את חבל הטבור שלהם, כמה דקות לאחר הלידה – הם גזרו בעצמם. מגניב, כתוב בצורה מעוררת השראה – הארדקור סטייל. ומוזיקלית מדובר בקטע קצר, מהיר, אגרסיבי ובלי בולשיט סביבו, אחלה דרך לסגור את האלבום הזה.

שרדתם את רשימת המכולת שלי סביב השירים? סחטיין עליכם.
עכשיו בוא נדבר על התכל'ס, כי לשם כך התכנסנו, לא?
ממש עצוב לי לכתוב את זה, כי אני באמת מחבב את סולן הלהקה הזו ,כי אני יודע שהלהקה עבדה קשה על האלבום הזה, כי מדובר בנגנים מוכשרים ובעיקר כי אני יודע כמה קשה עובדת להקת כדי לשחרר אלבום, נשבע לכם. אבל האלבום הזה הוא פספוס גדול מבחינתי. שמעתי אותו בריפיט במשך תקופה ארוכה כי ככה אני עובד, אני יודע שיש סגנונות מטאליים שדורשים הסתגלות ולא בכל אלבום אפשר להתאהב מיד.
האלבום מאוד לא מגוון מבחינת השירים, הרוב זה More of the same והיה לי מאוד מאוד קשה לשמוע אותו שוב ושוב כי הייתה לי תחושה שרוב השירים (חוץ מ Death in your yard ו That means I’m broke שבלטו לטובה) נשמעים פשוט אותו הדבר. ברור לי שזה מאפיין של הז'אנר, אבל עדיין אפשר היה לבעוט פה ושם לכיוון קצת שונה כדי לעשות את העניינים דינמים יותר.

הסאונד הכללי של האלבום הוא Diy לחלוטין, אפשר לקחת את זה לכיוון חיובי, אני קצת פלצן ומעדיף סאונד מופק במקרה הזה. בשלב כלשהו במהלך ההאזנה לאלבום, כשהתבאסתי קצת על איך שהוא נשמע מבחינת ההפקה לקחתי את עצמי אל האבות הרוחניים של Diyy - Suicidal Tendencies, DRI, Municipal waste , להקות שהייתי שומע בצעירותי, כדי להשוות את הסאונד שלהם אל בני הסנדקות הצעירים שלהם. לא סמכתי על עצמי וחשבתי שהפכתי לפלצן מעצבן עם השנים ובעצם כולם נשמעו ככה גם באותה התקופה.

ותשמעו, ההבדל די ברור – לטובת האבות הרוחניים, כמובן, אבל ככה זה כשיש לייבל ענק ששם מלא כסף על הפקת אלבום, פריבילגיה שלא זכו לה (עדיין) החברים מ Diyy. אבל אם הם ימשיכו לתת בראש ולהתקדם הלאה, אני בטוח שבאלבום הבא שלהם הסאונד יהיה מופק ומוקפד להפליא. הבעיה המשמעותית היחידה לדעתי באלבום הזה היא השירה.
השירה של הופמן פשוט לא מספיק טובה, אני לא יודע ממש איך לנסח משהו כזה בצורה מרוככת או נעימה יותר, הוא צועק סבבה לגמרי, הוא אנרגטי ומלא כח, אבל המבטא הישראלי שלו בולט מאוד ונשמע לא טוב על מצע נגנים מוכשרים וטובים באמת.
השיר השלישי באלבום - Filthy Clerk, הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך, אתם יכולים לשמוע את קולו של נדב זקס כשהוא פותח את השיר – הוא חזק, אגרסיבי ונטול מבטא לחלוטין. וכשהשירה של הופמן נכנסת מיד אחרי הקטע הזה, ההבדל ביניהם פשוט צורח. אני יודע שאנחנו לא מדברים פה על ז'אנר של שירה אופראית ומסוגננת, בסך הכל צריך פה מנה גדול של צעקות בקצב טוב, זה הכל. אבל אין פה את זה, והמבטא של הופמן וסגנון השירה פשוט לא עובדים לי.

לסיכום, מדובר אלבום קצר ומהיר בסה"כ של חבורה שעבדה קשה כדי לשחרר את האלבום הזה, התוצאה בסדר גמור יחסית לאלבום ראשון, מת לראות את התוצרים הבאים והמתקדמים יותר שלהם.
ואגב, לגבי השם של האלבום – רק אני חושב שיש פה פספוס וש Make crossover thrash again היה עובד טוב יותר?

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::