לאתר הרשמי:
01/08/2003
Ajattara - Kuolema
מאת: יונתן
מרבית המוזיקה הפינית מעולם לא דיברה אליי. אין אני חובב גדול של דת' מלודי או של פאוור מטאל (או לחילופין, אנשים בחולצות סגולות ששרים אופרות מטאל על דרקונים),
ועל כן, פרט ליציאות קטנות פה ושם, הסצינה הפינית היא ברובה תחום מת מבחינתי. לאחרונה, לעומת זאת, הצליחה להקה פינית מסויימת להתגנב לה בעורמה למקום גבוה
מאד ברשימת הלהקות המעניינות אותי בזמן האחרון. להקה זו היא Ajattara הנהדרת.
Kuolema הוא אלבומה השני של Ajattara, לאחר שפרצה לתודעת העולם עם יצירת המופת Itse בשנת 2001. את סגנון הלהקה קשה להגדיר, מכיוון שהיא משלבת בין מאפיינים של סגנונות מטאל רבים. כך השירה למשל היא בלאקית ברובה (לעיתים היא מלווה בשירה נקייה), אך המוזיקה אינה מהירה כלל אלא להיפך, התופים הם בקצב ביניים ,לא מהירים ולא איטיים. אלבומי הלהקה עשירים מאד בקלידים המעמיקים את הצד המלודי שבלהקה, אך בניגוד לז'אנרים דומגת דת' מלודי או בלאק מלודי, הקלידים אינם אקסטראווגאנטיים מאד, וגם כאשר אינם משמשים כליווי בלבד, התפקידים המובילים הניתנים להם אינם בולטים יתר על המידה.
הלהקה מכילה למעשה חמישים אחוז מהאלמנטים המרכיבים בלאק מטאל ובכל זאת קשה לקרוא לה בלאק מטאל, אז כיצד כן ניתן להגדיר אותה? אולי ההגדרה הטובה ביותר ללהקה זו תהיה שילוב בין בלאק מטאל מלודי לדום מטאל, אך למען האמת, בעוד שאני מאמין גדול בהגדרת ז'אנרים ללהקות כאמצעי להבנתן, במקרה ספציפי זה הגדרת ז'אנר מסויים או אפילו שניים ללהקה תעשה לה רק עוול, זאת מכיוון שהמוזיקה של Ajattara אינה נשמעת כמו שום דבר ששמעתי מעודי.
Ajattara היא מסוג הלהקות שכל אלמנט במוזיקה שלה מתיישב במוזיקה בדיוק כמו שצריך. כל האלמנטים במוזיקה חוברים להרמוניה כבדה ונהדרת אחת. מי שאהב את אלבומה הקודם של הלהקה, Itse, יפיק הנאה מרובה גם מ-Kuolema, על אף שהוא מעט מלודי יותר מקודמו. השוני אינו גדול, שכן הלהקה ממשיכה באלבום זה את קו הריפים הכבדים בעלי
הנגיעות המלודיות שהתחילה באלבום הקודם. אין כאן אלמנטים שלא נמצאו באלבומה הקודם של הלהקה, אך ההבדל הוא שכאן האלמנטים השנויים במחלוקת, כמו הקלידים והשירה הנקייה נשמעים קצת יותר מבאלבום הקודם. השירה הנקייה מגיחה הפעם בפזמוניהם של שני שירים, אך הפעם לא לבדה כמו באלבום הקודם כי אם לצד צווחות הבלאק של הסולן,
עניין שמוסיף הנאה רבה לעניין. הקלידים יותר חזקים ויותר נפוצים הפעם, אך כמו בעבר תפקידם אינו דומיננטי מדי והם משתלבים היטב בשאר המוזיקה.
אחד הדברים היפים ביותר באלבומי הלהקה הוא שאיני מסוגל לאבחן בהם השפעות מאף להקה. בדרך כלל, בימינו, גם אם אלבום חדש הוא מוצלח ביותר, סביר שאינו מקורי
לחלוטין ושכן הושפע לפחות במעט מאלבומי עבר באותו הז'אנר, או בז'אנרים אחרים, אם המוזיקה היא מגוונת. ב-Kuolema, לעומת זאת, איני מסוגל למצוא דקת מוזיקה בודדת המזכירה לי משהו ששמעתי בעבר. אני יכול רק לקוות שלמרות העובדה שכל הטקסטים של הלהקה הם בשפה הפינית, היא תזכה לחשיפה המגיעה לה בעולם, מכיוון ש-Ajattara
היא מבין הלהקות המקוריות שצצו בעולם המטאל בשנים האחרונות. אל תרשו לעצמכם לפספס את הלהקה הנהדרת הזו.
|
