|
15/12/2006
Necrophobic - Hrimthursum
מאת: אלון מיאסניקוב
אני לא ממש יכול לומר למה, אבל לא שמעתי בעבר אלבומים של להקת הדת'/בלאק השבדית הזאת, השם היה בראש שלי כבר לא מעט זמן, אבל לא יצא לי לשמוע משהו שלהם ממש. די מפתיע בהתחשב בעובדה שהלהקה קיימת עוד מ-1989, מה ששם אותה באחד הדורות המוקדמים של הדת' מטאל השבדי, ושהאלבום הזה הוא כבר החמישי שלה, והראשון בחברת התקליטים הרצינית Regain. האמת? אחרי האזנה אחת בלבד לאלבום הזה אני חושב שאתחיל לעשות כמה בירורים לגבי אלבומי העבר שלהם, אם הם אפילו קרובים למה שהלהקה השיגה כאן, הם לפחות ראוים לשמיעה.
אין ספק לגבי כך שהלהקה צועדת על קו דק מאד בין הדת' השבדי לבין בלאק נורבגי, השירה היא אמנם גראול דת' ללא ספק, וגם חלק גדול מהריפים, אבל אלו משולבים בריפים בלאקים מלודים שהיו יכולים לשבת טוב גם באלבום של Dark Funeral. הבלסט ביטים התכופים גם מקשרים ביניהם לבין בלאק, וגם טקסטים ושמות שירים כמו "The Slaughter Of Baby Jesus", שמו של האינטרו מלא האווירה של האלבום, כל זה מצביע למקום אפל יותר מזה של רוב להקות הדת'. אין ספק שהאנשים כאן יודעים לנגן, לאחר אותו אינטרו, שילוב של קלידים עם גיטרות קודרות, מתחיל "Blinded By Light, Enlightened By Darkness", ריפים בלאקים מרשימים, בניית שיר חזקה, שילוב של לידים מלודים, הכול יושב פה בדיוק במקום.
ההפקה צחורה משלג שבדי, נקייה וברורה, ולמרות שיש לא מעט במוזיקה, הכול ברור לאוזן. הלהקה נותנת גיחות לכל מיני כיוונים, "I Strike With Wrath" שוב מהלך על גבול הבלאק, וגם חוצה אותו לפרקים, אבל הסוף עטוי הקלידים האפלים הוא עוד איזה בונוס קטן כזה מהסוג שעושה את האלבום הזה למיוחד. "Age Of Chaos" זה דת' מלא שנאה, מצחין מרוע וממיזנתרופיה, והלהקה גם מכניסה קולות נשיים אופראים ברקע של שירת הגראול הגברית. הגיטרות כאן פונות לכיוון של דת' שבדי מסורתי יותר, משהו שיזכיר קצת Dismember בקטעי מסוימים, או אפילו Dissection. מקצב התופים יורד מפלס והכול מתקתק כמו שצריך. באמצע השיר יש איזה קטע ביניים שנשמע כמו הפתיחה של "Raining Blood" (של Slayer), עם כל מיני קולות רקע שלקוחים ישר מבטנו של השטן, אם חשבתם על פסקול ליום חביב בשמש וגורי חתולים, זה לא זה, זה יותר הולך עם רצח המוני, תולעי מעיים ובני סלע.
לאחר המהירות המואטת הלהקה מרגישה צורך להתפרק והבלסט ביטים חוזרים עם "Bloodshed Eyes", עוד רצח בדמות שיר, אבל שוב, הלהקה מכניסה איזו הפתעה קטנה לשיר שפשוט עושה אותו - בסביבות הדקה השנייה לשיר הכול מאט, וסולן אופרה גברי מתחיל לשיר ברקע של ריף חזק ומלודי עם ליד שיושב עליו בול - זה דוגמא למה שעושה את האלבום הזה לכל כך טוב. הם יכלו לעשות דת' שבדי מלודי עם טאץ' של בלאק וזה עדיין היה טוב, אבל הם מכניסים לשם רעיונות והברקות שנותנות להכל עוד מימד של איכות, ואי אפשר שלא להעריך אותם על זה. השיר "Eternal Winter" שוב חוצה את הגבולות למח' הבלאק, ריפים אטמוספירים מלודים, בלסט ביטים, אם השירה הייתה גבוהה יותר ופחות קרובה לגראול זה בהחלט היה יכול להישמע כמו אלבום נורבגי שורף כנסיות, לכל האורך אי אפשר לפספס את הכישרון של הגיטריסטים.
קשה להישמע כל כך איכותיים במוזיקה קיצונית כמו זאת, אבל פשוט אי אפשר להתעלם מכך שהכול פה נעשה כמו שצריך. הלהקה עוברת לארמית עם "Sitra Ahra", המילה בארמית ל-"צד הנגדי", שעל פי המסורת הקבלית הוא שם לכוחות הרוע בעולם, ההפך מהמקודש, שוב - טקסט בלאק, אבל השיר איטי יותר, כבד יותר, שוב שילוב של קלידים וריפים שבדים, ההפתעה הפעם? יציאה לליד שהופכת לסולו של גיטרה קלאסית, תודו שלא ציפיתם לזה. Hrimthursum הוא לא אלבום שנועד לשנות משהו או לחדש משהו בעולם המטאל הקיצוני, הוא פשוט עושה את מה שהוא עושה יותר טוב מרוב האחרים. הלהקה מנגנת יותר טוב, מופקת יותר טוב, כותבת יותר טוב, זה מטאל עם אולדסקול בראש שנשמע אקטואלי למרות זאת, בהחלט אלבום חובה לאוהבי הדת' והבלאק שביניכם.
|
